|
בלונה פארק לא עליתי ברכבת הרים ולא צרחתי "ווא" לכל גל שתקף
אותי בשל העיקולים המזדמנים, רק בסיום כשהילדים הלכו כמו מטוסי
פוגות לכיוון הבאלרינה הענקית אני נתקפתי בבחילה הזאת.
|
בפעם השלישית נלך לקולנוע, נלך לקולנוע גלובוס בקניון הכי עשיר
בעיר, ונמצא את עצמנו בקולנוע הכי עולמי כאילו אנו הקהל וגם
השחקנים. אתה תשב בכסא האחרון בפינה צמוד לקיר ואני אשב לידך,
אתה תוריד לי את כל הקליפות.
|
"הבתולים שלי מתחילים לצמוח מחדש",היה השומר הכי ותיק בשופרסל
השכונתי לוחש לאוזני כל עת שנכנסתי לקנות מצרכי ייסוד, היה לו
שפם ממש באורך נחש ים וקול צפצפני כמו של אוטו גלידה.
|
אמרתי לך, עכשיו אני יכולה למות בשקט.
אני אכנס באיזו משאית דרכים וכך יסתיים כל הכאב הנורא הזה.
אתה יודע להעלם.
כבר המון שנים אתה נעלם מוחק את זהותך
|
לא עשו אותי באצבע ולא בחוט ובמחט. הייתי תמיד הילדה האמצעית.
בקומה האמצעית, הייתי הילדה של השכנים, שידעה לחייך חיוך כזה
מתוק. עוד מרחוק יכלו להבחין בחיוך שלי. כשהייתי מגלה שלא
מבחינים בי הייתי מחייכת כאילו לעצמי.
|
|
|
אימא! אימא!
מרקו! מרקו!
סבתא?!?!
אבא?!?!
מוקי?!?!?! |
|
