|
משנת 1988:
מאמין שנייר טואלט רך זוהי מותרות.
מחפש אותך, כן, בדיוק אותך.
המינגווי אמר, כל סופר הגון יכול לכתוב לפחות נובלה
אחת הגונה.
הנרות בחדר בוערים, התאורה המלאכותית כבויה. בקבוק שמפניה ריק
מתגלגל בחופשיות על רצפת הפרקט החומה, ליד המיטה המוצעת בלבן.
שמלה אדומה מונחת על הכסא. ובחורה ערומה על המיטה, שערה
הבלונדיני פזור על הכרית הלבנה, כמו סודר על ידי אמן
קומפוזיציה. היא פסוקה על המיטה
|
מי בכלל יכול לקרוא לזה מוזיקה? מבחינתי, קבוצת כושיות שגונחות
מול טייפ- ריקורדר לא נחשב כמוזיקה. אבל לא נורא. אני אצא
למסיבה, יהיה שם את המוזיקה הזו, מלא אנשים מיוזעים מסביב.
|
מכוערת. זונה.
מתי תפסיקי לרדוף אותי בדמיונות שלי?
שוב את מוסיפה ללהג מאחורי הגב, בזיכרון מומצא בהקיץ.
כבר איבדתי כל קשר בין מציאות לדימיון בגללך.
|
תראה איזה פרצוף מרוח לזאת על הפנים, איזה עיניים ירוקות, שיער
שתני חלק עם פסים בלונדיים שם ניכרת עבודתו הרבה של ספר. איזה
עור כהה ושזוף - ברונזה פרי שעות ארוכות של השקעה, מריחת קרמים
ורביצה בשמש.
|
כשהוא התעורר וראה שהוא בהימלאיה באיזה בית הארחה זול, אפילו
הדלאי לאמה שמע את זעקתו- "מה אני עושה פה, איפה היא, ואיפה
לעזאזל השוקו?!"
|
שימי התעורר ביום שבת בצהריים עם כאב ראש, בחילה וחורים
בזיכרון. אחרי שהוא התעורר התיישב על המיטה המוצעת סדינים
מנומרים, שאמא שלו קנתה לו. אחרי כמה שניות קם והתכוון ללכת
לקרוא עיתון ולהתכונן לעוד יום ריקני ומיותר ובנוסף על כך- גם
מלא הנגאובר.
|
אדם נעשה כה נואש לחברת בני אדם, שהוא הולך לבד ביום שישי בערב
לבר. זה מה שהוא עושה כל יום שישי. יושב בפינה הקבועה שלו,
שותה בירה, אבל לאט. הוא שותה בירה לאט כי הבירה מתחזקת את
השהייה שלו שם.
|
"המחשוף שלה היה, וואלה, נדיב. אפילו מאוד נדיב. למעשה, המחשוף
שלה היה כל כך נדיב ומזמין, שברגע שהניח עליו את עיניו, הבין
שיום אחד ראשו ינוח לו שם, מוכמן ומוסתר בין שדיה הענוגים".
קטע זה, הוא קטע ממוצע מספריו של אמנון.
|
חברת "תענוג לקום בבוקר" נוסדה בשנת 2006 על מנת לספק את
הדרישה, בשוק הולך ומתרחב, של אנשים שנמאס להם להתעורר לבדם
בבוקר. החברה שמה לעצמה למטרה- לאכלס את כל המיטות של כל
האנשים שרוצים לקום בבוקר, להסתכל לצידם ולראות איזה מישהו,
אחר כך לשבת לשתות קפה ביחד, ל
|
שריר הדלתא, השריר התת- שכמי, השריר הזרועי הדו- ראשי, שריר
הזרוע והחישור, השריר כופף שורש כף היד החישורי, השריר כופף
שורש כף היד הגומדי, השריר כופף- אצבעות העמוק, השריר פושט
האצבעות, השריר פושט האצבע...
|
לילה ויום התפללתי, התפללתי שלא יגיע הרגע שבו אאבד את שפיותי
החומקת מבין אצבעות ידי. לצלילי מוזיקה שקטה ומתגנבת, איבדתי
לאט - קודם אותך, ואחר כך אותי.
את, שהיית העוגן שלי, היית עתה היבשה ההולכת ומרחקת, וכרגע את
כבר קו האופק. אך מאמצע בדידותי איני רואה מה
|
אני אוהב את המעודנות, את ההן עם הקלאסה.
פגשתי את אליסה באותה גלריה לאומנות, המקום הכי טוב בעולם
לפגוש את אלה עם הקלאסה והעידון.
|
|
|
"כיצד לבשר
לפציינטים
בעדינות רבה ככל
האפשר שיש להם
סרטן" זה לא שם
ארוך מדי לספר?
ד"ר אפרוח ורוד
מתלבט בינו לבין
עצמו כיצד לקרוא
לספרו החדש,
ומגיע למסקנה
שלמרות הכל
מדובר בשם קליט
ועוצמתי. |
|
