|
שושניתה
טבעת זהב נותרה ברשותי...
שמורה, כמוסה - בארון.
|
סמוכות זו לזו,
כולן בהיכון
עומדות דום
קשובות, מצפות
|
בקסם קרבתך
הרגשתי נס
כד השמן
מאליו מתמלא.
|
עומדת מול מסך לבן
ריק ואטום כלבי
לו רק נפתח
ולהרף עין נגלה
כל אשר נבלע
ולא נודע
כי בא אל קרבי.
|
היום ראיתי איש זקן.
זקן מאד היה האיש.
מקומט וכפוף
רזה ומצומק.
|
שקעתי במצולה
כספינה טרופה.
האמנתי שהנה
|
צופה
בפליאה
באישה צעירה
היושבת מולי
|
כל הזמן
כמהה לרוץ
לשתות מים.
להערות לתוכי
|
וקצף לבן רוחש
ולוחש:
שלום.
לו ולה.
|
עץ בודד
עומד בפאתי היער.
בסבך ענפיו,
עמוק בפנים
חבויה ציפור.
|
היזהר בל ישתלט עליך -
פן תהפוך
לצלך.
|
יש אמירה ממאירה - ויש אמירה מאמירה
יש אמירה מרירה - ויש אמירה מאירה
טיבן של כל האמירות
שהן מעירות, מעוררות.
אפילו כאשר חלילה מאררות
אפשר לראות מבעד הקרן המנגחת
|
ציפור האש קומי עורי.
מעפר ואפר חיש התנערי.
מיתחי כנפיך
ובפלא תחזי
|
באה להעיד כי שוב
זכיתי ברגש המופלא:
רסיסי טל-אורות - עונג
|
קום התגבר כארי.
גרונך שסוע
אבל דבש ניגר ממנו.
|
אומר לך: בדמייך חיי
והקימותי לך ברית עולם
איכה הייתי
שוב אכזבה.
|
שומעת קריאת נשמות
שנגזרו זו מזו
|
מבעד לגדר חיה
שולחת אליי שושנה
את ראשה האדמוני
כמו רק לי המתינה:
|
ושוב בקשני מי
לצאת לחפש
את עצמי.
|
הצימאון
מעביר אותי על דעתי
|
עת תמשוך.
ואתך אעז
ללכת
אפילו למדבר.
|
הבאת לי ממרחקים
כלי חטוב כסוף
לחליטת תה
ואני קניתי עלים
של ציפורני חתול
ופסיפלורה
|
כמו שמש ניצתת
בינות לעננים
|
ועלו המים - מי עדן
אט אט, על פי חוק
|
תינוק קטן נולד מתוכי,
בפרץ שחוק של פליאה קידמתיו
|
פעם, עמדתי מול הים,
מרוחקת ומנותקת.
הוא לא העיר בי
לא הסעיר בי.
|
כשיצאתי לרחוב
קידמה המדרכה את פניי
בשלל פרחים סגולים,
שהמטירו עליה העצים
|
מה אשיב ל - יה
לכל תגמוליו עלי
|
לו יכולתי לכתוב לך
שירי אהבה אין ספור
|
בידיו ובשפתיו
הטובות המבינות
נגע בציפור נפשה.
ממקור עד קצה זנב
|
בחשכת השכחה
מאחורי סורג ובריח
היא כלואה.
|
עיניך עצומות
ושפתיך לוחשות תפילה
ונפשי לך הומיה
|
עיניי דומעות
ראשי קסדה
בתוכה גחלים רוחשות
עוד מעט הפכתי פחם שחור.
|
משתוקקת להמון מים, זכים וצלולים
שיפכו בו קרירים, גלים גלים
|
יושבת מול האש הבוערת
צופה בשלהבות
המזנקות מעלה
נישאות בעליצות
זו על גבי זו.
|
אתפלל ללא לאות
ואייחל ללא הפסק
|
פרצת בי סכר
שנדמה כמעוז לי
|
בלבי עלי שלכת
בחלל ראשי
הרוח מיילל,
ורק קוצים אפורים
בשדותיי נעוצים.
|
הנה קשרתי זרים,
לבן תמותה
זר.
|
לעורר חיות של חדווה
להגשים מתת-אל נשגבה
|
בלבי
הנצו פרחים
רוטטים נפקחו
גמעו מי חיים.
|
מי יתן ולא יחדל ממך
פרח רענן על שולחני
|
כמו זוג זקנים
ליד האח.
יד ביד,
סיפור קטן
|
קונכיה, נוצרת פנינה בתוכה.
כדי לראות אותה בשלמות
יש לפצח קירותיה .
|
לפתח חטאת רבץ
ואליך תשוקתו
ואתה תמשל בו"
|
כאשר שניהם
זה בזו אחוזים,
מוצאים שווי משקלם,
באיזון עדין, נקודתי.
|
שלום ספן יקר
תישוב הרוח הטובה במפרשיך
ברווזון קטן משחרר אותך
לא עוד ידדה בעקבותיך
|
פתחתי חלון
בראש חודש מר-חשוון
ריח הגשם הרחיב נחיריי.
רסיסים דקיקים
|
מתוך התוהו,
ממעמקי זדון היאוש,
אזעק חמס
אשווע לחנינה
|
פרחת לעיני
על אם הדרך -
באדום וכחול.
הילוכך היה
|
|
|
אני חושקת
בפולני שעיר עם
גורמטים מדבר
ב-ע ו-ח
סביבות גיל
ה-40
ושומע מזרחית
כבדה.
פולניה שחורה. |
|
