|
כשהמחשבות פורחות כשהאמונות נהיות
תפלות , עם דימיון כל כך רב עדייין יוצרים
מציאות. למה את מושכת כל כך חזק ומשאירה
אותי לבד. עוד ראש משתעל עוד ראש נחנק.....
|
רציתי לדעת להניח תדעת
להשים קץ למלחמה בין ההיגיון לנשמה
כי הקליפה מתפוררת מול ההרס , ההקרבה
של מציאות שפולשת כובשת , מתוודה בפניי
זאת לא אני , תציל אותי , תן לי לחלום ,
תישכח מלהיות מציאותי.
|
מתעורר בצד הלא נכון של החיים
בוקר בחוץ , חושך בפנים
שקיעה אחרונה אמרו הנביאים
הזריחה הבאה תהיה פנימית
|
ואותה הזמן מחבק , מרפא לה פצעים בלב , עתיקים.
במובן מסוים לעולם הוא לא נרדם
במובן מסוים נשטפים בנהרות של זמן.
|
|
|
ונגיד שהיא היתה
אני, ואני כמובן
הייתי היא, את
מי אז היית
מזיין?
אה? אה?
הבוחנת |
|
