|
 לספר ידעתי.
שירים, סיפורים קצרים והצצה למגירה העמוסה של שונה |
מבחינתי הגברת חורפנית (כינוי הולם לספרנית בית ספר) החזיקה
במעמד כמעט אלוהי, המקנה לה סגולות נצח. לעולם תשב היא על כסא
מוגבה ותעלעל בספרים מצהיבים. לעולם יחשבו משקפי הקרן שלה
וחצאית הפליסה, להצהרת אופנה.
|
ההוא חפץ בה עוד כמה מבטים. סטייק אנטרקוט משובח הוגש להם,
לצידו של היין הבשרני המשלים. נוברת במנה הצמחונית המעודנת
שלי, נדמה לי שנגסתי בפיסות מדממות ולקקתי שפתיים. המממ, ניחוח
פילפל.
|
בראות השמיים אותך
התעוררה השמש,
שישנה אלף שנים לפחות
או שאולי, לא ידעה
שאפשר לזרוח.
|
החורף מושך לך בצמות
יורד מעגלי
לאגנך,
מרעיד לך חיבוק,
מתחת לגולף המפוספס
|
זיבורית
דיבורית
תקעת לי
באחרית
|
אנתי עומרי
מתנגן
באוזן
הכרויה
ללשונו החמה
|
יש לי המון קערות
של חומר דעת,
מגירות
נוזלים סמיכים
המציפים את
רגליך.
|
על כזה מן כוכב ירוק
עם צלעות מגולפות ענקיות
מתחלק לו החבר והבשלן - מושיק אטריות
|
בשמיכת מעגלים מעגלים
פורצים קולות של מדבר
של צבעים חום, צהוב וטללי זיעה
|
|
|
מי אמר למי??
-"משה, משה. כאן
אלוהיים מדבר
אלייך" |
|
