|
משורר ופעיל ציבור. קומוניסט ואנטי-ציוני עקבי,
הפועל למען מדינה אחת סוציאליסטית המשותפת
והשוויונית ליהודים וערבים. כותב שירה מאז 1998.
שיריו פורסמו בתקופות שונות באינספור אתרים בבעברית,
ובתרגומים לשפות זרות גם באתרים באנגלית, רוסית
ועוד. כמו-כן, מתראיין מדי פעם בתקשורת. ב-2007 הקים
עיתון אינטרנט מטח-המהפכה, שכעת נעשים נסיונות
להופכו למשהו רב-לשוני.
ארבעה חיים חפים, על מזבח טירוף השנאה נזבוחו
|
כל זה,
לא ייוותר לכם לנצח!
הדין,
את ההר יחרם.
|
את מרינה הרועשת והגועשת כהרי - געש מתפרצים מקעריהם, הכרתי
במסגרת פעילותי הספרותית - תרבותית - ציבורית, שעד לפני זמן לא
- רב במיוחד ניסיתי לפרוס את כנפיה, גם על ציבור עולי ברית -
המועצות לשעבר...
|
שלום, יצא באותו יום לאיזור המכתש, בראש קבוצת חוקרי -
הגיאולוגיה של הארץ, כדי לעמוד בראש - המחקר
|
עם תרועת קרב בלב יעלה המון על הבאריקדות;
עוד נראה נחשול קוצף
|
אל לנו להשתמש בזכר-השואה להצדקת-הנכבא!
אל לנו בשם כל אשר עברנו, לתרץ את הגזענות.
פשע אינו נותן הכשר לפשע;
די לשחק קורבן לצמיתות!
|
שפטתם את סדאם, אך כמה אתם עצמכם דם שפכתם -
רוצחים מתועבים ומשעבדי העמים?
די לצביעותכם הידרות וגורגונות!
בבוז כבושו את הפנים
|
רק אדם פשוט, מבין כי המלחמה זה רע!
רק הוא מעוניין בהפסקת שפיכות-הדמים
|
אין השכלה השווה לכל נפש - אין מדינה!
אין חינוך וחדוות-דעת - אין תקווה
|
רוח-חמסין, בסער - זעפה הולמת
|
על לא עוול בכפך אסורה את;
ניסו, אך לא הצליחו להפיל עלייך מורא
|
ישבות מפועלו האשמדאי;
בל יושמד יבולי התנובה
|
אל תשלו את עצמכם בלאומנות המורעלת;
די להיות בתולים תמימים!
|
הוא ראשון חתך של הכיבוש התורן;
נס המרד בגזל אדמות המאורים, הניף.
|
מתי בנייך משנתם יקיצו?!
של התפרצות הר-הגעש החברתי,
מתי תבוא העת.
מתי לפולחן הגזל והשחיתות מחסום נציבה;
לשלטון בתי-התמחוי די לציית!
|
להט אלי-קרב פורץ ומתלקח;
לתשוקת הכוח הציונית חייבים לשית גבול
|
דגלי רוח-סער נרקיע;
המגל והפטיש קדימה אותנו ינחה
|
צירי-השטן כובשים את הכתר;
במרמה ונכל מבירת-עוזם חולשים
|
חצי-תבל ברעב וצמא מתייסרת;
ארצות שלמות תחת הנטל מטות
|
כל העוולות שהגאון האנושי הצמיח,
בטבע אין להן אח ומשל.
|
את היונה שבך להדביר לא השיגו.
סוף-סוף שוחררת לחופשי
|
שכנענו אלפי יהודים, כי בגולה אין להם בית;
שותפים לפשעי הנכבה, הפכנו אותם בעל-כורחם.
שחיתות ורדיפת-בצע שלטונית, כסכין חדה, בגבם קודחת;
קורבן בידי רעים היה חלקם
|
אינכן שפחות בשירות-המדינה; הנכן בנות-חורין.
מאבקכו הצודק כנחשול אדיר ימשיך להגביה;
כולם להפגין
|
מערבות סטאלינגרד עד גדות האודר צעוד הרחיקו;
בשורת הניצחון הביאו לכל מקום בו עברו.
גיבורי שיחרור סבסטופול ווינה התקדמו ללא כל פחד;
מול התופת הנאצית לא רתעו
|
הצבא הציוני כפה על יושבי העיר ללכת;
בשם הגשמת הטירוף שלוותם על המזבח הושמה.
הם נעקרו מבתיהם, שאליהם מהגרים מקרוב-באו הכניסו;
אך מהיושבים דורות בארץ - מולדתם גונבה
|
הייתם ונשארתם להיות רשעת;
הד-זעקות נרצחי פשעיכם, ממשיך להדהד
|
עם משב רוח קלילה רוגש לו ים-תכלת;
נחשולי זעפו בחומות-הסלע, נפיץ
|
עקרב-ההון ארסו מוסיף לשלח;
בכל דהוא עני ורעב אוחז
|
די לכילות העשירים! ניטול מהם את הכוח!
לחם חוקם של ההמונים נשיב
|
תחת סער השינויים עד הררי חושך התבל תזדעזע;
מעל נירים ושדות עמוד השחר ילבלב
|
"הבטחת הכנסה" שלכם, לפת-חרבה אין סיפק בה
|
השמש אל מבואות ים ירדה לנוח;
ריח-כפור אוחז באוויר
|
הקץ לפאשיזם ולרשעת!
הקץ למדון ולשנאה.
פועלי הארצות - אתם אחים בנפש;
להתנצחות אין לכם סיבה
|
הקץ לניצול ולנשק!
הקץ למלחמות בחסות בעלי-הון
|
הון העשירים לא לבתי-פאר ולקאדילקים!
לעניים ורעבים לפת-לחם - דין כספכם לעבור
|
הם מחרבנים עלינו מלמעלה,
מקורות מחייתינו בהרעילם.
לוקחים לעצמם מצלחתו של עמך;
בזקנים וחולים בפוגעם
|
כשעוד הכל ישנים, ראיתיכם הולכים לעבודה לפרנס את פת-הדוחק
|
דגל העשוקים מעל בסטיליית העשירים יריע;
עידן חדש כעמודו של השחר יאיר.
שמשו של אוקטובר המתעורר תפיץ קרניה.
ההמון המשוחרר בגיל חירותו ישיר
|
נכון, סאדם ביצע המון מעשי רשע!
אך רובם המכריע בחסות אמריקאית בוצעו.
וברגע בו העיז להמרות פי-שליטי רומא,
תיכף מגדרם יצאו.
|
בושו והיכלמו אוייבי-הצדק!
יאנקים ובעלי בריתם הציונים.
רודפי טובת עצמם ובצע -
על עמודי קלון אתכם נוקיע;
שוק על ירך עצמותכם נשים
|
אל החזית,
שמו פעמי - עיניים
|
הכל בה להט כאש אוכלה;
האדמה נמסה כשלג
|
באותו יום ינואר הקודר,
שמי חורף עטו ענני עופרת
|
שלהשמיץ את מרקס ואת לנין יוסיפו;
שיוסיפו להעליל עלילות-דם נגד המהפכה.
אל תמהרו להספיד את הקומוניזם!
הוא לא מת! חיותו מעולם לא פסקה
|
לרגל ה - 1 במאי, יום סולידריות פועלית בין - לאומי
|
נמיט חורבן,
על צוררי לחם חוקינו;
בשורת העתיד,
נביא לעולם.
|
ימי תופת המלחמה,
אדמת בלורוס,
את להט כבשנם עוד זוכרת
|
למלחמת חורמה בעשירים - נאמר: כן!
|
העמים הירצח ישלוחו;
על דמם ייחתמו הסכמים
|
בושם הניצחון הרענן,
לאוויר הרקיע
|
אור - השחר,
עולה בזיו - שלהבתו
|
על יגבי - מענית,
קרניה ויהל
|
אזרחי ישראל!
היכן מוסר כליותיכם הנחתם?
שלטון הכיבוש,
פשעי מלחמה עורך.
|
היתייצבו העמים כמחסום,
מול המחרבה המתקרבת?!
|
הצדק שלהם,
כעיני שועל ערמומי וצבוע
|
הקץ לניצול המחפיר!
הקץ לשרירות הקפיטליסטית!
ההמונים ידעו לנהל את עצמם;
תחי חברה סוציאליסטית!
|
אותה שמש על כולם זורחת;
אותם מים מרווים את הכל.
אין שום נפקא מינה בין צבע לצבע;
הולם שייך לכל הבריות
|
אין הפרטה עם צלם אנוש ועם רגש.
לדידה,
כל אדם, הנו מטבע העובר לסוחר
|
המנהיגות לעובדי-הכפיים!
זהו השיעור
|
אין פיגועים,
ישברו חתירתנו לשלום!
|
הלל לחירות-המחשבה ולחופש!
הקץ לחנופה ולקקנות
|
אין ציונות אדומה!
כולה נאציזם.
אין ציונות שמאלית!
|
איני זקוק למיליונים
שנלקחו מזולת כמוני;
חרפה לליסטים ברשות החוק!
|
לא למען עצמי נולדתי,
אלא למען הזולת.
לא רק לי מגיע לחם;
כבודו לכל אחד ואחת
|
לא ניאות,
לשאת גלימת קדושים
|
איננו מערב!
איננו קרובים לניו-יורק או פריז!
|
כשלעובד קבלן אין זכויות,
משל הנו עבד;
כאשר אלפים ומיליונים שבויי משכנתאות...
האם זה חופש?
|
ששים אלי קרב,
כולם נעשו פתאום
|
ברית-המועצות לא הייתה כובשת!
היא שגתה רבות, אך לא פגעה בזדון.
החייל הסובייטי שיחרר מוסקבה, סבאסטופול ומורמנסק;
גם רוסטוב-על-דון.
|
בלהט המלחמות את עצמה מקפדת
|
אל חפש מזורכם בבחירות!
אל האמן אשליה.
הכל משחק ורפש;
הכל הזייה!
|
אל נסותכם כבות הר-הגעש!
המאבק עוד יפרוץ.
המתרסים קום-יקומו;
מהפכני ניצוץ.
|
בקול רעם תרם רוחנו.
נביא תקווה להמונים
|
איני מבין מה הסיבה להתנגדות לנישואי תערובת;
אין בכך, שמץ היגיון.
|
tאל תאמרו עליה!
הגירה מאונס אמורו
|
לא ליהודים בלבד,
מקום בעירנו
|
תזכרו את אשר קרה בהירושימה ונגסקי!
אל חשוב לכם כי עליכם זה יפסח.
המוות הגרעיני לא יבדיל בין העומדים בסך
|
אל שיתוף-פעולה עם עושקיכם!
התנפלו על מפעלים;
הם שלכם! בהם תשלוטו
|
אל תלמדו נערים מלחמה!
אלו גדוש עולמנו
|
די לראות בהינף חרבות, גבורה;
לא בסגידה למארס עתיד עולמינו
|
אל תנסו להתנגד למציאות
המהפכה היא חלק ממנה.
את ההיסטוריה לא ניתן לעצור;
היא מעולם לא אומרת: דיינה.
|
מנהיגי - העליה -
אל תפריעו!
|
אתם משרתים את כוחות-הרשע;
אתם שותפים לפגיעה בחלשים.
אתם נענים לפקודה להשליך מביתם מעוטי-יכולת;
אתם נערות בגיל תיכון מענים במחשכים
|
אל התלהב לכם,
מצחצוחי - חרב!
|
אנו דורשות העסקה ישירה;
לא עוד עובדות-הקבלן!
|
לחיי זוהר,
אני קורא: בוז!
למראה פאר והדר,
פניי מלאות בושת.
|
עוד יבוא יום, כשדמם של המנצלים
יישפך כמו מברז;
כל שכונות-האוליגרכים עוד יהפכו לוונציה,
מוקפת נהרות-דם
|
המנהיגים,
חסרי מידה
של שיקול - דעת,
פתאום החליטו,
להחיות - המלחמה הישנה
|
אנו ננצח! לנו מריעות סערות.
כי הפועלים הם רוב מכריע.
הם ישנו העתות!
|
אפור - שמי חמסין;
מעל חלם - שדות חיטה,
שטיחו נפרש לו
|
אך הטרגדיה הפלסטינית התחילה עוד ב-48!
הכיבוש של 67, הנו המשך לנכבה ולגירוש מאות אלפי אנשים.
הוא לא בא פתאום, מיש מאין;
אלא נוצר מתוך חמדנות הציונים
|
בעולם, אין ארץ יותר מרושעת;
ארץ, שבושה בה לחיות.
|
נחיל,
של בעלי - שררה
חסרי רגש - אנוש,
השתלט על עולמנו
|
ימי פרנקו ופינושה,
עוד לא תמו
|
לכל תושב,
שוויון זכויות ניתנה.
במשפחת עמי המזרח - התיכון,
נהיה עם.
|
את ארצי! אך מעשייך לי לזרא;
חדל נשוא מעל העולם כולו
|
נבלות, נבלות! מדינת חיות!
ארץ רשעים מרושעים; כל הזמן תרה סכסוכים.
|
ארצות-הברית - זה אל-קעידה ונאט"ו;
ארצות-הברית - זה יוגוסלביה שותתת-דם
|
כמטח אוורורה החדשה,
מעל מפרץ הבנה
|
תרועת קרב תתקע
ותסעיר סער
|
דם שני העמים;
נקזו נמשך לאין הרף.
זעקת ילדים מבוהלים,
עולה לשחקים.
|
אשיר לך כסייפה! את שירי;
אשא למענך! את תפילתי...
|
אוורורות חדשות,
אל הימים נשיטה
|
באזרח הקטן הכוח!
באזרח הקטן העוצמה.
עוצמה לקבוע;
עוצמת-מהפכה.
|
באש-קרבות יחושל עוזינו;
באש-קרבות ינוצח הקפיטליזם
|
גיבורי 1945,
הביאו ניצחון לעולם
|
על ירוקי - השדות,
תירד שובה
|
אשא חוד מבטי,
לעבר המרחבים רחוקי - עוף
|
בהיפסק חמדנות ורדיפת-בצע
תחדלנה המלחמות
|
את כד - השמש הלובניה,
ברעם - התותחים,
הם מנסים לסוככה
|
הבאריקדות שלנו, כחומת-אין-פרץ יעמודו.
את האדונים, נשלח הלאה הלאה, עד אין-סוף
|
במקום-מגדלי-שן יגדלו החרולים;
העושר והעושק יפלו לפי חרב
|
נהרות וימים,
בגאון שאונם בוקע
|
ענן ברכה,
ירחף מעל קסמי התבל
|
השמש בוקעת,
בתקוות - שחר יום חדש
|
מסך - אובך
עולה ומיתמר...
|
השמיים,
באש החמה -
תכלתם נדלקת
|
בוז לחברות-הקבלן!
בוז לעבדות המודרנית!
די לצביעות-השיטה!
כן לכבוד ולצדק!
|
בושו והיכלמו סוכני-המערב!
די בגידתכם בהמון.
די לסגוד לעושר!
די לסגוד לממון.
|
דמעות - שליש,
עוד יישפך על שברי -
העתיד ההרוס
|
ממצפה רמון,
מעל הרי הנגב וחולות השממה
|
בכ"ט בנובמבר 1947 - תוכנית החלוקה יצאה אל הדרך;
ניצוץ של התקווה,
להפיח בשני העמים נועדה.
|
על מדוכאי - העולם,
לצאת כנגד
|
בטנקינו נעל על הבנקים;
הכות נכה בבעלי ההון
אל הסח דעתנו;
לקרב האחרון יכוון.
|
על חשבונו של עם - בוחריו,
הוא אוכל ברביקיו...
|
משמאל וימין אותו זבל;
אותו סירחון מסביב
|
ויחיה זאב תחת אותה תאנה עם כבש;
וייכון שלום על פני התבל.
השמש, הים והרוח;
סערת-המלחמות פג ושפל!
|
בין רמי - ההרים,
שמתמרים...
|
בין כבלותי הכלא הציוני מתייסרים מיליונים;
כחוד חנית ארסית, להבו בגבינו ננעץ
|
הכל שודדים וגוזלים גזל;
כל אדם, ישר בעיניו עושה.
מגדלי אי-הצדק, זרוע עולמינו;
דרך ישר - אין רואה
|
כשבוקר מתעורר -
- בהפציעו חמה,
על כל הגגות -
- עוטה הבהקה
|
יושבי האלפיון העליון!
למיצוי דינכם היכונו.
היכונו לחרב הנקם,
שתתנוסס מעל ראשכם.
|
שרבי - רוחות,
מעל השממה...
|
בלי סטאלינגרד לא הייתה הנחיתה בנורמנדי!
רק תעוזתו של החייל הסובייטי אפשרה ניצחון.
כחומת-פלדה הוא עמד על המשמרת;
האמין עד תום, בנפול הנאצים לטמיון
|
בין ערבות חצי - הסהר הפורה,
רועה בודדה,
עם בקוע השחר עומדת.
|
פורענות - השנאה,
ירדה על פני -
הארץ
|
מי שגנב - הכל סוגדים לו.
מי שמועל בסמכותו - לציון לשבח, זוכה.
|
השחר כאש נצת מתלקח,
מעל סלעים ושדות
|
בינות - הממטרות, בשדה
מול נוף אפרים,
חובקו עד האופק,
רוח - צפריר חולפיה
|
בינות הסורגים,
האנושות נכתשת
|
רוחות-תזזית מעלות מערבולת;
השמש מוסיף ובוער.
בינות המצוקים והררי-חושך,
מאור-המהפכה זוהר!
|
אחרוני פירורים,
מבין ידינו נשמטים
|
מגובה של מיליוני -
שנות אור,
קורצים מאורות
|
מנבכי הדעת,
פורצת קריאה לאי - קיום חוקי - שחור
|
השלום המיוחל!
שרתיך -
- במזמור ורינה
|
אך את השלטון רודף אלי-קרב,
הרטינה
|
בפרוש - יום הכיפורים,
עלי הארץ,
נבקש סליחה,
על כל החטאים שנחטאו...
|
במטח אוורורה החדש ייפתח עידן של הצדק;
של השינויים והתמורות אבוקה תיקוד
|
הילחמו עד הסוף על לחם-חוקכם;
על הזכות לחיות ולא לגווע
|
מעל אין סוף שממה,
לוהט השחר
|
הפוליטיקאים, לא איכפת להם מהזולת שהולכים לגווע.
הם ממשיכים בריקוד-אימים, על דמם של פשוטי עם
|
בלב השממה,
מי נהרות יזרום
|
זכותו של הפועל לפקח על הבנקים;
זכותו לנהל מפעל בו הוא עובד.
זכותו לשלוט בממשלה וברשות המחוקקת;
מעמד הפועלים תמיד צודק.
|
מעל פסגת האלפיון,
חרבנו נניף.
לזיוו של המחר,
נפתח דרכנו.
|
ככנופיית-ליסטים עינם משחרה לטרף;
על דולר אחד שחוק, אזרח תמים נפש ירצחו
|
עבר ברלין הכנועה,
הלכו לכת.
לעולם, לא יפוג נצחונם!
|
על פני שלגים,
הנמסים מחום לוהט...
|
עם אור הבוקר,
יעל שחר חדש
|
המתקפה בעיראק,
אשר כבר החלה
הינה, ראשיתו של האיד.
|
בקשת - קורסק,
בין שדות - חיטה
והתלים עוטי - ירק
|
ברוח-סער ננצח!
נפרוץ בקרב מהפכני.
אין דרך אחרת;
הקץ לעושק בורגני!
|
הגזענות הממסדית קצה לא יודעת;
שלום ושקט - אינם שפתו של השלטון
|
ברון וזמר!
לשלום,
נפלס את הנתיב
|
שום אויב, כוחו לא עמד אותך להכריע;
המצור האמריקאי אותך לא חנק.
קובה הסוציאליסטית - קרנך תוסיף ותגביה.
נהר חייך, לנצח לא ינתק!
|
ברית-המועצות לתחיה עוד תקום;
האימפריאליזם לא לנצח ניצח.
גם יוגוסלביה פוררה לא לעד;
העולם את עיניו כבר פוקח.
|
כוח-עמה הנפלא עמד לו לנצח את הנאצים!
חייליה כגיבורי-חיל התייצבו מול הפולש.
רוחה נתן השראה למיליארדים סביב כדור-הארץ;
מהפכתה הלהיבה כמו אש
|
ארבע שנים ארוכות לא ישנו;
ארבע שנים של תופת ואש.
הצבא האדום פרץ קדימה;
לא התייאש.
|
בשביל הנפט באתם לאדמת לוב!
בשביל בצע-כסף הנכם רוצחים.
די להתכסות בדמוקרטיה!
די להיות צבועים.
|
בשדוף, להט - השמש
הכל סביב,
שחון משחין...
|
לסקאדים ולטומהוקים נעמידה,
את חיוכנו הרחב
|
הקץ לפזילה מערבה!
הקץ לחיקוי-הליכות
|
במשוכת להבות אש קטלנית, צעדו קדימה
|
יוסרו אזיקי הדיכוי,
מעל הנרדפים והנזרקים לכלא
|
בשדה,
לובן - זיווניות פורח
|
על הים הגועש
הררי-נחשולים ניטחים בסלע;
בין צורי השמה הלוהטת
עדרי-יעלים מדלג.
|
כל הסביבה
נעשית בוץ רצוף,
שאין עבור בו
והשטפונות,
שוטפים אותה,
בלא - הרוף.
|
מותו של לנון אזהרה לסוטים מהדרך;
לדרכך היצמד תמיד
|
הם לחמו,
ובחירוף נפשם היכו חיה נאצית
|
גייסות חיות - הטרף,
כטרמיטים
|
גם אל קצה האופק נישא בשורתנו!
במערבולת העיתים, עולם חדש יוולד.
השמש, את אשה תגיה;
יום בהיר מתרדמיו יתלהט.
|
מעל שיאי הימאלאיה, אודם דגלים יתבער
|
מטח - אוורורה,
יקרע שחקים כרעם
|
דובר והרי - חשף, סביב;
תחת להטה של השמש,
עשבי - מספוא,
מרבדם הירוק,
הלאה והלאה.
|
די לגנוב מהמונים!
מספיק גנבתם;
גם מים גם גז...
הכל שדדתם.
|
חיילים ושוטרים, חדל להיות קאפואים של השלטון!
הפנו נשקיכם לעבר ממשלות ופרלמנטים;
עזרו לפועלים לתפוס כל בנק ועיתון.
|
חודווי-הידע במרד-אדירים התאחדו!
צעוד אל הקרב! אחוזי-אש התקדמו
|
אתם הבאתם לעיראק את הכובש הנאצי;
מכרתם ארצכם לצורר בוש.
אך היום, כאשר סדאם כבר איננו -
פתאום נזכרתם בכיבוש
|
די לסבול! העת לצאת אל הקרב!
להשתלט על מפעלי-החרושת;
לעקור כל קרצית ועקרב.
|
די לעשות פולחן לצבא!
חדל לשנות שנאה וכוח.
הקץ לתרבות הטנקים ומטוסי-קרב;
אל תבלבלו לצעירים את המוח
|
די לפשעי האימפריאליזם!
די לעיראק ולוב חדשות
|
היא לא אשמה!
על טוהר מצפונה, נרדפת
|
עם יהודי אינו קיים בעולמנו;
העם הזה, אינו חי!
|
על בתי דיר-יאסין, פתאום, ירד אופל.
הכל רתח ורעד סביב.
היד המרצחת, פשטה לעבר כל צוהר.
מבוע אחרון של התקווה,
הכזיב.
|
העם הרמוס,
תחת רגלי שליטי -
העושק,
יקומו מקרבו
ויובילו המוניו,
אל דרכו
של העתיד החדש
|
כל המדבר על המוסר והחופש הנו רמאי;
כל ההוגה בחופש הביטוי, הנו צנזור הכי גדול
|
על קרחתו של היער,
פגשו זה בזה -
שועל וזאב
|
דעותינו משתנות,
כעונות - השנה חולפות
|
לאורך השדרה,
מול נחשולי תכלת
|
דרך החמה,
לכחול רקיעים נינשא
|
האוייב הנאצי,
שעט לעבר מוסקבה,
בצעדי מתכת
|
האומנם בישראל יש שמאל?
האומנם מק"י-חד"ש ומר"צ באמת מתקדמים?
האומנם יש גבול ופרופיל חדש באמת בעד הצדק?
האומנם לדברם באמת מתכוונים?
|
מי שמעלה לעצמו בדעת,
כי האימפריה הרומית,
עברה לנצח מהעולם -
טועה טעות היסטורית,
מבלי שייודע לכך.
|
אש - מלחמות,
בוערה בלהט -
להביה
|
הם לא יתנו פרוטה שחוקה לעני;
לא יגישו מים לאשר בצמא גוווע
|
הקץ, לאי-הצדק!
הקץ, לתקיפי-הממון
|
למה מלמדים בבתי-ספרינו?
לשנוא ולשטום זר
|
בכור בדימונה מדי שנה מפיקים עשרות קטלים אטומיים;
לצביעות הציונית, די!
|
גיא-ההריגה נמשך אין-קץ לו.
חרב שלופה, מוספת שפת העמים להיות.
אך בבוא הרגע תותחים ידומו;
ללא שדות-הקטל הכל יוכל לחיות
|
יורה - ירה;
ירד טיפ -
טיפין על הארץ
|
הבחירות - הן הצגה לשוטים!
על השיטה הפרלמנטרית אבד הכלח
|
פועלי - העולם!
שפתיי,
שרות לכם -
בלאדה
|
הגביהו מוסר בסירוב!
זה מוסרי לא לקיים פקודה.
|
במקום חומות השנאה כלניות יפרוחו.
משני צידי החזית,
אירוסים באש-תפרחתם יבערו.
|
כל אור - הבוקר
מחדש,
לבבי מתמלא - הגיגי
|
רוב ה"רוסים" מדוע באו ארצה?
בשביל נקניק וקוויאר
|
בשיכוני פועלים ומפעלי חרושת -
קולות מרד מתעצמים
|
ההמונים די היותכם אדישים!
די קוות והאמן!
די לסבול מהעושק;
במרד התקומם!
|
תחי רוח-אוקטובר המתעוררת!
הקץ לאדישות ולשתיקה!
פועלי-ישראל ופלסטין מתרדמה עורו!
צאו אל הקרב, אל המהפכה!
|
ההסתדרות - זאת מאפיה סיציליאנית;
כלי בידי המשטר.
עוזרת בדיכוי קפיטליסטי;
|
ההסתדרות הבוגדת!
שוב נחשף פרצופך .
עד עצמות מושחתת;
לא אעמוד לצדך.
|
הממשלה,
מוסיפה להתעמר
בהפל את חתיתיה
|
עד הניצחון עוד רבה הדרך!
עוד רב חתחתים לעבור
|
הוא פתח עידן חדש היסטורי;
בשבילו שמיים לא הגבול.
הקפיץ את האנושות קדימה;
לא נרתע משום מבול.
|
יוצא בית - טיפוחן של סברה ושאתילה,
תזזיתו, אין לה הרף
|
על גבי - רגבים
ומחצלי - דשא...
|
הכל מבכים הרוגי דולפינריום ושוק בן-יהודה;
אך לא קטמון, פאלוג'ה וכאוכב
|
העת השתלט על הבנקים;
העת לתפוס מפעלים
|
מיני עופות וחיות,
רגליהם הדירו
|
מאז, התפתח עידן - המכונות,
אשר עשנות בעשן - השחורות;
חוררו תמרותיו, את החור בשחקים,
שדרכו ננעצים מבטים איומים...
|
החייל הסובייטי - גבורתו לא בגדה בו;
מול התופת הנאצית לא נרתע.
ללא-חת פרץ קדימה;
בלב-המסע לא נסוג ולא נתקע.
|
חקלאי ישראל!
עוז רוחכם הגבירו.
הגביהו מעוף תקוותכם.
|
כחומת-מגן על מבואות-מוסקבה הגנו;
סביב לנינגרד סוללות-המצור פרצו
|
שום סילוף ההיסטוריה
את האמת לא יצניע;
הכל יודעים - ברית-המועצות ניצחה
|
הייל סי.איי.אי.! הייל האיחוד האירופי!
הייל השב"כ והמוסד!
הייל הקפיטליזם!
הייל! הייל! הייל!
|
רשעים מרושעים שולטים על כדור-הארץ;
רק כסף והימורים במוחם
|
אתי, שאותה יעדו למנהיגת - חיל,
באימון ההמונים בססה
|
ככלות הכל, ישראל מעוולות הכיבוש לחדול חייבת
|
השמש החדשה -
קרנה כלהבה מתלהטת
|
כציפורי - דרור,
עלו והגביהו!
|
עם ישראל אומר: חדל!
לשפיכות - דמים,
אשר אינה שווה
|
בזרוח אור השמש,
נעלה לבאריקדות.
כשחר חדש,
נניפה דגלים אדומים!
|
השחר הפציע!
עלה עמודו אל - עלה...
|
הכה בציונות! הצל את היהודים!
הכה בעבודה זרה.
עמלק הציוני זרע ליהודים נזק;
הציונות היא נגע רע.
|
נבנה מציאות חדשה מהשורש;
בדרך הסוציאולים צעוד נברור
|
הכל כסה,
אדום כעמודו של
שחר
|
פרחי - כלניות,
פרשו שטיחם...
|
העולם תחת עומס העוולות כורע;
האנושות לעבר פי-הפחת צופיה
|
הלוחמות בכיבוש תשוחררנה!
חומת כלאן תיפול מעליהן
|
הם היו קורבן של המלחמה,
בה בני עמים שונים הובלו אל התופת
|
ששים שנה חלפו,
מאז רעם המלחמה האחרון, הטיח
|
חופש המצפון והדעה עומד להם לזרא;
מחירות המחשבה רוטטת ידם.
|
משקיעים מיליארדים,
בתחמושת
|
העשירים הם טריפה אמיתית;
אוכלי-חינם, מלקקי-פינכא
|
מאבק הפלסטיני, לא ידום!
יגבה ויקוד,
כעמוד השחר
|
בערוצי אכזב,
מי זלעפות זבו
|
רוחות - חמסין,
נושבות - בדר
|
כל מפעל ובית-חרושת ניקח לידינו;
חרב מלחמתנו, מעל עושר-האדונים יתנופף
|
תקופה חדשה קום תקומה!
באש יוקדת יחושל המחר
|
עיירות-הפיתוח יצאו אל המרד.
המוני העשוקים מעבודת פרך ישבתו.
המהפכה תגעש, בשצף-קצף.
נסי הקרב האחרון, מעל התבל יתגאו
|
מעמד העובדים ניעור;
פרץ וצעד קדימה
|
הבאריקדות עוד יקומו;
העולם במלחמת המעמדות יבער.
המוני העמלים ההר יבקיעו.
רוח-המאבק באש קרבות יזהר.
|
קול הזעקה - הקימה.
לקרב עולם! החצוצרה קוראנה;
לקרב עולם! עולה המצווה.
|
איתן עומד,
מול תאוות כיבוש ישראלית
|
בעלי הון,
לא יעמוד כספם,
לגזול מחינוך עתידנו
|
המורים! אל התפשר לכם!
מנתיב - מאבקכם,
אל תסוגו.
מול סכינו של הגוזר,
תעמודו איתן!
|
אל תתנו להנהגתכם לבגוד!
צווי-מניעה אינם קודש
|
מעל חידקל ופרת,
הריסות העבר,
מנשייתם יעורו
|
תחי מהפכה פרולטרית!
יחי ההמון הזועם!
מוות לקפיטליזם!
כן לקרב הרועם!
|
תחת ליל - חושך,
בהתנצץ מים,
כזיקים על הים
|
הממשלי הצבאי היה לקלון לנו ובושת;
אך גם כיום נמשך שפך-החרפה.
הקץ לציונות!
פליטי-הנכבה לביתם יחזורו!
|
כשלהבת כוכבי-שביט,
הזדקקו שמיים;
השחר הפציע בלהבתו,
כאור בוקר חדש.
|
כבר מאות מיליונים
נטבחו בשם החופש;
שועבדו מדינות וערים
|
מארשל ז'וקוב הביס את החיה הנאצית;
הוא המצביא הגדול של האנושות.
הוא הוביל אל הקרב תושבי מוסקבה וסטאלינגרד;
היה מנהיג אמיתי ולא סתם קישוט.
|
כמה שיותר עניים,
יישנו ברחוב,
כך יותר בריות,
יתמכו בהמשך - הידרדרציה
|
הסטאליניזם זאת מחלה מדבקת;
מחלה שמונעת מהפכות ברחבי העולם
|
אין דין ואין דיין!
הכל מתמוטט ומתפרע.
רק בסער ההמוני התקווה.
רק אז בכיוון שונה בתכלית
|
הנגב! לובנו בשיטים;
אודמו של השחר,
על פני שחקים מכחילים,
מצבועו זורע
|
שלופי חרמש,
לקרב נפסע;
נטע,
|
עמי העולם סוף-סוף החלו להבין,
כי לא בקפיטליזם הישע.
|
לאורך הדרכים -
עקבו מן הדם...
|
בפלדת גבורה,
עמד החייל הסובייטי
|
סטאליניסטים - סכנה למהפכה;
ובייחוד אלה שבאו הנה מרוסיה.
הם לא יודעים מהדמוקרטיה הבסיסית;
רק סותמים פיות,
|
סטאליניסטים - סכנה למהפכה;
ובייחוד אלה שבאו הנה מרוסיה.
הם לא יודעים מהדמוקרטיה הבסיסית;
רק סותמים פיות,
|
הספר הירוק הוא הדרך!
גם "קפיטל" של מרקס.
גם נביאי-ישראל, גם קרומוול;
הדיבר לא פס.
|
השחיתות ואובדן צלם אנוש -
שכם בשכם הולכים
|
השמש, בקרניה תפציע;
העולם,
יצעד אל תקוותו!
|
לא ביורוקרטים! לא סטאליניסטים! לא ציונים!
רק מעמד-הפועלים עצמו יובילנו!
|
לא סטאליניזם! לא ביורוקרטיה!
תחי בולשוויסטית מהפכה!
|
ההמונים בעצמם ינהלו את גורלם;
הם ישלטו, ואתם תחיו תחת עולם
|
אודם דגלים יתבדר ברוח;
המון זועם יתפוס משרדי-השררה.
בידי הפועלים יפלו פרלמנטים;
הקץ לרשעות וזוועה!
|
כמטח של אוורורה,
קולכם הרימה!
|
לנצלנים ישחר בעיניים;
מחילתנו אפסה.
העשוקים למרד!
הילחמו עתה!
|
לא יעברו ימים רבים,
וההמונים יקומו;
דגלים אדומים ינסקו לראש-תרנים.
ואז תישמע תרועת-הניצחון מתמשכת;
|
בבוא-היום ניצול יקיצה!
בבוא-היום ישלוט פועל
|
בהלמות - קרנסי הפריצה,
פלדכם הלבינו!
|
הציונות עשתה הכל,
פירוד בין העמים לזרוע;
במאי 48 הקימה חומת-השנאה.
מאות כפרים פלסטיניים מאדמתם נעקורו
|
שום ניסיונות להשכיח לא יצליחו;
אף נשיא בלטי לא יוכל לה לאמת.
העולם זוכר משחרריו בזכות, ואינו שוכח;
הצבא האדום לא מת!
|
הצבא האדום הציל את העולם מהתופת;
מכונת-הרצח הנאצית בלם בידו.
שחרר עמים בגבורה ובאומץ;
מעולם לא מכר מצפונו.
|
להמונים הזכות למרוד;
זכותם למחוק פרלמנטים ובנקים.
זכותם בצוררי-לחמם הלום,
עם מטוסי-קרב וטנקים.
|
הציונות המיטה שואה גם על יהודים וגם על פלסטינים;
עקרה מיליונים מביתם הנושב.
מאות כפרים ערביים החריבה;
גרמה לאינספור פליטים
|
הקץ לציונות! כן לצדק!
לא נהיה ציונים!
|
הציונות תנצח? כולי תקווה , שתנוצח!
|
הציונות השחיתה את הארץ,
בהרסה ציביליזציה שלמה.
מאות אלף בני-פלסטין לפליטים שמה;
אין-סוף שפטים בחפים מפשע קיימה
|
הציונות קטלה תכונות אנוש;
היא רוצחת מתוחכמת.
בשביל לשלוט, היא לא צריכה לרצוח ממש;
שטיפתה-מוח - השיטה המכוערת.
|
הציונות, אינה קודש
חיי האדם קדושים!
|
לרוב יהדות-העולם אל הציונות אפס-קשר;
הציונות להם סכנת-נפשות
|
מאות אלפי פלסטינים בנכבא גירשתם;
מפיכם נודף ריח מגעיל
|
המשבר הנוכחי מלאכותי הוא;
בכוונה תחילה אותו יצרו.
בהתפלת מי-ים הפיתרון לו;
|
לכבוד יום כדור הארץ הבין - לאומי
|
הוא לא נשבר מול כידוני הקולקים;
בנה מפעלים; הקים מציאות חדשה.
ידו החרוצה חישלה פלדת-הסוציאליזם;
וולגה-דון ומאגניטקה... דרכם נחושה
|
קרקע,
שייכת לכולם:
באותה מידה,
לעשירים ולחסרי - שקלא
|
עבדים חדשים קורסים,
תחת נטלו של הפרך
|
הגיעה העת,
למלאת חוכמה
ולהבין,
כי העליות הן כובד
|
הקפיטליזם הוא המפלצת,
אשר מאיימת בהרס כל התבל
|
אש-הקרב מבערת;
די חבק את היד
|
מדינת-ישראל מראשיתה בגזענות דוגלת;
נכבת-48, היא הסמל והעדות
|
מנהל בנק ערבי
משותפו היהודי לא פחות גרוע
|
ההמונים יודעים מי הביס את החלאה הנאצית;
ההמונים יודעים להעריך את הצבא האדום
|
ההמון לא ירחם עוד על צוררי לחמו;
מוות, מוות למוצצי לשדו!
|
הקץ לשוד בידי הבנקים!
הקץ לשוד ברישיון.
די חמוס בנו!
הקץ לביזיון!
|
הקרב האחרון בוקע!
אין לנו דרך שלישית.
העם הסובל יגיח,
בעוצמה מהפכנית!
|
הקץ להריסת הבתים ולגרימת סבל;
את תושבי נוה-ירק לא תצליחו לנשול.
|
לסדום הציונית עוד יבוא סוף מר;
את במות-הבעל הפועלים הפל יפילו.
במדינה שפויה אין מקום לשב"כ;
האדונים חיינו עוד לא ירעילו.
|
מרבד ירוק,
לאורך - הדרכים
|
רוח צפריר,
נשבה בנחת
השחר,
את דגלו פרש במרומים.
|
השיבולים -
נדנד - נפנף,
ברוח
|
המחר החדש,
כאלף מדורות - שלהבתו תגיח
|
גבוה במרום,
החמה, כאש בוערת
|
להשית קץ לעושק.
לכל אחד ואחד שיוויון זכויות ליתן
|
לא ירחק היום,
כשהמרעום יידום;
כשהחמה,
תאיר ללא - הרף!
|
יונה צחור - כנף,
תמריא לרקיעי -
תעופות
|
שחר - יום חדש,
עוד יעלה ויפציע,
בלובן - כנפי - היונים
|
השמחה והשלווה לא יופיעו
כל עוד המהפכה לא פרצה.
רק הפועלים אותה הבא-יביאו;
רק בהם התקווה.
|
לובן - עננים,
פרש את מפרשיו
|
ענני מטר מתעבים;
בנאדותיהם,
אוצרים מי נדב
|
השמש, בזהביה עולה!
קרני - השלום והשלווה,
היא מפצת
|
השמש,
לעולם תפתח עיניה!
שלהבת קרנה תנשא,
מעל ירק נירים.
|
שחר - האחווה והשלום,
עוד יפציע
ועם בוקעו,
יום חדש יבוא!
|
מחר עוד יבוא!
תרועות המאבק,
עוד יקראו להמונים:
לדגל!
|
על שדות - קמה
ועל חישי -
חצרת
|
אתם רשעים מרושעים;
השתלטתם בעורמה על חיינו
|
בתגובה, על התוכנית הכלכלית של שר - האוצר בניימין נתניהו,
שאושרה בידי הכנסת, ביום - רביעי 28.05.2003
|
האזור כולו,
דומה היום
למכונית - תופת...
|
נסו לבלום,
את הנחש האימפריאליסטי!
|
התקווה למחר, בלבבנו יוקדת;
בקולה של אוורורה, השחר נשגב.
|
התקווה, ככחול ים תאיר;
כזרחי החמה,
אלומתה תפציע.
|
מפני סכנת כיליון,
התריע קולו
|
כבוד האלים,
עד תגרת אגרופים התנצחותם התפשטה
|
ונשמע עוד קולו! של שלום הקרב
|
מלחמת המעמדות לא תמה;
היא רק החלה את מצעדה.
פועלי הארצות - התאחדו!
תחי המהפכה!
|
ויפציע אוקטובר,
כשחר!
עם הבוקר,
בהנץ - חמה...
|
משחר, ההיסטוריה האנושית;
לא כבתה לרגע, אש - המלחמות
|
...ונחו חולות, כגלים;
בהתגבנן על שרע -
השטח,
כדבשות - גמלים...
|
נצחונו של צ'אבז,
יגשים את התקווה!
|
השמיים,
פורצים בשחר - הלהבה
|
זהב - חולות, עוטה על המדבר!
ולא מפסיק מלהרהיב עיניו...
|
חדוות החים הינה עליון הערך!
אף טיפת דם אינה שווה שום אינטרס
|
הציונות ניצלה שעת-כושר,
וגירשה כפרים שלמים
|
ברוב שפות סלאוויות -
ז'יד זה יהודי
|
אין - סוף רכבים,
העשנים ופולטי - הגזים
נעים להם בכבישים
ועל דרכי - העפר
|
שחרו של בוקר חדש,
מתמר,
בהיכנסו לזכויותיו
|
החייל הסובייטי כצוק-פלדה ניצב בדרכו של הבריון הנאצי;
הקריב עשרות מיליוני חיים,
על מזבח-ריסוקו של הפולש
|
העיר באר-שבע טובעת בעוני;
הזנחת-השכונות להחריד.
קירות מתקלפים,
צחנה בכל עבר.
י
|
ניצחון-המהפכה תבטיח;
אבן ורובה כבר לא מספיקים.
הקץ לדיקטטורה של קופירייט!
אוצרות-הדעת להמונים!
|
אבני מצודת ברסט יזכרו לעולם 22 ביוני;
מי מפרץ סבסטופול, את גיבורי צי-הים השחור לא ישכחו לעד.
גיבורי מאי-45 הם גיבורים לנצח!
תהילה ושבח לחייל שמול המוות לא רעד!
|
את זכר האמת ההיסטורית למחוק לא יצליחו;
בשום איסורים וחרמות לא יוכלו לכוחה.
בושה וחרפה ליוזמי חוק-נירנברג 2009!
הקץ לחוקי-השטנה!
|
על פיסת חול כפז זוהרת,
מחפים העצים.
נחשולי ים מכים בשאג,
בחומות הסלעים.
|
אימרו הלאה!
לראשי - יאנקים
|
בלב דור צעיר,
כהתפרצות געש,
להט דעת בוער;
|
מי אשר חושב,
כי הנו הכל - יודע
|
נחשוני המהפכה הפרולטרית יניפו דגל;
בידי ההמון העוצם לשנות.
כסופת-תזזית תפרוץ תימרתו של המרד;
תחי מלחמת המעמדות!
|
כל אשר מך היה,
ידו תחזק כפלד
|
חרסה יקום מפני סגירה;
לא תיחרב התעשייה.
מגבות ערד ונגב קרמיקה...
די לזרוע שממה.
|
חרף אזיקי-הדיכוי והרמיסה
המאבק עוף יגביה;
פלסטין השדודה לעולם לא תיכנע
סורגי-הכלא הציוני כחול יתפוררו;
הקץ למדינת-המשטרה.
|
מעניי הארץ פת אחרונה לוקח
|
שוב דעת הבחירות עליהם נטרפת;
על גבי המשך הדיכוי והקזת דם, רצונם לזכות
|
הציונות שדדה וחמסה כיד המלך;
אדמות הפלסטינים, כספי ניצולי-השואה.
את רכוש יהודי עירק חלקה עם נורי סעיד;
ניסויים בבני-אדם; של לבון פרשה.
|
יוזלו מחירי הספרים!
יהיו זמינים לכל נפש
|
המכבש הממשלתי,
הרווי בגזענות הציונית...
|
מארובות - מפלט,
עשן סמיך מתעכן לו
|
בפרוץ - הרי געש,
של מלחמת - 67
|
מלחמת - עולם חדשה ,
בפתחנו
|
הפרשה בזדון מושתקת;
אין דין ואין דיין
|
אין כפרה לחטאת!
אין כפרה למזיד
|
העם הקוריאני מספיק חכם להחליט לבד.
הסירו ידיכם, הסירו!
חופש העמים בל יופרט!
|
אל המחר הבהיר,
פלסו לנו
את הדרך!
|
צפרירי - שחרית,
נשוא - כנפם
מעל פני הארץ
|
יקיץ הקץ על עבדות ועושק!
יקיץ הקץ על גזל ושוד.
רוח-קרב תגיח;
תכה עם השוט.
|
האריכו צעוד,
לעברה של הכנסת!
|
אסור לאהוב שר שמציע העלאות מחירים;
אסור לאהוב מנהל שרודה עובדים.
אהבתם יהיו סדום ועמורה חדשות;
השם עוד ישלח בהם שוט.
|
לנו יש היסטוריה משותפת;
לשני עמינו אותה מסורת; אותה תרבות
|
רוח החורבן בשחקים מרחפת
פתחי הפחת נפערים.
ישראל, בבטחה לעבר התהום נעה;
|
אנו עמים-אחים! יש לנו עתיד משותף.
נתחלק כמו רעים, לא נריב עוד.
אחד לגורל שני נהיה שותף!
|
הו אדמת אחיי! בקול בכי את זועקת.
הציונות כסכין שחוזה, בך נעוצה.
עד אימתי הרוח הרשעה תשרור בערבותייך?
|
אך אסון 48,
כבר קרב וניצב בפתח
|
לא נוותר,
על זוהרה של השמש המתחדשת
|
עם טנקים ונגמ"שים,
דורסים חופש
|
פתאום רואה החייל,
זקן שבע-שנים ליד הדרך;
ניגש אליו ושאלו:
מה קרה עם האנשים ועם עולמנו?
שמא עיניי רק חלמו?
|
העולם יעור,
עם החמה, כאש, בוקעת
|
בהררי מואב,
זוהרו פורץ ומתלקח
|
אך תושבי יפו להבין השכילו,
להיות יחד חרף מזימות השליטים
|
כדי להרגיש אסיר, להיעצר אין צורך
|
הקץ, לפיטורי עובדים!
לכל עובד זכות להתארגן!
לא ניתן לפטר את יעל וטובה!
כולנו על זכות הפועלים נגן.
|
צוררי-הפועלים הזהרו!
איש לא ישתוק לכם עוד
|
בעיני השלטון הישראלי צונן, מה שעזמי תומך במדינת כל-תושביה;
מה שהוא בעד דמוקרטיה אמיתית.
כולנו עזמי בשארה! קחו את ידיכם ממנו!
חדל הרודנות הציונית!
|
כולנו שווים בין שווים!
לכולנו הזכות לכבוד.
לכולנו הזכות לצדק;
לכולנו הזכות לחיות.
|
דגל מהפכה,
נניף מעל ארצות קדם
|
שבני - האדם,
פוקחים את העין
בנושאם מבטם
אל תכול - השמיים
|
עבתי - האילנות,
פרצו להם בשחקים
|
סער המאבק החברתי,
יבקע במלוא העוצם
|
אך יום יבוא כשקום-יקומו
עובדי-כיתן על רגלם!
|
כך יותך פלדת-ההון!
בקרבות ובמרד.
לא עוד בחירות;
התקופה היא אחרת.
|
בערבות נהר דון,
הוטבלה באש,
העוצמה העתידית הסובייטית!
|
ככר - הלחם -
תעודת - עניותה של חברתנו
|
רגלי כל שקר,
קצרות וחסרות רוחק
|
הם חושבים עצמם לשמאל -
כל המפלגות והפרופסורים;
אך לאיש מהם לא אכפת מעניים
|
מאות אלפים,
פושטים ידם,
לנדבות
|
תרועת-מלחמת-המעמדות
מלבבנו תוקעת;
יבוא רגע כשהמוני-עמלים ירהיבו עוז.
|
לאף אחד לא מגיעות זכויות-יתר;
כולם שווים בין השווים
|
המוני הפועלים,
לממכר והמיקח הופכים
|
העפל-נעפיל גבוה;
מעל שיאי-פסגות העוול
המרד יפרוץ
|
לעולם לא אסכים לתמוך בעוולות;
אלחם נגדם בכל חור וסדק
|
זהב - חולות,
זהור,
בכליל - יופיו
כזיווה של השמש...
|
כל פועלי העולם - הם עם אחד!
לפועל אין לאומיות או גזע;
הוא לא מכיר בשום גבולות;
גבולות לו אנטי-תזה.
|
המון זועם יתפוס את הבנקים;
ישתלט באון על המפעלים.
ישים קץ לעושק;
יחי שלטון-הפועלים!
|
לא נשיג מאומה בשפת-הטנקים;
שום חיסול והרג אזרחים,
לא יוציאו אותנו ממבוי הסתום.
הגיעה העת שהתותחים את קולם יחרישו;
שעידן המלחמות יתום.
|
כן! לשלום -
החצוצרות שרות;
כן! לשלום -
בהר ובמישור.
|
כן, לאירופה המאוחדת!
אך לא לזאת של היום
|
לא רוכשים כבוד במלחמה!
לא מגיעים לשלום עם החרב אל-על מונפת
|
תמרות עשן סמיך,
מעל בתי האצילים יאפפונה
|
שימשיכו את שבתם בוילות;
שיוסיפו סגוד למכוניות-הפאר
|
כן לעבודה! לא לעבדות!
הקץ לניצול המזוויע!
תחי פועלית האחדות!
יד-המאבק נגביה.
|
גלי המרד בגאווה נניפה
מעל ראשי ההמון הנצוק יזרח שחר של התקווה.
|
השלום עוד יבוא!
יזהיר בזוהרו, את פנינו
|
רוב בני - האדם,
הנם רודפי בצע
|
כפניקס לתחייה יקומו
גם לנין, גם טרוצקי, גם מרקס;
גם דוקטור צ'ה, גם סטאלין -
להמונים נמאס.
|
שוב כפר-כנא הושמה הפקר לטבח;
שוב פצצה ישראלית ארורה,
למות חפים מפשע גרמה
|
כשפועל פשוט יהיה הוגה דעות - ההמונים ברוחם ישכילו;
דגל מלחמת המעמדות, תניף ידם.
|
שלום ושלווה להם לזרא;
הם תאווים דם ועוד דם.
כשלא נסכת קול-יריות הם נתקפים זעם;
לדידם לא שקול ערך-האדם
|
את מי שיסטה מדרכינו,
עד חורמה ניגף
|
בשליחות פושעי האימפריאליזם,
איוויתם לכם את הארץ
|
במשבה של הרוח הרעננה,
האיבה בין העמים תדם
|
לחדול מהקרבות!
לשאוף אל השקט
|
לא בצרורות - ירי!
נוכח העוצם;
לא ברעש - התותחים!
מחושל אונו של האדם.
|
לגבולות ששים ושבע הנשובה?
|
לאדם עמל הזכות פרי-עמלו לתבוע;
זכותו להקים מתרסים ולשבות
|
הציונות ביהודי התבל שיטתה והשילה;
בהכניסה להם בראש, כי כל היהודים - אחים
|
נקים אחוות-העמים; כל ההדורים ניישרה;
נפלס דרך אל תום שפיכות-הדמים.
כל חרב וכלי-משחית נכתת ונפוררה;
כל שונא ואויב נכונן ידידים!
|
לא יוסתר פרצופכם העוין!
אותו כבר חשפתם.
כולם יודעים מה זהותכם
על העיקר פסחתם.
|
די לשקר להמונים!
המערב - אינו אלטרנטיבה.
רק שלטון-הפועלים!
למאבק קדימה!
|
למרבה הצער לא הכל שנו לקח היסטורי!
עוד ישנם מקומות בעולם,
בהם לחיה הנאצית אפיים ארצה סוגדים.
|
הקץ, לרעב ולעוני!
כן, לשוויון-זכויות.
כל אשר עמל בשביל לחם-חוקו, שיהנה ממנו;
לא לבעל-הון כל הקצפיות
|
לא להיות זומבים!
להיות בני אדם חושבים.
|
אל תתלהבו מהנאציזם של אירופה!
אל תתלהבו מרוצחי ילדים בסרביה ובעיראק.
עוד יקום המון זועם על פריז ולונדון;
יתנקם בתאצ'ר, בלייר ושיראק.
|
מהפכה נצח-תנצח!
ייצאו לקרב אין-סוף הפועלים.
שום כוח לא ירתיענו;
|
אדמת אוקראינה עוד שותתת דם גיבוריה,
שלעמוד מול הדבר הנאצי לא חרדו.
שחירפו נפשם על הנהר דנייפר ובסבסטופול;
שלשעבד את עמם לא נתנו
|
באיזו זכות,
באנו לפה לשלוט ולדכא בני-ד'מתא?
|
מפעלים נסגרים נסגרים זה אחר זה;
עוד מפעל ועוד מפעל שעריו על סגר
|
רק בכוח-זרוע ננצח!
על העושק במחץ נשיב.
הצבא האדום כבר בדרך;
באלף פצצות על כל עוול יגיב.
|
תפרוץ סופה נושאת-תמורות;
ברית-המועצות המחודשת
מחורבנה תפציע
|
תותחים רעמו בחצות של הליל
|
לא אקדמיה נשואת-אף תחול מהפכה
|
לא עוד ניצול משווע;
לא עוד עבדים
|
כאגמון לא ניכוף לא נימוטה!
לא נטמון לא נרפה את היד!
לא נרתיע;
אונינו נבקיע מיד.
|
לא נוותר על לחם-חוקינו!
הוא שלנו; לא של אחרים.
הזכות לפרי-עמל למגדלו מגיע;
לא לבטלנים
|
לקחי הירושימה ונגסקי,
נוקפים בנו,
כאש - צורבייה
|
רוח המהפכה בליבן מפעמת;
רק במאבק נועז ועיקש לניצחון הסיכוי.
עוד יתרסקו חוברי-העושק;
בתי-הכלא לגרוטאות יותכו
|
שנה טובה! שנה טובה!
כן, לשלום! לא, למלחמה!
|
לא עשירים ופרופסורים הם מלכי-הכיתה;
אלא פועלי-בניין ומתפרה
|
די בסיפורים על אויבים, להלעיטנו!
שום עם ושום דת אינם אויב.
בכוחות מלוכדים נילחם בניצול ועושק;
עשירי כל האומות - הם האויב!
|
ההמונים אין יסבול התעמרות ועושק;
לא יפלו עוד קורבן על מזבח-שליטים
|
לא לעשירים בדד הרווחה והעושר!
לא לאינטלקטואלים שטוחי-מצחם
שייכים כל חדרי הכושר
|
אל ראו בם מלאכי התקווה המיוחלת;
הם היו אנשי רשע; וכך נותרו
|
היא גיבורת השלום האמיתית
ולוחמת חופש
|
מאופוריית אשליית הנצחונות,
ראשכם תוציאו
|
נס הצונאמי המהפכני, באל-על נניפה!
|
לתקן את העולם ולהפוך קערתו על פיה;
בזעף לעקור כל רשע ועוולות.
לנכש כל עשב רע ולשרשנו;
לא לשלטון הנבלות
|
גם לאסירים, הזכות לכבוד האדם מגעת
|
פועלי העולם, כגוש פלדה - התאחדו!
מאוייביכם, חיצי-זעמכם אל חסוך
|
השיטה מגבירה הילוכיה;
הגבר-מגבירה את עולה.
פוגעת, רוצחת, עושקת;
זדון, רשע, עוולה
|
להיות ארץ טובה;
לחנך לדו-קיום ואהבת הטבע;
להיאבק על אוויר צח דרך קבע
|
משך דורות נרדפנו;
תופת שואה איומה,
על פנינו עברה.
|
להיות ציוני - פירושו להיות רוצח;
להיות ציוני - פירושו כפר-קאסם ודיר-יאסין.
להיות ציוני - זה להיות קיבוצניק חסר-נפש;
|
כנגד דריסת זכויותינו,
דגלנו נניף
|
במקום לקרוא למהפכה
להמונים מוכרים משחקי-כדורגל;
מוכרים להם אולימפיאדות ומונדיאל.
מפטמים אותם ב"האח הגדול"
|
לא לוותר ולא לסגת!
חייל ושוטר - אל קיום פקודות-אש!
אל ירי בפועלים ועוברי-אורח;
דם ההרוגים בוייטנאם ועיראק
|
כל חרב וקנה, יש להתיך למזמורת;
פצצות ותותחים - למחרשות יהיו
|
עמודו של השחר,
בלב שממה בוקע
|
לא עוד עבודה כאגמון כפוף מפרכת;
על צוררי-לחמנו נקום
|
עוד יפציע - השחר,
של אביב חדש,
בזמר!
|
לקול רננת השלום,
עמים אחים יושט זה לזה ידיים
|
גם החיילים יהיו על באריקדות;
אף חייל לא יירה בפועל
|
אתה, דוד סם המנוול,
את נשיא ביילורוס לא תרתיע;
לא על-ידי פצצות אטום,
לא על ידי טילים ארוכי-טווח
|
לחיי - השינוי
והתקווה החדשה!
|
לחם, לשכונות!
לחם,
למזיי - רעב!..
|
כל בנק, כל מפעל יעברו לידינו;
הדגל הבולשביקי יתנוסס מעל כל בניין.
מקרחוני אלסקה ועד אנטרקטיקה יישמע קולנו;
של ההמונים יהיה כל קניין.
|
עניים מול עשירים, זה אינו צדק;
צדק צדק אחרי השוויון תרדוף
|
לכל עובד אותה משכורת!
לכל אדם אותן זכויות.
לא יהיו עוד עשירים בקרבנו;
כל אחד יחזיק באותן מיניות
|
ללכת, בים של חול;
לפסוע,
על פני - מדבר צחיח...
|
די להיות צבועים!
די בנפש עצמנו לשקר.
יש לספר להמונים, מה עשינו;
את האמת, ממחבואיה לשחרר.
|
למאבק!!!
קורא קול - משבי -
הרוח...
|
הקץ לכיבוש כספינו בידי הקפיטליסטים!
די לשדוד אותנו ולחמוס.
הקץ לאימפריאליזם! יחולקו משאבי העולם בין הרעבים ללחם.
הניצול והעושק יפוס
|
העשירים, רק תאוות-ממון בליבם מקננת;
הם ועוד אפם!
לא איכפת להם שישנם רעבים ללחם;
שמהפת-החרבת סובל רב-עם
|
מלחמת-המעמדות לא נגמרת;
תחי עולמית המהפכה!
|
נשים שלום,
מעל יגבי המזרע
|
אל השחר לכם, את שמו של החייל הסובייטי
|
יש להתנגד,
לסתימת השפתיים!..
|
ברחובות ריגה צועדים לבושי-מדי אס.אס;
בטאלין מסירים אנדרטה לחייל הסובייטי.
משוחרר למשחררו מתכחש
|
אך ולדימיר אילייץ' עמד בכל תלאות הדרך;
כרת בריתות, חיפש שותפים לרעיון.
גם כאשר ב-1918
יד רצחית ניסתה לרוצחו נפש
|
לניצחון הרעיון הלניניסטי!
|
שום פלגנות לא תעזור לנו;
בפילוגינו נשרת את השיטה.
די להיות מפולגים! התאחדו!
אחדות-שורות! מהפכה!
|
עליכם אל חדול מהמאבק!
לעמוד איתן עד הסוף.
לא היכנע לכוחות-הרשע;
רק אז הצדק ההר יקוב
|
לעובדי-"כיוונים" הזכות לועד;
זכות-התארגנות היא זכות-יסוד.
למאבק עד שננצח!
רוח-קרב יקוד!
|
למען החופש והחרות,
לא אכנע,
לשום - חרב!
|
הכל לקרב צודק למען הלחם!
הכל לקרב בו גורל האנושות ייחרץ
|
גיגית-העושק כהר עלינו רובצת;
תקיפי-הממון מוסיפים להעיק.
אך ההמונים מרוב זעם יקומו;
ינחיתו מכה להחריד
|
ועתה צלחה דרכך להיבחר לכנסת;
אתה סמל לאחווה ושלום בין העמים!
|
לעתיד - העולם!
נפרוץ ונפלס את הדרך
|
אל תתנו לבעלי-הון אתכם להכריע;
בידי מעמד-הפועלים ההכרעה הסופית
|
לפועלים יש זכות לנשק אטומי;
פועלי-העולם השתלטו על בסיסי-הצבא!
תתפסו פצצות-גרעין אמריקאיות!
אז תפרוץ המהפכה.
|
על נהר וולגה,
כבכור - היתוך,
הקרח נמג
|
בגבורתו של החייל הסובייטי,
הדבר הנאצי נוצח
|
המהפכה הצרפתית החדשה,
מהדהדת כבר באוויר
|
הקץ, למפגן-הכוח!
שקולה של ממטרה חלף קולות-ירי יזמר
|
לכל היושבים פה בית נבנה;
של האחווה ניטע כאן ניצוץ
|
כבר אינם,
מסתפקים בחרבות
ובתתי - מקלע
|
הים סוער;
מעל צמרות - הרים,
רוח - תזזית חולפת.
|
הפועלים הם האוונגרד הצועד קדימה!
הם הכוח הנושא נס-המאבק המעמדי.
פועלי-בניין, מורים, עובדי-החרושת...
כולם לקרב החברתי!
|
אתם משרתים את שלטון-הרשע!
אתם עוזרים בידו לנגוש את ההמונים
|
שלום, אדוני ראש-הלשכה!
מה שלומך? מה מצב העבדים?
כמה נידונים לפרך היום החתמת?
|
העוני משגשג, אך לשליטים שפע;
מיליוני ילדים רעבים,
אך ילדי השועים בוולוו לבית-הספר ייסעו
|
הנה,
עוד שנה חולפת כרוח סער
|
לשרוף פקידי-הממשלה;
לעלות על הגרדום מפקדי-הצבא.
לשלח אש במשרדים ובבנקים;
עוד תכה רוח המהפכה!
|
מול בתי - סטאלינגרד,
למודי - חורבן
|
כל אחד קיים בשביל לתרום;
לא בשביל להתבטל עד אין הלום
|
המעסיקים חסרי-מצפון מוצצים מהם כל טיפה ואגל;
סוחטים מהם זכויות אחרונות
|
שום גנרל ושום שר לי אינו אוטוריטה;
הקץ, לאליטות נשואות אף!
|
בישראל נחפזים הטל אשם בפלסטינים;
רואים בהם רוצחים ופושעים נתעבים.
מבלי להצדיק יורי-קסאמים שפתי אומרת:
בושו הציונים! אתם רשעים!
|
יקומו פועל ומרודי-עניים!
המרד יפרוץ יתלקח
|
תרועת התנערות ההמון פורצת קדימה
|
הציונות, על עיי חורבות הזועקות בכי, קמה
|
הבתים שהוחרבו מחדש נקימה!
לגזענות הממלכתית לא ניכנע
|
נעלי-כל יושבי-העולם בם יעופו;
אף לכלב אומלל הם לא ישתוו.
בתי-המשפט הם מקדשי-הבולשיט;
אף רשע אמיתי בל ישפטו.
|
אם צריך במשטר יילחם הוא;
אם צריך יכפור בחוקים
|
רוח קדים,
את ראשי דיונות לופתת
|
המהפכה כרוח סער ניעורה;
להמונים נמאס מניצול הארור
|
קדימה לקרב! די לסבל!
ההמונים הכוח והעוצמה!
מהפכת אוקטובר אינה נגמרת!
היא המעוז והתקווה!
|
הבנק העולמי - הוא מקור הרשע;
גדולי הגנגסטרים ניזונים מאוצריו
|
מוטב להיוולד בתור כלב ולא בן-אדם;
אף כלב לא ישפוך כל-כך הרבה דם
|
עומדות רגליי בככר,
שהתפרסה לה, סביב - מגדל
|
עשרות כפרים, כבולים כבאסוריים.
|
בין רגבי-האדמה,
בוהקה-רוצד;
|
אתה משרת את הממסד ומכסה על העוול!
עפעפך אינו נד מול דם טהור זב
|
יקומו ההמונים! יינשאו כרוח-סער.
מהמאהל בגן-הסוס בירושלים,
תפרוץ להבת-השינויים
|
ברעם - נחושת נטביע צעדינו
|
מעל העולם כולו,
השחר יבקיע
|
על רגבי - גבלולים,
עוטים קוצים ועשב;
|
מעשירים העשירים במקום מגר עוני;
במקום לרעבים נותנים לשבעים
|
לא של האדונים יהיה העושר!
רק אדם יגע בכפיו יזכה לכבוד.
|
רדיפות נוסח SS,
הפכו לשגרה
|
עצרתם אותו, על בכפו לא עוול.
כנראה,
לפשע, קידום השלום הפך.
|
אלה העשירים נטולי כל רגש;
הם מחשיכי השמש
|
לבעלי-הון שלא חרצו יום אחד,
משום מה הכול מגיע;
אך הרוב האומלל תחת מכבש-הניצול קורס.
|
סטאלינגרד - מעוז הגבורה והאומץ!
עמדה איתן עד תום, מבלי ליפול.
מכאן תנופת הניצחון החלה;
עד מרגלות הרייכסטאג, שלה הגיע קול!
|
מכבייה - הנה סמל הגזענות;
דוגמא לשטנה והתנשאות מתלהמת
|
עם טוריה ביד,
נצא אל הקרב
|
הציונות מכינה נהרות-דם ואינסוף בכי;
דוחפת יהודים וערבים לקו-העימות
|
כבר שבענו מספיק מחאות;
מספיק הפגנו.
הזמן למרד אמיתי.
הזמן לקרב על הצדק -
|
נרקום עתיד חדש לילדינו.
נממש את התקווה
|
על ארצות התבל,
נח עשן סמיך של התופת.
ממשלות בנות השטן,
בלבות אש משטמה,
אינן חדלות.
|
הכל נהרס
ואל עברי פחת צונח
|
גרסא נוספת של הימנון מדינת ישראל
|
הוא היה התקווה,
לעמי המזרח- התיכון
|
בדיוק כמו טנקרד וריצ'ארד לב-הארי,
הם הגיחו
|
חרב ההריסות הסירו!
הניחו לנפשותם של בתים!
|
רוח רעננת,
שטה מעל סדרי -
החיטים
|
פני עמודים ומשקופים,
שורי - הוד קדם,
הכל לובש
פאר של פז
|
מעשה בשטן נצלני.
יום אחד העלה את קצפי.
עשק המונים עוד ועוד.
|
שום מגור אותם לא הרתיע;
בסטאלינגרד,
מעולם לא נכנעו.
על מבואות מוסקבה
|
הם ניצלו מהתופת של אושוויץ וטרבלינקה;
שרדו תאי-גאזים ומשרפות.
אך בהגיעם ל"גן-עדן" הציוני,
הופקרו הם;
נשדדו בידי המוסדות
|
על גדות דאוגבה שכחו קמעה,
איך בסוף שנות ה-30 פועלי ריגה הפגינו,
כשקריאות איחוד עם הסובייטים בפיהם
|
יצרבו בכם חקרי אשם,
כתופת
|
תחת החום המעיק של העוני,
הכל קורס ומט ליפול
|
להבים חדים,
כסכין גילוח,
מחליקים על בשר חי.
|
מתוך שכונות הזעקה תקום;
מתוך שכונות הזעם יבקיע.
שנות-עוול בנו חרוט;
נילחם, לא נרגיע.
|
מתי כבר תבינו,
שהמשך הכיבוש,
הנו קטלני?
|
בהתקרב - רגע -
הכרעת - כף - מאזניים
|
כל תושבים יושבי ישראל,
יבנו עתיד משותף כאן בארץ
|
אין מקום למשפט על פי הצבע;
אין להבדיל בין עור לעור.
שפלי-אדם הנאצים -
קצכם גע-יגיע
|
דרכינו לשנות קלה איננה!
אך נדע לגבור על כל צוק.
נתקדם-נתקדמה;
רוח-קרב לא יפוג.
|
נהיה חדים כתער!
לא נירתע מול ההון.
אל פחד!
ידינו - כידון.
|
נהיה עצמאיים, באמת!
לתלות באימפריאליזם
נאמר הלאה!
|
במאבק-המעמדות חשל- יחושל רוחינו
|
מצוקים,
תלולי - מדרון וחשופי -
סלע
|
נוף פרחי השדה כצפריר בוקר משכר מרקיע.
ים פרחים, כשמש בהפציעה יוקד
|
על חורבות העוותות והעוולות,
עולם חדש נקים
|
בסטאלינגרד ניצחתם!
עמדתם איתן,
אל מול מלתעותיו
של פולש
|
מעל נהר הדנייפר,
עשן סמיך היתמר
|
דגל מהפכה חדשה,
מעל אמירי - פסגות,
נישא אל המרחקים.
|
הקץ לאדונים!
נהיה אדונים לעצמנו
|
כל השמשות יאירו נתיבינו;
מאופק עד אופק דגלינו יפליג
|
נסתער על מעוזי-החושך;
נסתער-נסתערה.
הכות-נכה שלטון-העשירים.
נזקוף את גבינו!
|
נעצורה פיטורים המוניים!
ניקח מפעלים לידינו
|
נהלום בהם!
מתום בגופם לא נותירה;
חרבם באוחזיה תופנה
|
ניקח נקם בהתקומם!
נקום על כל שודד-לחמינו.
הכות-נכה בעשירים;
ניקח בכוח זכויותינו.
|
באש ההתחדשות,
סדרי העבר יישרף
|
שום ביצה או הר לא יהיו לכשלינו;
שום להבת-אש לוהטת בנו לא תניס
|
שום גדר ומחיצה,
לרועץ להן לא תעמודה
|
נסיר עול מעל כל עבד!
לגימת החופש לכל עני ורש ניתן
|
בהלמות הלבבות אחוזי-המהפכה, מבצרי העשירים יפלו
|
קדימה! לעבר נצחון המהפכה.
קדימה! לבניין עתידינו.
|
מאבקי הפועלים - עוצמתם גואה וגוברת
פעמי המהפכה - קולם עולה ורם.
|
נעמוד!
בפני נחיל - ארבה כלכלי
|
עד שפל - השלב,
בכדי להורידה על ברכיה
|
האם בסברא ושתילה הפלנגות בשליחותה של ישראל,
זרעו לא מספיק רצח?!
האם בענבי-זעם, בכאפר-כאנה,
ילדים ונשים לא נפלו?
|
סוכני-ההון בושו והיכלמו!
חזותכם חשפתם.
די העמד פנים!
כולכם נמאסתם!
|
חינוך לכל, הוא התקווה לחיי שלום ושקט;
כסף ללימודים ולא למלחמות!
|
בתוך האולם ממול האצולה חוגגת;
השולחנות קורסים משפע כל-טוב
|
אין לכם טיפת-המצפון;
כזונה גופכם תמכורו
|
נוף - העצים,
מול נחשולי - הים המתגעשת
|
בגב זקוף היא יצאה קדימה.
אמרה: די!
לשנאה הדדית ושפיכות דמים.
|
עובדי ניקיון ואבטחה
הם הכי מנוצלים כאן בארץ;
המעסיקים ממש עושקים, רומסים זכויותיהם הבסיסיות
|
עוד בוא יבוא השלום!
יונתו תפרוס את כנפיה,
כפרחי בר מלבלבים.
השמש,
ממרומות תפיץ קרניה;
יורה רענן,
ירביב המרחבים.
|
עד מתי,
יימשך הטירוף,
שפסיכופט מסברה ושאתילה זורע
|
ריח תפוחי זהב,
במרחבינו יפץ
|
אודם-דגלים יתנוסס מעל ירושלים;
גם מעל גיזה וריאד.
גם מעל באר-שבע ורמאללה;
השינוי יהיה חד
|
ארמונות העשירים לידי כלל יעבורו!
|
עוד נפרוץ - נתפרץ בזעם;
איש לא יקום לרועץ.
נכה בשיטה הקלוקלת;
נדליק מהפכני גץ.
|
רק ההמונים מסוגלים לשמור על העולם!
רק להם ההבנה כי רוב המלחמות הינן סתם
|
עוד עובדת מן המניין;
עוד ניצחון אך חשוב
|
גם דלק, גם גז, גם מים -
הכל מרקיע שחקים
|
עולים בעוצמה על הכנסת;
מאסנו בכל השיטה.
די לשחיתות ועוני;
צאו מהשגרה!
|
עורמת - מנהיגים
היכתה שורשיה,
כפיטריות בנתיך -
זלעף
|
בתגובה, לדיווח על מקרי - מניעה מנשים אתיופיות, להשתמש
במקוואות - טהרה
|
להחליף רובה במקצרה, בשדה מזמרת!
להפוך אזורינו,
|
ה"שמאל" בישראל מזדיין עם האקדמיה המושחתת;
למי שאין לו תואר לא נחשב כאן אדם
|
העולם כולו משנתו יעורה.
יקם שלטון הפועלים!
|
חרף שטבח בילדים חפים מפשע,
"דינו" - תהילה
|
האימפריאליזם הוסיף את דרכו המרצחת;
גרם לעוד ועוד מלחמות;
הוא ניצל את הסטיות בהנהגה הסובייטית,
בכדי לטמטם את הבריות.
|
חרוטי פירמידות,
לובשות אדמומית - הודן
|
איש אינו יודע מתי בדיוק ייפרץ הסכר;
איש אין ידע אנה תחול הירושימה החדשה.
בכל חלקי הארץ פזורות פצצות ללא פיקוח;
אל נחכה עד קרות-הזוועה
|
המעסיק רק לבצע ידאג;
חיי העובדים לא בראש מעייניו
|
לקול תרועת התמורות,
נפרוץ קדימה
|
עולות תמרות - עשן,
מעבר לצוקים,
שגיאי - מעל מרחבי -
השממה...
|
מול מסך - המלחמות
ואי - הצדק;
במעבה האלימות והשנאה...
|
על סף קצפי הים,
כשאר אפרודיטי,
גלים בסלע נפיץ.
|
רחובות תל-אביב ובאר-שבע לזירה יהפכו,
לזירת-קרב מעמדי.
תחי התקוממות פרולטרית!
יחי מאבק אמיתי!
|
מגדלי שן של האצולה נשים לאפר.
נשא של מרד נס!
|
נתקע בשופרי - קרב,
מעל - ראשנו!
|
על פיסת הקרקע הגזולה,
עומדות רגלינו
|
על פני חולות מלבינים,
סערת-שרב בוערת;
החמה, את ראשי ההרים לוטפיה.
עמודו של השחר -
|
כי גופם קודש;
על הכל יראת-כבוד בם לנהוג.
נגיעת-אצבע בשוטר נחשבת פשע;
עורו "עדין" מדי זאת לספוג.
|
הלמות לבבות,
בתקווה חדשה,
תפעפע
|
עם מגל ופטיש נרסק אויבינו!
חרב המהפכה נניף מעל.
את העשירים ובעלי הון הפקר נשימה.
רוח-קרב בנו תגל
|
המזים לפת-לחמם דגלם יניפו;
אש המרד תבער
|
יעגנו על המשמר,
אוורורות לאלפים
|
שום השכלה אקדמית אינה מסעד;
לא בתלמודי-הבורגנות בחוכמה נרכשת
|
אל השמיים,
בוקעים מטחי מהפכה
|
עם של גיבורים, שתוך חירוף-נפש עמד איתן מול הנאצים;
עם אמיץ ועשוי ללא-חת.
בעלילות-גבורתו ערים ובתי-חרושת חדשים קמו;
חרף כל המצוקים רוחו לא נחת.
|
לא עוד כלי-משחית ואש אוכלת!
לא עוד דמעות ודם!
|
הציונות - היא עמלק יותר מעמלק;
לרשעותה אין גבול.
מיליוני יהודים מדרכם הסיטה;
מובילתם למבול.
|
עננים,
כמפרשים בים כחול,
שוט - ישוטו...
|
הציונות,
הנה גזענית מיסודותיה
|
פועלי הארצות באחדותכם העוצם!
על האופק תרועת השינויים גואה.
מטח אוורורה, כשלהבתו של השחר בוקע;
לקרב! קוראת המהפכה.
|
הציונות היא השואה המתמשכת;
ההמונים עוד יבינו וימרדו
|
זאת בושת - פנים,
ללא - כפרה
|
פעם בקרנות-רחוב ישבו שודדים;
היום זה ביתם של בנקים.
גם חברות-מים המופרטות;
רגע קט יפריטו גם טנקים.
|
פעם גם אני הייתי תמים;
פעם גם אני לא ידעתי אמת על הציונות.
אוזני נאטמו משמוע על זוועות הנכבה;
פטמוני בסיפורים כאילו חפצנו בשלום,
אך הפלסטינים סירבו
|
פרוכת החולות - יצתה והזהיבה;
ממעל, דיסקית החמה בערה.
|
אכזריות הכיבוש קווים אדומים חוצצת
|
פתק שחור לשוד ולגזל;
פתק שחור לבנק הסחטן
|
פתק שחור לשלטון-ההון!
כל השיטה - מושחתים.
הכל רודפי-בצע!
הכל פסולים.
|
במסווה עשיית יושר,
לעבי צלחת,
מתחנפים
|
למען העתיד,
רגב - המאבק נרימה!
|
רוחות חמסין,
נישאות כשביב אש
|
הצי השישי,
כעל מי - מנוחות
יושב לו
|
הממסד הציוני הוא היודנראט הגדול בהיסטוריה;
אך אין דבר,
עוד ניקח בו נקם.
גם יהודים, גם ערבים חשבון בו יבואו;
מחורבנו לא יוקם
|
די לנצלנות! הכל יהיו שווים בפני הצדק.
קדימה לעבודה!
לעצלנים והולכי בטל פת-חרבה לא תגיע;
רק אשר תורם, יהנה מקידמה!
|
לא יהנה הכובש מהעושר הלובי;
אדמת-לוב תקיא כל פולש
|
הניצחון על הנאצים קדוש, כאדמה עליה גדלת;
בכך על איש אין לפקפק.
הצבא האדום הביא שחרור מהתופת;
|
לא עבור העשירים, נוצר העושר
|
ליבו בוער בשנאה מורעלת לקובה
|
עוד נשוב - תפוח הרוח;
סופות אין - סוף,
סחור - יסחורו,
על פני - העולם...
|
תחי מהפכה בכל השטח! בין הים לנהר-הירדן.
ישראל ופלסטין קומו!
קומו! תל-אביב ושכם.
|
על המוני - העמים,
שמש - אוקטובר...
|
אם לא עקשנות,
שאחרי ששת - הימים
|
שום "מסרשמיט" כוחו לא צלח ליירטה לקרקע;
שום צוללת גרמנית
לא עמדה מול גבורת הצבא האדום
|
התליין הקלקלי,
מעל ראש כולנו צורר
|
איני מעז אפילו להרהר,
בכוחו של הגמל.
|
הגשם פרץ סכרי הרקיע;
במבול שוצף בהציפו אדמה.
|
למאות - אלפי משפחות,
המחר נלקח
|
בתושבי העיר הפלסטינית, ידם ללא הרף פוגעת;
בלי קץ זממם חורשים
|
עשרות בשנים על מסורת אלי-קרב חונכנו;
עשרות בשנים, בכל אדם זר ראינו אוייב
|
רחובות הערים -
קולות שמחה יבקיעו
|
רוח המאבק, תשוב אל מחנה האימהות!
הן תצעדנה,
ממרחבי הנגב.
|
הפועלים וקשי - יום,
שוב מניפים את הדגלים!
|
עמוד השחר, כאש מתפרצת,
הבקיע ופרץ
|
בשירתה של שיבולת,
יוחלף ציחצוח חרבות
|
התרבות,
לובשת צורת -
חומר
|
הרי - נחשולים,
נפיץ בזקיפי -
הסלעים
|
עשרות פרולטרים,
שנזרקו לרחוב
|
פרשת עמוס ברנס על עצמה חוזרת;
אותן עלילות והאשמות-סרק.
השיטה המשומנת לא מרפה, לא מוותרת;
הלקח מעולם לא הופק
|
בכך ניתנה עוד עילה לבולדוזר
|
איזה מין זוועה
ופשע אקולוגי,
נעשה בידי צרי - הראייה
|
הרפואה איננה עסק;
די לעשות רווח מחיי-אדם.
|
אבו-רחמה נרצח בדם-קר;
בהפגינו נגד הכיבוש הנאלח, חייו נלקחו
|
כוחות - חושך
וחסרי - צלם אנוש,
מוסיפים בהנף - ידם המרצחת
|
בלהט - הרפסנות,
מול העשירים ובעלי - הון,
השלטון,
מהדק קשר,
על גרונו של ההמון.
|
רצח משפחת אושרנקו - אינו רצח;
זאת הגנה עצמית לשמה.
לעובד שפוטר מותר במי שפיטרו לפגוע;
אין זה מעשה-כלימה.
|
הצבא-האדום שיחרר מינסק ווינה;
הצבא-האדום פרץ מצור-לנינגרד.
חייליו היו מגן לסבסטופול;
רוח-קרב בהם לא בגד.
|
המוני העולם אומרים לך: תודה! על אשר עשית;
מודים לך על שאת העם הקובני
שיחררת מכבלי-אי-השיוויון
|
כל אדם במידה זו או אחרת פושע;
כל אדם עשה אי-פעם מעשה רע
|
אין מנוס מהמרד;
רק במרד יושג הזכויות.
רק במרד ניצחוננו!
הפלדה חושלה בקרבות.
|
מדינת ישראל בצחצוח אלי קרב משתכשכת;
מהעם הרעב, גוזלת עוד ועוד פרוטה.
על גדר הדיכוי והנצחת הכיבוש, יש לה מיליארדים.
הכל בידי תקציב המלחמה נבלע
|
חייל בצבא - הפנה נשקך לעבר,
אותם מפקדים ששלחוך להילחם!
|
מוות לבעלי הממון!
מוות למנצלים ושודדי-פת-חרבת.
עוד נשטוף אדמתנו דם-חמסנים; נתיך שלהם ממון;
ננחית בהם מכה צורבת
|
פושעים מושבעים
שלוט - השתלטו על הרסן
|
די לעשוק אותנו;
לעשירים נבוז
|
אור החמה,
לעבר העתיד בוקע
|
שוחרי - השלום!
בידכם את המשך - ההליכה לאבדון,
למנוע
|
מחרחרי המלחמה הזאת,
ידעו היטב.
|
חיטים,
בהזדקרם למרומים,
הבכיר יבולם
|
חוטרי - שיבולים,
עלות - מתמרים בזהבת
|
בתבל,
הרוח נושבת,
כשבשבת,
הניצבת בדד,
בלב השדה
|
אולר ננעץ,
בגב - התקווה הבהירה
|
האלימות משני הצדדים,
נמשכת ונמשכת
|
זכות לרווחה
ולרמת - החיים
הצודקת
|
עם דגל המהפכה הפרולטרית,
את עושקינו נפיל
|
לא משנה באיזו ארץ חי הפועל, לא משנה מהי שפתו.
לא משנה באיזו דת מאמין הוא;
לכל פועל אחת דרכו
|
הכיבוש הארור,
כנחשי - צפע,
שחוק - שוחק
את מידותיה של החברה
האנושית
|
המהפכה הקובנית,
אש התקווה למחר,
בנו הציתה
|
הצעת - טקסט חדש להימנון של מדינת ישראל
|
שחר - כלניות פרץ
ונתן את פריחתו.
|
שהיין יאדים מרוב דמם;
יבוא קץ לחלומם באספמייה
|
אנו, בני - ארצות הקדם,
דורשים ממנהיגנו:
הביאו השלום
|
מבעד - ההרים!
מבעד - הימים!
שיר - השלווה!
נישא אל הגבהים
|
הסיירת הירוקה -
אסון כבד,
לכל המדינה!
|
שיכור כלוט,
ברחוב השופטים
|
מעל ראשי - העצים,
רחבי - נוף -
אמירי - צמרת,
אשר מזדקרים,
מנבכי - היער העבות,
נישאת שירה ירוקה
וצלולת - נגן,
של הטבע
והנוף הירוק
|
תכול - שמיים,
פרש את שטיחו
|
המדינה,
בזרוק פירורים ממשכת
|
תנו תקווה!
לימי - שלום ורוגע,
ולמחר הנוצץ,
הרחיקו - צעודה!
|
שלום - עליכום!
נישא ומפליח,
לעבר - האופקים,
רחוקי - נדוד...
|
מנהלי בנקים מדי יום ביומו אונסים מיליונים;
אך חרף זאת מתהלכים חופשי
|
עם פרוץ השואה הציונים צהלו והריעו;
דוקטור מנגלה פתח להם פתח למדינה.
לתשואות-צהלתם לא היה חקר;
היטלר היה להם גלגל-הצלה
|
השמש עולה!
הכל סביב,
נצבע בהינץ - מזרחיה
|
אין לדרוש הרבה,
לא מים לא שמיים,
הדרך היא פשוטה - מהפכה.
תיפול הבורגנות בידי עובדי-הכפיים;
|
הוא שר את אדמת-פלסטין
בידי הציונים נחמסת;
הוא שר את שירתו של הפאלח הנשדד.
בכי-ילדים ונשים הסובלים מהדיכוי
|
כאותה אש האדירים
עוד יתפרץ מהפכני רוח;
אינספור אבוקות ולפידים ידלקו.
לסדום ועמורה חדשות
|
מי המקיים פקודות-דיכוי - חסר רגש;
מי המונע מאיכר בדואי לעבוד שדמיו - נטול מצפון.
מי האומר כי ישראל הנה דמוקרטית -
משלה ואל לתת בו אימון.
|
המלחמות, הן עסקם של בני-בליעל;
אנשים מועילים באמת, לא צריכים מלמות
|
התזמורת בצלילי לכת הפליאה;
מולה, חיילים שריסקו את החיה הנאצית, חלפו
|
תאגידי-מים הם שוד וגזל;
בצע-כסף על גב האזרח הקטן.
המים - מקור חיינו;
רווחים מהמים - לא כאן!
|
תוך גדרות הפרד,
נפרוץ סכרים.
גלי ים קצפים,
יכו בסלע.
|
הצבא האדום שיחרר את העולם מהתופת;
הוא ניצח במלחמה נוראה.
אך ישנם קולות שגורסים אחרת;
שלא משלימים עם העובדה.
|
חצי אירופה גמאו;
מהדבר השחור אותה הצילו
|
עמי - ישראל ופלסטין,
יושיטו זרוע,
זה לזה...
|
התרבויות,
שתהילתן - הייתה
לתהילת - העולם
|
תחת דגלי המהפכה הבוליברית -
רוח סער תרהב.
פועלים ועובדי אדמה שלטונם יגבירו;
הוגו צ'אבז - נשיא המחר.
|
בני העמים והדתות שונים,
עומדים, תחת כיפת - השמיים
|
אל עבר השמש,
המזהיבה במרום...
|
אל תמנעו מהם דיור התואם את מצבם!
את מעותיהם הדלות אל תגזולו!
תתנו להם לחם-חוקם
|
על מיליון מזי רעב,
תתחנן לסליחה!
|
רק עם תכנון כלכלה (בתנאי, שהוא נכון)
ניתן לנהל כלכלה.
רק בכלכלה מתוכננת לאף עובד לא יורע
|
תמיד להיות נכונים,
של המהפכה לאחוז בהגה;
למען התגשמות התקוות את חיינו להקריב.
|
תמיד לקרב!
תרועה קוראת ובקולה יוקדת.
|
אינכם תנועה לאיכות השלטון;
הנכם בעצמכם מושחתים
|
אל שינוי פני העתים,
בבטחה נצעודה
|
רוחות חררה,
יללם פורץ ובוקע;
שקיעת המאור,
זהבה גואה.
|
לציונים חורה שלא הכל שותפים לה;
צורב להם,
שלא הכל סוגדים לעמלק הציוני.
הקץ לציונות!
|
ההמונים יקומו יכו במנצלים;
יקחו את הבנקים
וגם המפעלים
|
את אור השמש,
נדע לקרב מול עלטה
|
תקום אחדות פרולטרית!
תקום אחדות פועלית.
אין דרך אחרת!
דרכינו מהפכנית.
|
הם שבו לתקוף!
ממעל, טונות של נפץ הפילו
|
תרבות לעם!
עולה עם מטח של אוורורה,
כשמש
בהנץ - זוהרה במרום...
|
אז יעלו באש במות-עבודת השופינג;
שירי-סימום אמריקאים יורדו לנשייה
|
|
|
יא אדיוט, כמה
פעמים צריך
להגיד לך, כל
השחורים
דפוקים!!
מוכר מתחיל
בבאסטה התבלבל
עם הזיתים. |
|
