|
"תראה", אמרתי לו, "כשהייתי תלמיד תיכון באשקלון, הבנות התחלקו
בעיניי לשלוש קבוצות. היו הבנות האיכותיות, שעניינו אותי מאוד,
אבל הן הלכו עם הבנים מנבחרת הכדורסל. אחר כך היו אלה שלא היו
מעניינות במיוחד, אבל נראו ממש מצוין. הן הלכו עם הבנים מנבחרת
הכדורגל..."
|
לא יכולת לשאול את איציק מה שלומו בלי לשמוע מה מיכל אמרה
היום, למה היא התחברה אתמול, ואיך כבר מחר או מחרתיים היא
תתחיל להתאהב באיציק כמו שהוא התאהב בה. הוא היה הולך איתה לכל
סדנאות המודעות שלה, קנה לעצמו ספרים על מדיטציה ועל תיקשורים,
קרא אותם עד הסוף, ואפ
|
אנחנו מדגדגים את גופו הקטן של דני, וגם זה את זה, ודני מניח
קערה ברווח הצר שביני לבין רותי, ומתחיל למלא אותה מים בכוס.
"איזה ילד יפה", מגרגרת רותי. "טפו טפו טפו", אני מזדרז לנקוט
תרופה בדוקה נגד עין הרע.
|
"אני מצטערת", אמרה מיכל בקול רך. עכשיו החלו הדמעות להיקוות
ולרדת. קובי ניסה לנגב אותן בלי שאחותו תרגיש. מיכל חיכתה ולא
אמרה דבר. אחרי כמה רגעים של שקט, הצליח קובי לאסוף את עצמו.
מיכל קמה ואמרה: "טוב, תחשוב על זה. אם תרצה, אני אעזור לך".
|
אנחנו, לפעמים דיברנו על אהבה והתכוונו בעצם לזה שאנחנו מתים
לזיונים. אבל קובי באמת חיפש אהבה. זיונים כבר היה לו עם עדנה,
בכל סוף שבוע, כשחזר הביתה להורים. והוא היה יכול להשיג עוד.
פעם הוא אמר לי, אתה חושב שאני לא רואה איך קארין מסתכלת עלי?
ככה יכולתי לקבל.
|
"דני", היא אמרה לי, "מישהו פעם אמר לי משהו, שאני מאד מאמינה
בו. בדידות היא לא גורל, והיא לא עונש על משהו שעשינו. בדידות
היא רגש, כמו שמחה, או עצב, או כעס, או פחד. כל אחד יכול
להרגיש את זה לפעמים.
|
הם צעדו יחד אל קו המים וטבלו את הרגליים. המים היו קרים נורא,
אבל לא עופר לא ויתר. לאט לאט התקדם, עד שהמים הגיעו למותניו.
בן ליוויתו קילל ורץ החוצה. עופר חש עקצוץ במפשעה. אולי נכנס
לו משהו לבגד ים, חשב.
|
כשהתחילו הדימומים, והיה צריך להבהיל את מיכל לבית החולים,
עופר אמר שהוא חייב לטוס לניו יורק ולהיפגש עם המשקיעים
המחורבנים שלו. אבא ואמא זעמו, אבל מיכל סלחה לו והבינה אותו,
לא עשתה מזה ענין. הנה היא בוהה עכשיו ניכחה, נזכרת בימים
הטובים שהיו לה איתו.
|
למעשה, איציק מעולם לא ביקר במופע מין. כשהיה ילד, הסתקרן מאד
לראות אנשים מקיימים יחסי מין בלייב, אבל לא ידע איפה וכיצד,
לכן הסתפק בפורנו. כמבוגר, כשכבר יכול היה להרשות לעצמו,
כשביקר בערים שהיו ידועות בזה, זה כבר פחות עניין אותו. והוא
גם פחד להיתפס כפתטי.
|
"מה קורה", שאלתי אותו. "אני לא יכול להרדם", אמר הילד, "היה
לי חלום רע". שאלתי אותו על מה חלם. הוא חלם שבאים מחבלים
והורגים את כולנו. לקח לי רגע לחשוב מה עושים עם זה. לא, לא
לדבר איתו על הסבירות שזה באמת יקרה לו. לא להתייחס בביטול.
פשוט להסיח את דעתו. "א
|
והצ'ורבה היא דווקא עניין טעים למדי. מרק עשיר מבשר ומירקות,
מתוק חמצמץ וארגמני כסלק, ארגמני כמו פניו צרובות השמש של
הקבלן הרומני הנעלב. מרק ססגוני כמו העיר שבה גדלתי, שהיו בה
מזרחיים, אשכנזים ורומנים, ממאנים להתערבב אלה באלה, מתחממים
עד רתיחה.
|
|
|
