|
כותב שורות אלו, אשר ראה 22 אביבים בחייו (ועדיין לא
מבין מדוע הוא מדבר כמו אינדיאני מספר של קארל מאי),
יכל לכתוב שירה מעודנת, סיפורים אשר היו גורמים
לשייקספיר להזיל ריר על מקלדת הנוצה-דיו שלו ומשלים
שהיו גורמים לכל אדם ממוצע לשאול "איזופוס ואיזה
שועל??". אך, משאית במבה ענקית שדרסה את הכותב היקר
+ סט ספרים עם הומור בסגנון מדע בדיוני שנחתו
ונוחתים על תודעתו של הכותב חדשים לבקרים, גרמו לכך
שהעולם יוכל להפטר מגורם מטריד זה, אשר היה משנה את
כל מדיניות שיעורי הספרות בפלנטה היקרה שלנו, ובמקום
זה העולם היקר זכה לקבל כמה הגיגים אשר ינדדו שינה
מעיני הפסיכולוגים שינסו להתחיל להבין "מה הולך שם
לכל הרוחות בתוך המוח הזה?" (כלשונו של זיגמונד
פרויד לאחר שקרא כמה סיפורים מוזרים מאת המחבר הנ"ל)
לאחר עשר דקות חיפוש שנעו בין בדיקה האם יש קורסים להתאבדות
(חיפש משהו בסגנון "איך להרוג את עצמך בחמישה שיעורים, אפשרות
לתואר ועבודה קבועה לאחר בחינת הגמר")..
|
ג'ימי המשיך לירות ואפילו לא טרח לענות..
בינתיים - החלנו לשמוע מרחוק את סירנות מכוניות המשטרה
מתקרבות, "מהר!!" צעק עלינו אלפרד "עוד שתי דקות והם סוגרים
עלינו"
|
סיפור אהבתם של מפונקת מתוקה מהעשירון העליון ושל בן מיעוטים
חסר גפיים על רקע דיכוי בסעודת ראש השנה..
|
מאז ומעולם אהבתי כלבים, את הפרווה הרכה והנעימה שלהם, את המבט
המתוק שבעיניים, את הזנב שמתנופף לו לכל עבר בהתרגשות,
ויותר מכל - את ההרגשה העמוקה כשמביטים בכלב של ההזדהות
הטוטאלית וההרגשה שיש לך שם מישהו בשבילך.
|
פעם אחת לפני הרבה הרבה שנים בארץ רחוקה רחוקה...
טוב.. אז לא פעם אחת - זה קרה יותר ממאה פעמים, לא לפני כל כך
הרבה זמן (אתמול אם נדייק) ואם ממש נתאמץ, נוכל לומר כי
הטרגדיה ארעה בחדר הסמוך.
|
אני שולח להם לפחות איזו מעטפת אנטרקס אחת, לא שישנה משהו,
אבל
שיהיה משהו סימלי שלפחות יגרום לי להרגיש שעשיתי משהו.
|
שלגיה - הסיפור האמיתי.
כל מילה מיותרת.
|
פעם אחת לפני הרבה שנים בארץ קסומה ומופלאה, חי נסיך יפה תואר.
הנסיך המקסים היה אצילי, נבון וחכם והוא היה גאוותה של כל
הממלכה.
|
"שלום, אני דניאל ואני.. אני חושב שאני בן אדם.."
"אנחנו אוהבים אותך דניאל!!"
|
כמו הרבה דברים גדולים בהיסטוריה האנושית, הכל החל בתפוח.
|
מדוע בוכים כשחותכים בצל?, אולי לא תדעו את זה אחרי היצירה
הזאת.. אבל מצחוק ודאי תבכו...
סיפור אהבה ספרדי עם אלמנטים קלאסיים...
|
תאורית קווי הקש של אגד, מי מה מו וגם הרבה בעעעעע...
|
את הבעתה של אמי שתח' היה ניתן להפיץ כיצירת המקור של
"הצעקה"...
|
הצלף ידע - הכלל החשוב ביותר הוא לנגב את הזנב, ולנגב בצורה
קפדנית.. - הוא ידע עד כמה זנב פרוותי יכול להפריע ליריה
מדוייקת...
|
"אי אפשר ככה!" הטיחה בהם בטון גובל בטירוף, "אתם לא שמים לב
שאתם לא מדברים נורמאלי? 'פויכנזוס'?? אין כזו מילה בכלל!"
|
פעם אחת, לפני הרבה הרבה שנים, חיו להם בארץ שטופת שמש, נסיך
ונסיכה.
|
אזהרה!! : הרעיון אינו מיועד לבעלי לב חלש, נשים בהריון, מתים
קליניים ובעיקר לבעלי חוש הומור שחור לא מפותח (כלומר אלה שלא
יצחקו מהרעיון בסוף...)
|
'מי יודע' היא תהתה 'אולי אני כלל לא זזה, אולי הכל נע מסביבי
ואני רק עומדת במקום' היא התנשפה שוב וגיחכה לעצמה שאם כן, זו
אחת העצירות המעייפות ביותר שהיו אי פעם.
|
Here a little song I write
I want to scream it all the night
Don't stop it, be wacky
|
it's like ray of sun in the end of the film
it's an empty gun when the hero wins
it's a shooting star when the lovers kiss
"and everyone thought "it figures
|
I wanna break all the lie
the statue of coldness that now known as 'I'
|
לעיתים אני רוצה, לגעת באוושה
להקיף ולמצה, ללטף את רשרושה
|
אוהבת, לא אוהבת
יושבת לבדה על החוף
מהורהרת, ממורמרת
מנסה לשים לזה סוף
|
הם גורפים ברגליהם את האבקה לתוך בריכה
עם "מים שלנו", שלהם, העיקר שלא שלך.
תוחבים את ידיהם, מתעסקים בה עד בלי די
וכל הזמן לוחש פיהם "רק שלא יהיה ח"י"
|
אבל האמת שהרוב כאן הגם שהוא מלומד
למעשה הוא טיפוס די חד
שאת השאר רוצה לראות משופד
|
שוב הומור, עוד בדיחה
ליצנות מקריחה.
|
יש רק שביל קטן, קטן ומפותל
שביל צהוב של קליפות ביצים
שביל שבו צריך זהירות ומזל
ואם לא נזהרים, את השביל מנפצים
|
עוצם עיניים ונופל בחשכה
זורק את ה"עצמך" לתוך השכחה
|
כקול כלה בחזותה עולל
כקול מכלה אשר יקולל
|
לבושה בבגדי שחור יקרים
מגואלים בשמן הנוטף מהררים
|
הרבה עולים חדשים טוענים כי "עברית קשה שפה, דה?"
ואני עומד ותוהה "עברית שפה בכלל?"
|
הוא היה צעיר, אך בנוי טוב. הוא קרב אלי הביט בי בעיניו
הבורקות ואחז בי בצורה כל כך הדוקה שחשבתי שהלב שלי עומד לצאת
ממקומו, לא חשבתי לרגע איך וברשות מי הוא נכנס לבית.
|
את העארס אולי לא ניתן לראות ביצירות ספרותיות חשובות (לבד
אולי מגירסה מרוקאית בודדת של "העארסון הקטן" בה מתוארת הבקשה
קורעת הלב "צייר לי שרשר")
|
טו בשבט - שחיטת פרה קדושה, או שמא המתת חסד...
|
איך לא ללכת בדרכים טובים - מילולית..
מאמר זה מסביר כיצד בני אדם לא אמורים להסתובב ברחובות..
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
שלי! בואי
תדליקי כבר את
הנר חנוכה!
החבר של שלי. |
|
