|
כל יום מתחיל ככה. התמתחות איטית, השהיה של הזמן.
בחברה בה הכיוון הוא קדימה, תוצאות מעציבות כמו אלו הן דבר שיש
לקבל. אנשים מניחים לעצמם להישטף עם הסחף, עם החלאה. הם שוכחים
את מטרת קיומם.
|
האיש הלך לאיטו על השביל. הרעש, האנשים והמפעל כמו לא נגעו לו.
הוא ניסה לראות מעבר להם.
הוא ניסה להבין איך הוא הגיע למצב הזה. איך הניח למעט האור
שהיה בחייו להעלם.
הוא חיפש אותה.
|
היא הולכת לבדה, והדמעות קופאות על לחייה.
אור הירח עופף אותה, אבל אין לה מנחם. שמלתה השחורה בלתה מזמן,
רגליה הרכות חתוכות באלפי חתכים. היא אינה יודעת לאן היא
הולכת, ולמשך כמה זמן. עבורה, הזמן והדרך נעלמו באפלה.
ואין לה מנחם.
|
רגע אחד,
וחיוך שיקפא לנצח בתוך מסגרת זכוכית.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
גם אתם הייתם
בשלב של לשחק
בקקי ופיפי.
ההבדל ביני
לבינכם, אם נעשה
לרגע הקבלה
לעולם הסלוגנים,
היא שאני עדיין
שם.
חרגול פרוידיאני |
|
