|
כי הנה אני כבר ילדה גדולה, ועוד מעט מסיימת את התיכון ומה
שנשאר לי בראש זו האנטילגנציה הרגשית השופעת, שבשיעורי ספרות
הייתה מנעימה או מעכירה את אווירת הכיתה, והמורה מתפעלת. "איך
לא הרחבת ספרות השנה?"
|
עכשיו, כשהשיר הזה מושמע שוב ברדיו, ואת מחכה בציפייה לדעת מתי
הוא יחזור.
יחזור אלייך, ואת תגידי לו עד כמה את מצטערת, ושטעית בהחלטה
הסופית שלך לגביי האהבה, וזו עדיין אהבה מבחינתך.
|
מנגינות שלמות התנגנו לי בראש וסרטים שונים הוקרנו מולי, ראיתי
אותי ואותך -
בתחנת הרכבת. מדברות עלייך, על החיים שלך.
|
והוא מחייך, הנה היא נלחמת, הוא יכול להתמקם ולהרגיש נוח,
היא זועקת מרחוק והרוח שורקת את שמה.
אישה מוצלחת כזו, לא מגיע לה.
|
היא פוסעת לאט בתחנה, הוא מהלך אחריה,
מרגישה את צעדיו קלילים מאחוריה - מסתובבת אליו ומסמנת לו בידה
שעליו להישאר.
הוא לא מבין, רק קורא בשמה.
|
ולפתע ילדותי השלישית מופיעה בפניי - והיא בעצם ילדותך.
הילדות השנייה היא מה שמתרחש בינינו הרגע.
כמו שני ילדים בגילאים המאוד מוקדמים שמתקשים להפגין אהבה מתוך
נבוכות ובושה -
והרי עם הזמן... שתי האהבות המשובחות הולכות ונשכחות.
|
ואולי חיכיתי לרגע הזה הרבה זמן, הפעם זה לכתוב מהלב נטו ולא
למען המיומנות.
"מה את מרגישה?"
"כלום"
|
"יום אהבה שמח," היא לחשה לו.
ירדה לו אבן מהלב, היא זוכרת למה הוא כאן ואיזה יום היום.
"יום אהבה מדהים ביותר כשהוא איתך."
|
בוכה,
אבל לא בגללך.
בגלל הדימוי העצמי שירד לרצפה - כי מישהו שיאהב כמו שאת אהבת
|
להניח את הראש על כר העשבים,
להגיד לילה טוב -
וכשהערב יבצבץ לו מבין הענפים -
אוכל אולי להספיק להגיד לך את צרור המשפטים הארוכים שיעייפו
אותך משלאול ולהגיד דברים טפשיים.
|
והיא נותרה בודדה, כשהאנשים הכי חשובים עומדים מעליה ומלטפים
לה את הראש- אבל לעמקי הלב הם לא מסוגלים בכלל לרדת, ולהבין.
והיא נראית כ"כ קרובה - אבל חסרת אונים. כמו סיפור אהבה לא
גמור, שנכנס לתוך תיבת-פנדורה ללא פתחי חדירה, נעולה היטב
ובחוזקה ע"י מנעול עתיק ו
|
הוא היה נושם נשימה עמוקה ודורש ממך לעזוב אותו במנוחה, וגם
כשהסרת את החיוך מפנייך, היית קורנת. והוא הורה לך להפסיק
לקרון מולו. כאילו שיכולת לשלוט בזה.
כבר לא צחקת יותר מאז,
הצחוק הפך למאולץ, מלאכותי.
|
איך הפלתי אותך בשבי שלי,
יפה צעירה וחסרת אונים
|
ובבוקר, עינייך חשכו
וידייך שלובות על גופך.
רציתי קרוב, אך ידעתי רחוק
גרגירי הזמן מבשרים את בואך
|
השנים שעוברות רק מסמנות את הזמן
על המדרכה שנשטפת כל חודש מחדש,
וכבר אין זכר לכל מה שהיה כאן.
|
וכשחשבתי שתאיר את דרכי -
נוכחתי לדעת כי אשאר שם בחושך לבדי.
|
וכשלאט לאט, לאט לאט הכל מתבהר,
קו האופק מתערבב עם משקה משכר.
|
כי אחרי שהתזתי על עצמי בושם והרגשתי נוכחות נשית- הצד הגברי
שלי ישכב מולי או יתלה על גבי.
ובסה"כ זה היום האחרון, יחי ההנאות הקטנות!
צרורות של חלומות מפחידים יתלו עליי כאילו הייתי קולב מעורער
בנפשו,
לבעוט בהם לא יעזור רק לדעת לספוג אותם ולהבין שזה
|
יקיצה.
המטבח כאילו קורא בשמי ואני נענית לו במין סוג מסויים של
זכות.
רגליים קלות מרצדות להן על מרצפות חלקלקות כשכולם כבר ישנים,
ודלת המקרר נפתחת מולי כאילו מעצמה.
|
|
|
מכירים את האתר
הזה "בנץ' הוא
רשע"? אז זה לא
נכון. קיפי
החדש, עם
הסניקרס, הוא
הרשע האמיתי.
קיפי האמיתי
כלוא במרתף חשוך
בצד של רחוב
סומסום שאף פעם
לא ראיתם,
ומכריחים אותו
יום לאכול
צ'יזי-פופס
ולראות ג'רי
ספרינגר.
מכורה כפייתית
לרחוב סומסום |
|
