|
שמוליק נולד בעיר אחת לא כלכך גדולה בארץ קטנטנה אך
מפורסמת, לקראת סוף לימודיו התיכוניים הוא עזב את
בית-ספרו מכיוון שהחיים שם נראו לו משעממים, ולא
רצויים, הוא הלך בעקבות האור, רצה לקבל הארה, ניסה
להיות ככולם אך יותר טוב מהם, תמיד הלך נגד הזרם,
תמיד מצה את עצמו בחוץ, כמו פטריות אחרון בעולמינו
הגדול גם הוא נפל עמוק, עמוק. בתקווה אחרונה מצא את
במה המקום האחרון שנתן לו את הזכות להתבטא להגיב
ולהשאיר את חותמו בעולם.
בשם כל הקיפודים, אני חייב להצדיע לשמוליק ולבמה.
ופשוט לומר...
תודה
בקורס היו בעיקר גברים, בתחילה הם לא הבינו מה עושה שם אחת עם
חצאית, גם הבנות שהיו שם, בוגרות צבא שרוצות גם רשיון לנשק
אישי, מה ה"דתיה הקטנה" עושה כאן, אבל בסה"כ האווירה הייתה
בסדר גמור. כך פעם- פעמיים בשבוע ותוך פחות מחודשיים יש לך
רשיון להרוג.
|
הייתי משועמם
ישיבתי מול המחשב
כתבתי יצירה
ניסיתי להבין את היצירה
ניסיתי להבין למה אני יוצר
ניסית להבין הכל
ולא הבנתי כלום...
|
הכל התחיל לפני שמונה-עשרה שנים.
שלוש שנים ראשונות,
בלי מחשבה, וקצת דיבור ומעשה.
|
בראשית היה עולם, ולפניו היה רק אלוקה אחד, יחיד ומיוחד והוא
ברא את העולם. בזמן אחד החליט האל לברוא עולם ובאותו עולם שם
האל את האדם, יצור כדמותו בצלמו...
|
בעולם שבו כולנו לוחמי חירות וחופש, חופש הדעה, לחשוב מה שאני
רוצה, חופש הדיבור, לאמר מה שאני רוצה, כל אחד רוצה להיות יותר
פטריות מהשני, לא משנה במה, לא משנה מתי, ואין מי שיבדוק במי
אני פוגע, אין מי שיבקר מה נכון ומה לא.
|
נפגשו כאן בבמה
אני כתבתי משהו והוא היה חייב להגיב
לאחר מכן דיברנו על כל מיני עיניינים במשך יותר משעתיים
לדעתי יצרנו מסמך אנושי מרתק, בין נער דתי-מאמין לבן גילו אשר
חזר בשאלה.
אכן זהו לא הסוף, אבל זאת התחלה נפלאה...
|
שאלה: באוקיינוס הענק האם יש טיפת מים אחת שגדולה מהשניה?
תשובה: לא, ולאף טיפה אין את האפשרות לגרום לגאות. אבל לפי
הסברה הזאת אם טיפה יחידה נופלת לאוקיינוס היא גורמת לרטט,
והרטט יכול לגדול לאט לאט ואז כן ליצור גאות גדולה (מטיפה
אחת).
|
|
|
"לא אכפת לי"
הציפור של ח.
לוין |
|
