כל יום מתחיל ככה. התמתחות איטית, השהיה של הזמן.
בחברה בה הכיוון הוא קדימה, תוצאות מעציבות כמו אלו הן דבר שיש
לקבל. אנשים מניחים לעצמם להישטף עם הסחף, עם החלאה. הם שוכחים
את מטרת קיומם.
האיש הלך לאיטו על השביל. הרעש, האנשים והמפעל כמו לא נגעו לו.
הוא ניסה לראות מעבר להם.
הוא ניסה להבין איך הוא הגיע למצב הזה. איך הניח למעט האור
שהיה בחייו להעלם.
הוא חיפש אותה.
היא הולכת לבדה, והדמעות קופאות על לחייה.
אור הירח עופף אותה, אבל אין לה מנחם. שמלתה השחורה בלתה מזמן,
רגליה הרכות חתוכות באלפי חתכים. היא אינה יודעת לאן היא
הולכת, ולמשך כמה זמן. עבורה, הזמן והדרך נעלמו באפלה.
ואין לה מנחם.
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
