" מי שיידעני יזכור:
היא חמדה את חיי האדמה,
את שפע החושך את מעט האור.

ובני אדם רבים שאהבוה, רק מעטים,
מהם הלכו בודדים ושכחו את שמה,
מהם רצו לאוהבה ולא ידעו כיצד...

היא הייתה נוגה,
ואת שמחת החיים הגדולה כאבה כל היימים.

מי שייזכרני יידע:
היא הייתה בודדה,
וכמו כל אדם, רקומה מחושך ואור,
ואין כמעט מה לזכור."

                              (לאה גולדברג)

אשה זרה געגוע תגיד איך לי הזיכרון נפרד מהרגש כל אחד הולך לדרכו ואותם רגעים של אושר כמו חצץ בצד השבילים מזכירים לי לרגע כשאני עוצרת את החיים שהיו כאן בפנים

''שבוייה'' רישום פחם בכל דבר גלוי יש משהו ניסתר...