|
יש לי כל כך הרבה להגיד, מעטים האנשים שנותנים לך
לדבר, מעטים יותר האנשים שבאמת מקשיבים..
פתאום התחשק לי לכתוב סיפור. הבעיה נוצרת כשהסיפורים מגיעים
בזמן לא מתאים, כשאין לך איך לכתוב אותם. מאות רבי מכר ירדו
לטמיון כי בחרו לצוץ במוחי בזמן שהייתי דווקא באוטובוס. אבל
היום החלטתי לכתוב סיפור, ובלי משים מצאתי את עצמי כותבת את
הסיפור שלנו.
|
בלב, כבר חשבתי על זה שאולי אולי, אם אני אזכה בבובה, היא תוכל
להיות חברה שלי, כי חוץ מיפתח ועמרי שהיו בנים לא ממש היו לי
חברות בגיל הזה, ואולי היא תוכל להיות אחותי, ובכל מקרה עם
הגודל שלה היא תוכל להיות שלי והיא לא תברח ממני כמו ילדים
רגילים.
|
עדיין יש לי את הקטע הזה. כשאני נכנסת הביתה, בעיקר כשחשוך או
כשאני לבד - ואני ישר נועלת את הדלת עם הבריח שלמעלה. מהר,
ותוך כדי שאני מחזיקה את הדלת ממש חזק כדי שאי אפשר יהיה לפתוח
אותה.
|
לפני שבועיים זה שוב התחיל. כל שנה אותו סיפור.
|
הוא לקח אותי באוטו ונסע לחורשה שמאחורי הבניין הישן, איפה
שפעם הייתה העיריה. שם, לצלילי שתיקתי הרועמת, הוא קרע אותי
באכזריות, שרואים רק בסרטים.
|
הרופא אמר שלא כדאי שהיא תשב במשפט, עם הלחץ דם שלה והכל. אבל
אמא התעקשה כמו שרק פולניה יודעת, כי היא אמרה שהיא רוצה
להסתכל לבחור שאנס אותי בעיניים. זה היה נראה לי ממש טיפשי כי
חשבתי שממילא היא לא תצליח לראות את העיניים שלו, עם הקוצר
ראייה הזה שלה.
|
הראיתי לו את הגב שלי, שהחתכים הטריים שבו התחילו להפוך
לצלקות. ואז הצלקות שבפנים, אלו שלא רואים, התחילו לצעוק
במקומי.
הראיתי לו את הגב שלי ושאלתי אותו איך עושים כזה דבר שלא
בכוונה?
|
כבר הייתי במיטה כשהטלויזיה של השכנים - הם תמיד שומעים את
הטלויזיה בשיא הווליום - דיווחה על שלושה הרוגים היום בלבנון.
ההיגיון שלי אמר לי להמשיך לישון אבל הלב צעק את השם שלו וכבר
הייתי ערה לגמרי.
|
ואתה, אלי, שומע?
כל האוזניים - אטומות
ואתה, אלי, רואה?
כל העיניים - עצומות
|
ובכיתי איתך, כשבכית
בכיתי עלייך
ובכיתי עליי
|
שובי לשם
לסערת הסופה
כאן לאיש לא אכפת
מבת ים אחת אבודה
|
הבטחתי ללטף אותך
כמו רחם של אמא
הבטחתי לחבק אותך אליי
אל ליבי פנימה
|
ולאן את הולכת?
מטיילת ברחוב
הולכת לרגע
למקום פה קרוב
תחזרי לקופסא!
רק שם בטוח וטוב!
|
וקח את הלב שלי
תן לי אותו
ונרקוד
|
כי יום יבוא
והיא תבוא
ותקח אותם מפה
לעולם יותר טוב
|
אני מודה, יכול להיות
שכלום לא קרה
מעולם
והכל
נברא
בראש שלי
|
ואת חוזרת להיות
גוף
שבוגד בך
|
לך
שכל שיחה איתך היא איום לעזוב
וכל מילה שלך היא עוד סיבה ללכת
|
העולם כפי שהוא באמת
ולא כפי שהוא נראה
מבעד למגדל של קלפים.
|
הולכת בעמקי נשמתי
ואין מי שיבוא לעזרתי
|
רק מנסה להשאיר את הראש
מעל המים
|
הלב שלי
מבפנים צורח
רק אני שומעת
ולא אף אחד אחר
|
רוקדת
מסתורית כחידה
רוקדת
כמו אין איש מלבדה
|
הם עומדים מסביבה
מחליפים מבטים משונים
נערה אחת, כך וכך אנשים
נוכחות מכבידה של חוסר אונים
|
ואתה, שלי היית, פעם
ואתה, שלי נשארת, תמיד
גם אם לא אמרת כך
|
אולי בכלל אתם יכולים להחזיר את הגלגל אחורה? למנוע ממנו לחבק
אותי, ולא לעזוב, להמשיך גם אחרי שאני מבקשת שיפסיק, לחבוט בי
כשאני צורחת ולבעוט כשאני מתחננת?
|
אני יושבת פה בחדר ומתה מפחד. עצם המחשבה שאם אני רק אפתח את
החלון שלי אני אוכל לראות את המקום שבו הוא עשה לי את מה שעשה,
מצמררת אותי. לפעמים אני קמה בלילה ולא מסוגלת לישון מפני שאני
חושבת רק על זה.
|
ואת מתחילה לחשוב שאולי ככה זה אמור לעבוד, העסק - הכל ממשיך
גם כשרע לך אבל גם כשטוב לך. הכל ממשיך גם כשאת רוצה לעצור,
אבל גם כשאת רוצה להיסחף עם משהו, כל דבר, ולא משנה אם את
בורחת ממשהו, או לאנשהו, או סתם לא מחליטה.
|
בפעם הראשונה שהחבר שלך בוגד בך, את ממציאה לו את התירוצים.
|
אני עושה כי צריך וכי זה צבא וכי המפקד הינחה וכי צרכנים ביקש
וכי אף אחד לא עושה וכי שלחו מייל וכי זה דחוף וכי זה התפקיד
שלי וכי אני רוצה שדברים יתחילו לזוז ובדרך כלל כי ככה.
|
אבל אייל יכול להיות מאוד משכנע כשהוא רוצה.... אני אומרת
לעצמי. ועצמי מסכימה. נדיר שאנחנו מסכימות על משהו.
|
אבא, אני לא ביקשתי להיוולד. שלא תבין אותי לא נכון - בדיעבד
אני מאוד שמחה שנולדתי. כאדם מת אין לך הרבה אופציות בעולם
הזה. מצד שני, גם כאדם חי האופציות שלך די מוגבלות. העיקרון
הוא שאתה בחרת להיות אבא שלי, ולא אני בחרתי להיות הבת שלך.
ובכל זאת, במשך שנים
|
והחיים נמשכים. יפתח עשה מה שעשה, והם נמשכו. וגם עכשיו,
כשיצאנו מבית המשפט והוא הלך לכלא ואני הלכתי לשנות את הכתובת
במשרד הפנים - הם נמשכו.
|
אני לא יודעת מה אפשר לכתוב כדי לשכנע אנשים שמישהו שעשה לך רע
יהיה בכלא.
|
עוד מעט יהיה קיץ ושוב יבואו המוני תיירים לעיר. הטיילת תהיה
מלאה כל ערב. אנשים ישמחו ברחובות, יחגגו את החופש, ואולי את
הריקנות. יקדשו את הפלורליזם ואולי בעצם את הניכור. יעמיקו את
הכלום, ייצבו אותו, יבנו את חייהם וחלומותיהם סביבו. ירוצו
אחרי עצמם, או אחרי א
|
אתה בטח מופתע לקבל ממני מכתב, וגם אם לא, אני מאוד מופתעת
שאני שולחת אותו. למען האמת, אולי אני לא אשלח אותו. אם אתה
קורא אותו עכשיו אתה יכול להבין שנשארתי ערה מספיק מאוחר כדי
לתת לעייפות שלי להשתלט על שיקול דעתי, שמעולם לא היה משהו
מלכתחילה...
|
שוב בוכה, ושוב בגללו. לא הייתי כבר בסרט הזה? אני די בטוחה
שכן...
הבכי לא זר לי, והמחשבות אתן מחשבות
|
יש כאלו מהקרובים לך שיתרחקו ממך. זה לא כי הם לא אוהבים אותך,
אלא כי הם לא מסוגלים להתמודד עם מה שקרה לך. בבוא הזמן, תלמדי
לדעת על אילו אנשים תוכלי לסמוך בשעת צרה, ואני מקווה שאני
אמנה עליהם.
|
אל הארכיון האישי (19 יצירות מאורכבות)
|
|
משורר שמקריא את
שיריו בציבור-
ייתכן שיהיו לו
הרגלים מגונים
אחרים.
החובש תוקף
(בעזרת אותו
ידיד ) |
|
