|
חן בלטמן
הסיגריה נשרפת, מקבלת את הצורה של הזין שלי, הזונה ממלמלת משהו
ברקע על זה שלא הייתי צריך לתת לה את אהבתי ויורקת אותה על
הצוק.
היא מזכירה לי אותך ואיך ירקת את אהבתי.
עומד עירום, מול הים, עם זין שמטפטף את אהבתו האחרונה.
|
תמונות מרוטשות של שקרים,
נופלות כגשם מהעננים,
חיוכים והצהרות חמים כגחל,
מנצנצים כאור בנחל,
ובשערי גן עדן עומדים,
חללי זכרונות, רגשות גמורים.
|
כגרגיר חול שרץ במעגלים ומנסה למנוע את נפילתו דרך שערי הזמן,
נלחם בכוח המשיכה ובבלתי נמנע,
כמו שעון חול, תמיד יש חצי ריק שעבר זמנו וחצי מלא שרק מחכה
להתהפך שוב, לתקופה חדשה.
כך אני.
|
איזה פגיעה זאת הייתה, אלפי טיפות קטנות יצאו ממך והתרסקו
סביבך, השאירו צלקות באדמה, שקעים זעירים של הבנה באין סוף
אכזבה, לא נשאר זכר לטיפה וגם לא לך, מעוך על האדמה.
|
ניצור לנו רגע אין סופי של חרטא! ונתמוגג עליו ימים כשעות, עוד
שלוק מבירה ועוד שאכטה מסיגריה ונרקוד בתוך מעגל של בדידות
שציירנו לעצמנו בחול.
|
דור X של ימינו הוא בדיוק כמו דור ילדי "הפרחים" של שנות
השישים, שניהם מביעים תסכול מהמציאות של זמנם, שניהם נוצרו
ממצבים קיצוניים, האחד ככישלון של מלחמה והשני ככישלון של
השלום...
|
עיניי יאבדו את הברק, אדישות תתפרש על פניי ואותך כבר לא אראה
ולעולם לא אוהב.
צר לי, אהובתי, על מי שאני, אך
כאב ידעתי לפנייך ואדע גם אחרייך.
|
עומד לא רחוק ממך אבל לא מסוגל לגשת, קפוא בזכרונות,
זכרונות שלי, זכרונות של אמי.
לא תביני, גם אני לא.
|
ובהסתכלו סביב ראה את הטבע והסתובב עם ידיו מונפות באוויר כמו
בריקוד מטורף מביט בפלאי העולם.
ברעש הרוח מצא את השקט, את הדממה.
|
הלוואי והייתי יכול להוציא את נפשי ממני לאיזה שעה שעתיים, רק
כדי לנוח, בשביל קצת שקט.
למה זה חייב להיות כרוך במותי,
למה הפיתוי?
|
כמו שמיכה חמה אתה, שמונעת ממני לקום בבוקר.כמו חלון סגור
שמחשיך את חדרי ולא מראה לי שיום כבר הגיע. אך ער אני כבר
ולקום רצוני.
|
+"תלמידך השליך אותך."
-"הוא לא השליך אותי, הוא עבר את שעורו האחרון."
+"הוא זרק את אמונתו בך."
|
-"להשתחרר תיתן לי?"
"אם ארצה להיחבט ברצפה, אוכל?"
"אם ללכת בדרך משלי, אבחר?"
"מהמסגרת לצאת, ארצה?"
|
|
|
"השרוף"
בוליביה בשוונג
של הומור שחור. |
|
