|
אני מונח כערמת מלים
בלתי מגובשות
נענה לערגת פתאום
מתוך כלוב הגשם האחרון
|
אישה בודדה
צל געגועים עומד בין ירכיה
|
האיש לו הקדשת חייך
חסר את פעימתם.
האיש שמכיר את גופך
לא יודע סוד נשמתך
|
החלום התפוגג
כי מקלעתו נפרמה
|
את לי חלום
שעון על כרעי זיכרונות
|
הרגע המשותף מפיק זוהר
בהימוג כתריו
הוא דועך לתוך שוחת יגון
|
הגעגוע עולה כרעם בסמטאות
תאי גופי הפרוש
|
יתכן שדרך עלבוני
תראי את מפולות השמים
בעיני
|
אני שומר את המרחקים
ואת הרוחש בי אני
מסתיר
|
חודי כמיהתי חזרו לנדנם
ידי נחה אילמת
|
בודדים חייבים
חיי מדף ארוכים
|
יש את עץ הדעת
הפיתוי והבחירה
אחר כך לילה רוחש
געגוע
|
בקו האור החושך ממתין
להאפיל אישוניי
|
הרוך הנוגה יטרפך בהתאבדות
שיפודיי תשוקותייך אאסור לתאוותי
בתוך היין של גופך
|
החלומות הולמים
על הלב נצבר אבק סהרורי
בשתיקה מוטל אבדן מפותל
|
דואה את המרחק
נוגעת במלים נסתרות
|
מי שכבול לתמרוריו מכופרת לו שתיקתו
|
מי שכבול לתמרוריו
כופרת לו שתיקתו
שורשים העולים מתנוחותיו
נאבקים בייאוש מחשבותיו
|
מניפת חיים מתרוצצת
בין שמחה לעצב
|
פרפר על עונג גופך המתמסר
בתימהון ילדותי
|
חולם שירה פורקת עול
מבשרת התחברות
של ארץ רגועה לגופי
|
טווה חוטים להתגלמות
לתוך חורף ארוך
|
אני משחזר לאחור את לובן גופך שחבקתי
שמח על קיומך בי
על קיומי בך
|
החבל הנמשך לטבורך
הזמן יכרות במזמרתו
|
|
|
אמשך' אדמה?
בן זונה הבן של
אמא אדמה, מגיע
הביתה ומספר
לאמא מה אמרו לו
הילדים בגן! |
|
