[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על שותקת בפניםאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי שותקת בפניםאל היוצרים המעריכים את שותקת בפנים




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
יומיים לפני עוד היינו עטופים. כיסיתי אותך כמו ילד קטן, ונתתי
נשיקה על המצח ושרתי לך שיר. זחלתי לאט לאט בין הסדינים והנחתי
את עצמי בין ידייך, והידקתי עוד קצת את האחיזה שלך, כי תמיד
פחדת שתכאיב. עטפת אותי, כמו נייר מתנה יפהפה על חפץ חסר ערך.

כשהם מתו, לא היו ברקע כינורות. גם לא פסנתר בודד, מינורי,
שביכה את מותם.


לרשימת יצירות השירה החדשות
מהפנטזיה לאימתו של הטירוף השפוי
מחלום שלא יוגשם ועד הצחוק הכי רפוי

להאמין שאני עוד אלכוד חלומות
אלטף את הצחוק בידיים חמות

העיניים ידברו
גם כשאחנוק את הצרחה

מרחפת, מרחפשת אם נשאר ניצוץ חיים
בנשיפה אחת הלהבה בורחת אל תוך צרחות מתים

ולומדים לחיות עם זה,
או למות עם זה,
או פשוט... להשאיר את זה שם, מכרסם מבפנים,
עד שלא תישאר חומה
ולא ישאר אתה.

רק למדוד את קול השקט של ההמון
רוצה לשקוע בלי סוף לרוח ללא התחלה

להמשיך רק עוד צעד ואז כבר נופלים
לנסות לדבר כשנגמרו המילים

לעולם לא אדע את שלוות הידיעה,
לא אתן לה לבוא לרכך בנוקשות

והשמיים יתכהו, העננים יאבדו צורה,
ושום קרן אור לא תבליח ותשתקף בים בעת שקיעה
ובחורף הרוח תעמוד במקומה והגשם יקפא בדרכו אליי
אדע שעשיתי משהו אמיתי, פעם אחת בחיי

ורציתי לסלק עוד סכרים ועוד קברים
אך לא יצאו לי שום מילים, שום מילים

עכשיו כשהכאב כבר יבש על הכר
אולי זה הזמן להבין, זה נגמר

ובכל זאת יש צלילים שנשמעים ברור וזך,
כמו צורות שחופפות בדיוק מפליא כל-כך

אוחזת בחבל דק של שפיות
והוא נקרע לאט לאט, חוט אחר חוט
ועוד רגע אפול אל תוך הלא ידוע
וישאר ממני רק שובל ארוך של געגוע.

ותמיד זה אתה
שטווית שבילים
שם הבכי זורם
כשאין עוד מילים


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
התבגרות
ואם זה גשם או שמש או רוח כלום כבר לא מספיק, כלום כבר לא
מספיק.

כאילו כל הדאגות והבעיות החליטו לעוף לי דרך האצבעות של הידיים
והרגליים, התנקזו מהגוף והנפש והשאירו אותי לראות את היופי של
הכל פתאום...

צוללת ראש פנימה אל תוך פנטזיה שכבר כמעט שכחתי.
אמריקה.

צליל אחד שמבשר על תחילתה של החוויה
שבלעדיה לא הייתה מרגישה מזה באמת לחיות

אני רוצה לשיר למישהו בחום וברכות עד שישקע בחלומות על עננים
ועל ירח

הרהור
אני לא מבינה אותך.

ואני בחיים לא אבין.

ביקורתי
ואולי יום אחד זה יקרה אפילו לי, ומישהו יעתיק את מה שכתבתי
פה, ויפיץ את זה, אנשים יקראו, ויבכו, ויגידו "כמה היא צודקת"
ותעבור שעה, יום, והם ישכחו. ותהיה אותה שחיתות ואותו הרג
ואותו מצב ללא מוצא, ועוד בנאדם ימות לחינם. עולם כמנהגו נוהג.

הבנאדם הקטן שבי, שאוהב לפני שאני הולכת לישון, לצעוק חזק-חזק,
שהוא אוהב, והוא רוצה, ואז ברגע הזה, מתקפל.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
ואני רועד. רועד מהאולי.

שאם אני אפסיק לרקוד אני אפסיק לנשום, אני אפסיק להיות, אני
אפסיק להרגיש... וביחד עם המוזיקה כל הרגשות מתעררבים לאיזה
בליל מוזר כזה של אנרגיה ועצב ואושר והכל נעשה מעורפל, וחסר
משמעות, פתאום כלום לא חשוב חוץ מלשמוע-להרגיש-לרקוד, או
להיפך-חד, ומובן, וברור


לרשימת יצירות הצילום החדשות
נוף
אל היצירה

שחור-לבן
אל היצירה

צבע
אל היצירה

טבע דומם
אל היצירה

חיית מחמד
אל היצירה

נוף
אל היצירה

צבע
אל היצירה

צבע
אל היצירה

נוף
אל היצירה

שקיעה וזריחה
אל היצירה

צבע
אל היצירה

אל היצירה

סידרה
אל היצירה




אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
מה מה מה מה


גרפומן
הסלוגנים
מתלהב מהמילה
מה


תרומה לבמה





יוצר מס' 24132. בבמה מאז 14/10/03 11:47

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשותקת בפנים
© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה