|
 
התבוננות פנימה והחוצה , כך אני מעדיפה לתאר את
היצירות שלי. מעוף אישי לתוך עצמי בנסיון להבין
ובעיקר
לשתף .
אני מסתכלת על כולם לבושים שחורים. פנים מוכרות עוברות, רטובות
מדמעות. אני רואה את כל האנשים שהכרתי. כולם פה. פנים קטנות
נראות תלושות, כאילו לא אמורות להיות כאן.
|
נסיעה ליעד לא ידוע אני נוסעת ומותירה מאחוריי את הכל, או מה
שנותר ממנו לפחות, אני מביטה בעצמי דרך המראה הקדמית ברכב
.והנה זו אני, בת שלושים מעוטרת בנמשים, עיניים גדולות וריסים
ארוכים, כאילו מסוככים עלי. לחצתי על הדוושה ומבלי לחשוב הרבה
על יעד התחלתי ל
|
כי שכחתי איך זה להרגיש
וכמה שזה כואב ומתיש
|
איך חומק לו רגע
של כנות עצמית
|
ילד יקר שלי
כמה קל להרגיש
ולא להבין כמה קר לו עכשיו
|
לא חשבתי עליך בצורה כזאת האמנתי שזה אחר
לפעמים הרע במיעוטו זה דווקא הטוב ביותר
מחבקת את עצמי מביטה על התקרה
שם רואים את כל הסדקים של הנשמה
|
מוזיקה מתנגנת בחתונה
ומציתה בי תקווה שנשכחה
אני מנערת את אבק השכחה, מנסה לחשוב
איך הוא נדבק לעורי מסרב לעזוב
|
אני פה ולא שם
עוד שלולית של דם
עוד נר כבה בבית השכן
|
איך ניתן לתקן את מה שנסדק
טיול בין שברי חרסינה
נוצר מעיין קטן מכל הטיפות
טבלתי חלק מעצמי
|
|
|
זה שהוא זרק
אותי לא יכול
להיחשב כמניע
לרצח במשטרה,
נכון?
מתוסכלת, נקמנית
וכנראה גם חשודה
ברצח |
|
