|
יוצר צבר המתגורר בעיר חיפה היפה שלרגלי הר הכרמל
המשקיף על הים התיכון וחופיו.
מאז שהוא זוכר את עצמו, כתב שירים וסיפורים להנאתו.
אולם עד עכשיו, כתב מה שנקרא למגירה בלבד.
כותב קודם כל, מפני שהכתיבה גורמת לו הנאה אישית.
רומנטי חסר תקנה וכותב בעיקר על אהבה, אך לא רק.
אינו מתיימר כלל ליהיות מי שאיננו, אולם תמיד רצה
להציג את יצירותיו בפומבי, ואיזה מקום יכול כבר
ליהיות יותר מתאים לכך מאשר כאן בבמה.
מאוד מקווה שכל מי שיקרא מיצירותיו לא יתאכזב,
ואולי אף יהנה ויאהב אותן.
אז שיהיה לכולכם יום מקסים ונפלא.
והמשיכו ליצור את יצירותיכם בכבוד ובגאווה.
(:
שלכם באהבה,
שלמה הנרי
יוצר!
תגידי סינדי, מה את עושה כאן?
שאלה מלכת הלבבות את הנסיכה סינדרלה, כשהיא מאכילה
בכפית את הכלבלב שלה פלוטו במעט קורנפלקס תלמה של
עלית עם חלב עזים, כי בדיוק נגמר לה החלב אם שלה.
אינך יודעת שעליסה ושבעת הגמדים שלה עורכים
הלילה נשף ביער והזמינו את כולם?
|
בלב יער קסום, באגדה מופלאה.
שם בארץ החלומות הקסומה.
בקרחת היער עיר של ארנבים.
|
רבים מבינכם
חווים,
אהבה ראשונה
נפגשים לראשונה
ומתנשקים לראשונה
שימרו לתמיד
מזכרת חיה, ממנה
כי אהבות ראשונות
הן רק ההתחלה.
|
אהביני ברכות
לך ליבי קיים
גם אם העולם אבוד
את פה לעולם
|
מהכרמל משקיף עלייך
כל כך יפה הנוף
גלים כחולים מתוך המים
המתנפצים לחוף
שוכנת את ליד הים
בירת כל הצפון
רוצה לחיות בך לעולם
לחוף ים התיכון.
|
אולי יבוא שלום סוף סוף?
ואולי איי פעם יהיה פה טוב
אולי עוד יהיו מלחמות?
ואולי בעצם הכל שטויות.
|
השעון והלב מאיטים לאיטם
והחול מתהפך ונשפך איתם
המיים עכורים,
האוויר כל כך דק,
שואף חמצן אל ריאותיי,
ונושף אותו חזק
|
אם לא היינו חולמים
ולא היו חלומות
אז איך הייתי חולם
על עינייך הכחולות
אם לא היינו חולמים
אז איך היינו מכירים
נמשכים זה אל זו
והופכים לזוג אוהבים
|
אני הפרח הצומח
עולה מתוך האדמה
העץ העומד עירום
אחרי שלכת איומה
|
אני עוד מחכה לך
לא חושב שזה צודק
שרק זיכרון כואב
ישאר לי עכשיו ממך
אני חש שכל הזמן
את נמצאת בקירבתי
במחשבה ובנשמה
תמיד עד כאן איתי.
|
הוא קם בבוקר
ונתקל במבט
של דג ענקי
ששחה באמבט
|
את הינך חידה בעיניי
את כמו פרח רך ונדיר
נכנסת כך פתאום אל חיי
אני נושם אותך כאוויר.
|
נעוף לנו יחד
על כנפים חרוכות
נעצום את העיניים
העייפות ממלחמות
נתנשק חזק
עד אובדן הנשימה
נבחר באהבה
על פני המלחמה
|
את לא מכאן, את מבאר שבע
את באה רק כל יום שישי
את אשליה, חלום, וצבע
את יופי מהלך חופשי
|
על חוף הים,
לפני שנים,
נזכר אני בעינייך
פגשתיך בין הגלים
ומיד נמשכתי אלייך.
|
שוחה בתוך ים של דמעות
דמעות המהולות בבכי
תקעת בי את היתדות
הן נעוצות בתוך לבי
|
בין המלחמה לשלום
מפרידה רק השנאה
קו של גבול מפריד
בין מדינה למדינה
ורק קו דק מפריד
בין השנאה לאהבה.
|
יש לי בינה מלאכותית
והבנה קולקטיבית
גם תיאורתית וגם מעשית
מחשבתי אסוציאטיבית
|
מגן יפה בין עננים
הושלכתי אל המדבר
לא אתהלך בין מלאכים
בלעדייך אין לי דבר
|
בעוד מאה שנים
כל מי שחי כיום,
כבר לא יחיה.
בעוד מאה שנים
כל הקיים,
כבר לא יהיה.
כל המוכר,
יהיה שונה.
לא אני, ולא את
ובעצם, אף אחד,
לא יוכל לעצור,
את מחוגיו של הזמן.
|
אני חי לי רק בתוך עינייך
שוכב לי פה, ליבי נפעם
עטוף כולי בדמעותייך
מביט דרכך על העולם.
|
משוטט לאור ירח
ללא כל משמעות
נמלט מפני עצמי
מחפש אחר מהות.
|
הבחורה היא פרח
אותו אסור לקטוף
אחרת היא תברח
כגל אל עבר חוף
|
הזמן מביא עימו
את המחר
כשמסתיים היום
כל הדמעות והכאב
חולפים כמו חלום
האהבה שוב מנגנת
על מיתרי הלבבות
לא תמיד הינה הוגנת
אך נוטעת היא תקוות.
|
עורה רטוב, ריחו נעים
היא כמו מלאך מאלוהים
כצוף מתוק, מתוך עלה
טועם אותה, ומגלה
|
היום כה מוזר
אין צבעים לצורות
אין צליל בראשי
רק המראות מתחלפות
רוצה לשכוח מהכל
ולחשוב על אשליות
שלפחות תהיה סיבה
שבשבילה שווה לחיות
|
היית,
האלה שלי
ואותך,
אני אהבתי.
|
אך, היכן שאין אהבה,
אין שום דבר,
אין שם חיים,
ואין שם מחר,
ושם אני מרגיש כזר.
|
ילד אומלל תמים ומסכן
החיים נמשכים ואתה תזדקן
אגדות שקראת כשהיית קטן
בדמיונך קיימות, לא יעצרו את הזמן.
|
אני יכול לראותך עכשיו
חיה כמו מלכה
בארמון שיש בו הכל
מלבד אהבה
נברשות קריסטל
בגדי משי ופרווה
באמת יש לך הכל
מלבד אהבה
|
המסע אל הלב
זה מסע של כאב
חזרה אל השורש
לעבר
מנסים למצוא תשובות
אך מוצאים עוד שאלות
ומחליפים באתמול
את המחר
|
חשוך בחוץ עכשיו מאוד
אותי הזמינה לביתה
אמרה שהיא שומרת סוד
אותו לי לגלות רצתה.
|
נאסף לו הקיץ
חלף עם הזמן
זה קרה כה מהר
שזה לא יאומן.
|
העתיד בכלל
אינו ידוע
מחכה לנו
אי שם בזמן
|
כמו חבל קצר ודק
המתנודד לו ברוח
כקיר ישן אשר נסדק
ושוב בסיד מרוח.
|
בוער בתוכה כל הגוף
שדיה כמהות לליטוף
אותם בידה השניה
מלטפת מתוך ציפיה
אגלי הזיעה על גופה
היא כה רטובה ויפה
לעבר איזור ערוותה
היד הלחה מורידה
|
הים הוא כחול,
כצבע עינייך
מתאים לי להיות, לידך.
נזכר ביופייך,
בפנייך,
בוורד כחול בשיערך,
רוצה לנשק את שפתייך,
כשהמיים, שוטפים את עורך.
|
את נאנחת
כשהשיר מתחיל
וכשאנו מתנשקים
אני שומע כינורות
הכוכבים כולם
נוטשים את הרקיע
וממהרים להתרפק
בתוך עינייך הכחולות
|
זורם
בנהר החיים
מחלחל בתוך הדם
עם כל הרגשות
|
איתך אני חש
כעובר בתוך הרחם
זקוק לאהבתך
כמו הכינרת לגשם
אני מביט ביופייך
כשמולי את ניצבת
במראות הבדולח של עינייך
דמותי משתקפת
|
כוכבים נוצצים
זוהרים מעלייך
קולות אהבה
נלחשים באזנייך
ינשופים שם בחוץ
על ענפי העצים
ואת חולמת עלי
חלומות נעימים
|
חורף אחרון ותיכף יבוא מבול
גשם עז שיציף את העולם כולו
|
בלילה אפל
הירח מדמם
כשהחושך חותך
את גופו השלם
פורצת סערה
והרוח משתוללת
מותירה את העצים
עירומים בשלכת
|
בודד, ניצב לו הברוש
אשר צומח בגינתי
לכופפו, מנסה הרוח
הנושבת מעל לביתי
|
אני מנסה להשתחרר
מתוך מלכודת של ייאוש
אך הכאב עלי גובר
בלב אותו יכול לחוש.
|
נפש משוטטת פרא
ביערותיו של הפחד
ואל תוך לבו פנימה
שנמצא עמוק מתחת
קפוא מתחת לעלים
נחבא לו ילד מפוחד
ילד עם לב מקרח
החי שם בדומיה לבד
|
אני מהלך בתוך יער שחור
בלילה אפל נמשך אל האור
בחושך אליו מגשש את דרכי
חושש שאפול לעמקיי נשמתי.
|
יש כאב מלוטש
הדורך על העצב
וקיימת תחושה
שהכל כבר נגמר.
|
פעם, כפי שלבי עדיין זוכר
כל הכוכבים
היו תמיד נוצצים
וביום בו הלילה לא נגמר
אנחנו היינו זוג אוהבים.
|
כשאני חושב על מלאכים
אני חושב עלייך
כשאני חושב על מלאכים
אני רואה את פנייך
כשאני חושב על מלאכים
אני נזכר בעינייך.
|
הלילה לוחש לי, בשקט את שמך
כרמז דקיק, הבא משמיים
ניצוץ אהבה, מאיר את דמותך
איני מסוגל, לעצום העיניים
|
לך נכתב שירי
שאותו אשלח
את תחושי בי
ברגשות שלך
לא חשוב היכן
את נמצאת עכשיו
כל עוד יש לי זמן
לך השיר נכתב
|
לכל מי שעכשיו כותב
יוצר תמונה מתוך הלב.
כמו מחפש אחר אוצר
לא מקבל שאי אפשר.
|
אלמד את הירח להאיר בתוך עינייך.
לכוכבים הורה להפיג לך את פחדייך.
|
מאוחר מדי לאמר
שאת רוצה לחזור
מאוחר מדי עכשיו להתחרט
בחרת להיפרד
ואת ליבי לשבור
כשאני אותך אהבתי באמת
|
תני לי להביט בך עוד מבט אחד אחרון
תני לצרוב דמותך היטב אצלי בזיכרון.
|
אני מושיט ידי
למגשים המשאלות
הוא ידע מה הוא עושה
כשהפגיש שני לבבות
אני מחזיק את הכל
כשאת בין זרועותיי
כל מה שארצה בו
נמצא כבר בידיי
|
מדוע את מעמידה פנים?
מדוע את לא מדברת?
ועד מתי תתני לו להמשיך
כך להנות מן הספק?
מדוע את מעמידה פנים?
מדוע לו את מוותרת?
תמיד תאמרי לו מה שבלבך
ושאותך הוא יחבק.
|
בדידותך תוביל אותך אליו
כשחייך יהפכו למדבר שממה
וכשלנצח יש מקום בגיהנום
קשה לעמוד בפיתוי הנורא
|
אנא ספרי לי
כל מה שאת רואה
ואיך היא נראית
ההשתקפות שבמראה
מה רואות עינייך
כשאת עוצמת את שתיהן
ולאן את מרחפת
כשהן נעצמות מאליהן
|
מחפש את התקווה
ובודק בכל מקום
בעולם ישנה תחושה
שכולם על שפת תהום
זה אני ולא אני
קרח קר ואש חמה
אמיתי או מלאכותי
לב חרוט באדמה
|
מלאך קטן
שוכב בתוך החול
מוטל לבדו
על חוף של ים כחול
|
מרחף לי בחלל
בחלל חסר כל צבע
לא רואה את האור
שבקצה המנהרה
|
תני לי משהו אמיתי, ועכשיו
רגש כנה, שנחשב
הפכי אותי שלך, עם אהבה איתנה
אם מתכוונת את, לבחור בי
אל תשברי את ליבי
הראי לי את ליבך, כשתיהי מוכנה
|
את לא יכולה לנצח אותי
את לא יכולה לנצח
תיהי בטוחה, שאם תנסי
את תפסידי אותי
וכבר לא יהיה לך שמח
|
הנני אבירך הלבן
דמותך ניצבת למול עיניי
למענך לצלול למיי תהום מוכן
|
סובב במעגל
ללא כל מטרה
להסתובב ללא כיוון
זה כל כך נורא
|
תני לי עוד הזדמנות
לאהבה שלי
אתן את כל כולי
אני מבטיח
|
כעלה נידף ברוח
כמו נוצה שמרחפת
הכותבת את שיריה
אל לבה אותם אוספת
|
ענני קטיפה
וקרקע מחרסינה
ביניהם העולם
שהבריאה הכינה
|
האופל פורש
את שובלו בחלל
מצמיד אל גופו
עולם מקולל
מצית כוכבים
באש איומה
מותיר אחריו
להבה אדומה
|
פחד, הוא חולשת אנוש
הוא גם בלב, וגם בראש
בזמן כזה, כה מבולבל
בו השלום אבד, חבל!
|
מנתק מגע או קשר
מתרחק ללא סיבה
לא חוצה עוד את הגשר
בליבי רק אכזבה.
|
היא צופה בשקט
בציפורי גן עדן
כשהשמש השוקעת
מותירה אורות שבורים
במקורן העדין
וכנפיהן הצבעוניות
הן נותנות לה תחושה
של פנטזיה בצבעים
|
היא מביטה
בציפוריי גן עדן
כשהשמש השוקעת
מותירה אורות שבורים
במקורן העדין
וכנפיהן הצבעוניות
הן נותנות לה תחושה
של פנטזיה בצבעים
|
השמש זורחת בכל עוצמתה
הרקיע נמתח בקרניי החמה
לארץ שולחת קרניים רבות
החודרות אל הקרקע
כמו תוקעות יתדות.
|
ארץ אהובה חייכי שוב
באור פנייך הקורנים
מוטב תבכי על השנאה
ולא על דם החללים
|
העדשות נשברו לה
במשקפי הראיה
היא איננה יודעת
מדוע זה קרה
באפלה היא מגששת
מנסה למצוא תשובות
אך דבר לא יעזור לה
ללא העדשות
|
שביל, ועוד שביל
כל כך הרבה שבילים
אחד מסתיים, ואחר מתחיל
כמו חוטים, הם מפוזרים
בתוך מרחב, לא ידוע
זה אל זה, הם מובילים
כיוונם, אינו קבוע
אין מפות, ואין שלטים
|
חזיון לעיניים
שחר של השתקפות
התמזגות מחשבות
בין שלמות לאי-שלמות
|
הוא כמו תינוק אשר נולד
את החיים לחיות למד
וכאדם הוא מתבגר עם השנים
|
מתוך כאביי הכנים
כותב אני שירים.
|
הדמעות הנופלות מעיניים דומעות
בבתי הקברות את הדשא משקות
משפחות מתאבלות על יקיר שאבד
לכבודם יש נדמה שהזמן נע
|
בשעות כל כך קשות
מעל לבתי הקברות
רוחות רפאים מרחפות
של גוויות מרוטשות
שעל הכביש מדממות
זרוקות ליד מכוניות
הפוכות ומרוסקות
מתאונות דרכים מחרידות.
|
רוצה להיכנס
עמוק עמוק
אל תוך גופך
לחדור לתוכו
ואל תוך נשמתך
מקווה שתאהבי אותי
כפי שלא אהבת מעודך
רוצה ללחוש לך
שוב ושוב את שמך
|
מנסה לפתור תשבץ
אבל רק בך אני נזכר
לא מוצא את המילים
והתשבץ כל כך מוזר
לא משנה באיזה צבע
אם בשחור או בלבן
באלכסון ובצדדים
במאונך או מאוזן
|
איך אפשר לכעוס על קונדסון, הוא הכי מאמי שיש,
כל כך מתוק שבא למות ממנו ממש, אף אחד מהדרדסים
לא רוצה להעניש אותו, מה פתאום שיענישו אותו?
מה הוא בסך הכל עשה?
|
אל הארכיון האישי (21 יצירות מאורכבות)
|
אז אגמור בשיר
מזמור...
חנוכת המזבח!
סוטים! |
|