|
היום כשקמתי בבוקר,
היו השמיים כחולים
השמש זרחה רק אליי
ושלחה לי גלים חמימים.
|
אני מוותר בקלות,
ובעיקר לעצמי
וחי עם זה די בסדר, כי הכל זה זמני
|
על בלוק צהוב בלוי
פורט מילים בכתב כבוי
מנסה להרעיש את השקט
שנשאר פה מאז שהחלטת שאת הולכת
|
בלי להתעצבן כל רגע, בלי האשמות,
כמה משעממת האהבה
כמה נחמד לחיות.
|
אין אהבה בעולם, זה הכול פנטזיות ילדות. ולכל הסיפורים על נצח
אין אחיזה במציאות.
שני צדדים אנוכיים, בעלי אינטרס, שאחר כך בוכים כשהכול קורס.
|
הדמעות מתחילות מהלב.
עמוק שם, איפה שכואב
|
לרצות הכל ולהשיג, אפילו באיחור
וכשלא בא בקלות
ללמוד את השיעור.
|
הצלחת לחדור אליי ללב
אבל בכוח, בכפייה
וזה שורף וזה צורב
וזה משאיר בסוף כוויה.
|
ככל שניסיתי להיות יותר מושלם
הייתי פחות שלם.
עם הראש חושב
עם הלב חולם.
להתחשב בכולם
תמיד לרצות
לא עמדתי מולם
יכולתי רק לרצות.
|
זה הסיפור.
משחק חיזור.
משחק מכור.
הכל גמור.
|
מכחכח בגרונו, מצקצק בלשונו,
מלגלג בשתיקתו, מזלזל במבטו.
|
עכשיו זה ברור כבר, אבל עדיין לא מנחם
יכל להיות הרבה יותר רגוע,
אבל אנחנו, בחרנו להילחם.
|
סיפור כיסוי ולא יותר, אף פעם לא הבנת לאן אני חותר.
משחק מדהים כמעט מושלם, הצלחתי לעבוד על כל העולם.
|
יש לי צלקת
עכשיו את צוחקת
כבר אמרת שאת הולכת
ברוש ואיזדרכת
|
תני לי לנגן בקצב שלי
את השיר שאני אוהב,
זה מה שטוב בשבילי.
|
רק לא להיות אשם
הפעם זה לא אני
לא אוכל שוב
לקחת על עצמי
לעמוד בחזית
לספוג את הכול
|
ועכשיו בדידות.
אני כל כך רציתי חמימות
|
המבט הקר לא מסגיר דבר
מבחוץ חזק מבפנים נשבר
|
|
|
מי המלך של
ממלכת הסלוגנין? |
|
