|
אם קול של אלף זונות עתיקות
וערבה נפוחה שמצפה למלאך
|
מדברים עלינו עם עצמנו
מרימים את הקול אם מתחמם
מנסים לקחת רווח
|
אם רק תגידי כן נוכל מהתחלה
אפשר לחיות אחרת ממה שכבר היה
יום רודף עוד יום דבר כבר לא נותר
והלב שבתוכי פשוט נישבר
|
אין גבול לטיפשות
כל חפץ יכול להפוך למסוכן בידי טיפש
|
לפעמים אני עצוב / זה סימן שעצוב לי
ואם עצוב לי / זה סימן שאת לא כאן
|
איך עמדתי מולך...
נשקתי לשפתיך הרגשתי את חום גופך
אוהב אותך נערה
התנשאי לי לאשה?
|
אני חיי לי במבוך
אני חיי במקום בו המלאכים מפחדים לדרוך.
הנה החל עוד יום ארוך
האם אני יכול לשרוד
שאוייבים נמצאים בכל חור?
|
בעולם הנפלא, יש כאלה פרחים
שאותנו כל עת בוודאי מברכים
|
תיראי... אם את רוצה אז ניפגש, נדבר על המצב הכלכלי, על חולי
סרטן, נדבר על מלחמת יום הכיפורים ועל חג הביכורים ואז אני אלך
לתחנה ואת תלחצי לי את היד, נגיד שלום וניפרד... סבבה?
|
אם תיקח טלית לבנה, טהורה וזכה ותשים אותה בחרא, הטלית תתלכלך
והחרא ישאר חרא.
|
|
|
הכי מלחיץ אותי
זה הרעשים
שהמקרר שלי
מוציא, בארבע
לפנות בוקר אני
שומע אותו מעכל
דברים, אני פוחד
שיום אחד כשאפתח
אותו להוציא חלב
לקפה הוא יבלע
אל תוך הרעש
המוזר שלו.
יוסי עמוס חזה,
שונא קפה,
תדיראן, ירקות
רקובים ורעשים
מוזרים שרק
מלחיצים במקום
לעזור. |
|
