|
רוני
"גברי", הציג עצמו בביישנות מה הבחור עם החצאית הכתומה, הרסטות
העבות והגב מלא הקעקועים. "גברי". חיוך ביישני, מבט בורח למטה.
|
"חומוס צ'יפס סלט", הוא שאל אותי?
ואני בכלל עופפתי לי..
יש לי את החבר הכי חמוד בעולם, שהיום הפתיע אותי בצורה הכי
מדהימה שאפשר.
אמרתי לו כן, למרות שאני שונאת חומוס, אבל בכלל לא שמתי לב
לזה.
|
המשב נעלם כמו שהופיע ואני אספתי את השיער, מתכופפת לאדנית
שלנו, האדנית שלנו, כמה כייף להגיד, קוטפת כמה עלי בזיליקום
כדי להכין לעצמי את הסנדוויץ שגרם לי להתעורר.
|
אני יושב על שפת הים בסיני, לבוש בתלבושת של ספיידרמן. ואני
הכי מאושר בעולם. אני יודע שאני לא אמור להיות בן, אבל ככה זה
יצא הפעם.
|
היא ישבה על המיטה בחדר שלו, מתרגלת שיר חדש, והוא ישב מולה על
כסא. היא אף פעם לא הסתכלה עליו כעל יותר ממורה לגיטרה. הוא
יצא לרגע מהחדר, וחזר אחרי דקה לערך. היא לא שמעה אותו נכנס
בחזרה, כי הייתה מרוכזת במיתרים שמתחתיה, אבל הרגישה לפתע את
הנשימות שלו על העור
|
כמו בובה בידיך,
כלי משחק אני
|
ואני חושבת איך אני רוצה להירדם לצלילים הללו כל לילה
מסתכלת מסביב, וכולם מחייכים, רגועים, שמחים
|
אני כותבת עכשיו מתוך עייפות
כותבת כי אין דבר אחר לעשות
זה מקום המפלט
זה קצת מעורר
העיניים נופלות, ואני מטורפת
לא ישנה
מפחדת להפסיד משהו, להחמיץ
מישהו
|
הוא קם וסוחט לי מיץ תפוזים
סוחט תפוז כתום, ועוד אחד, ועוד אחד
ואני מביטה בו, סוחט את הנשמה שלי,
הוא ניגש אליי ומשקה אותי בעדינות,
כמו ילדה קטנה, מרפרף את המיץ על שפתיי
|
ויש רגעים שאני עוד מרימה את הטלפון ומתחילה לחייג אליך, בשביל
לשאול איך עבר עליך היום, ואיך אתה מרגיש, וסתם מה נשמע, ואז
אני נזכרת..
|
הרבה זמן לא כתבתי עליו. המון זמן. עכשיו אני כותבת בעיקר על
עצמי. עכשיו אני חיה את עצמי, את החיים שלי.
|
- אבא אבא
- כן בן
- למה?
- למה מה?
- למה אמא שמנה?
- כי יש לה תינוק בבטן
- מה?! תינוק בבטן?
הוא לא נחנק?
- לא בן, הוא לא נחנק
- איך לא?
- כי יש לו אויר
- יש לאמא אויר בבטן?!?!
|
תשמור עליו כן?
תטפל בו
אל תזניח
אז הוא שלך עכשיו..
|
מקפצת מימין לשמאל לימין וכך הלאה
יש בי עצבים כרגע.
יש בי עצבים כבר הרבה זמן
אבל עכשיו, הם מתרכזים כולם לאמצע
|
אל הארכיון האישי (61 יצירות מאורכבות)
|
|
שנו רבותינו:
עשרה קבין של
טעם רע נפלו
לעולם.
תשעה נטל זה
שמאשר את
הסלוגנים, אחד
נטל מס הכנסה |
|
