|
אהבה חדשה שולחה מנדנה
להבת אש אדומה ורדרדה
מלטפת ברוך פרחי בוקר
לוחשת שיר פתיחה חדש
|
בדרכי אליך הכו געגועים
דמותך שקופה ניצבה מולי
התמזגה עם נופי הדרך
ליוותה דרכי
|
אוהבך בפריחה
אוהביך בשלום
אוהביך בכסות
אוהביך עירומה
את ארצי אוהביך
|
הדמויות שאותן זכרנו מזמן
כבר לא עוברות בדרך
מעל הגג הרחב בם הבטנו
המולת אנשים עוברי אורח
אחד עם תרבוש
השני עם מכנס
שרוחבו כחצאית קפלים
|
כל עולמה
על גופה נושאה
אישה ללא כסות,
ללא בית
ברחובות היא תכיר
כל סמטה אפלה
ששמשה לה מסתור ובית
|
במערה חשוכה אנו צועדים
מחפשים את נקודת האור
וככל שמתקרבים
הרי היא מתרחקת
|
בעולם הפלאי בו הלכנו יחד
לא יוסף דבר
רק הזיכרונות לבדם
יהיו חסדי ולחם חוקי
|
ואם נפגש כך סתם,
באמצע הדרך
מבט מול מבט
האם תביט ותזכור
מה תאמר?
|
מה הן חושבות
הרקפות הזקופות
שיש להן את כל החורף לפרוח?
הקיץ שלח הזהרה אחרונה
וחורף רעב
בפנים קמוטים
נועל שערים ובריחים
|
מעל לצוק נשקפת אליי
נושא מבטך מרחוק
עודך עוטה עליך הילת הכבוד
דורות מתחלפים וסיפורך עמך
כל אבן ידעה פסיעתך
ואתה כל משעול ונקיק בהר הנחרב
|
ואולי בגלל הירח המלא
נזכרתי בך אמש
המון ירחים מלאים ניבטו
מאז אותה הפרידה הכואבת
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
אתם יכולים לתת
אגוזים למי שאין
לו שיניים...
אבל ראבאק, אל
תתנו אגוזים למי
שלא יכול לפצח
אותם!!! |
|
