|
היום כשקמתי בבוקר,
היו השמיים כחולים
השמש זרחה רק אליי
ושלחה לי גלים חמימים.
|
אני מוותר בקלות,
ובעיקר לעצמי
וחי עם זה די בסדר, כי הכל זה זמני
|
על בלוק צהוב בלוי
פורט מילים בכתב כבוי
מנסה להרעיש את השקט
שנשאר פה מאז שהחלטת שאת הולכת
|
בלי להתעצבן כל רגע, בלי האשמות,
כמה משעממת האהבה
כמה נחמד לחיות.
|
אין אהבה בעולם, זה הכול פנטזיות ילדות. ולכל הסיפורים על נצח
אין אחיזה במציאות.
שני צדדים אנוכיים, בעלי אינטרס, שאחר כך בוכים כשהכול קורס.
|
הדמעות מתחילות מהלב.
עמוק שם, איפה שכואב
|
לרצות הכל ולהשיג, אפילו באיחור
וכשלא בא בקלות
ללמוד את השיעור.
|
הצלחת לחדור אליי ללב
אבל בכוח, בכפייה
וזה שורף וזה צורב
וזה משאיר בסוף כוויה.
|
ככל שניסיתי להיות יותר מושלם
הייתי פחות שלם.
עם הראש חושב
עם הלב חולם.
להתחשב בכולם
תמיד לרצות
לא עמדתי מולם
יכולתי רק לרצות.
|
זה הסיפור.
משחק חיזור.
משחק מכור.
הכל גמור.
|
מכחכח בגרונו, מצקצק בלשונו,
מלגלג בשתיקתו, מזלזל במבטו.
|
עכשיו זה ברור כבר, אבל עדיין לא מנחם
יכל להיות הרבה יותר רגוע,
אבל אנחנו, בחרנו להילחם.
|
סיפור כיסוי ולא יותר, אף פעם לא הבנת לאן אני חותר.
משחק מדהים כמעט מושלם, הצלחתי לעבוד על כל העולם.
|
יש לי צלקת
עכשיו את צוחקת
כבר אמרת שאת הולכת
ברוש ואיזדרכת
|
תני לי לנגן בקצב שלי
את השיר שאני אוהב,
זה מה שטוב בשבילי.
|
רק לא להיות אשם
הפעם זה לא אני
לא אוכל שוב
לקחת על עצמי
לעמוד בחזית
לספוג את הכול
|
ועכשיו בדידות.
אני כל כך רציתי חמימות
|
המבט הקר לא מסגיר דבר
מבחוץ חזק מבפנים נשבר
|
|
|
בחופים יש מי
שפכים וזיהומים
בממשלה יש קרע
וויכוחים
בשטחים יש
פיצוצים
והרוגים
העולם די שונא
את היהודים
ובקיצור המצב על
הפנים
אבל הכי גרוע זה
שרב חובל מוטס
כותב פה סולגנים
לא מצחיקים |
|
