|
 
ברור זה מעורפל
למרגלות יצוע המזווגים הסדירים
פרוש מרבד של נשורת אהבים.
בקומם על רגליהם
|
בתוך נקרות מסועפות של עתידות
בלדרים שמים את הכל בצד
|
אמא הבורקס לא הצליחו לך
ואני לא חושב שזה בגלל המילוי-
כמו תמיד - גבינה בולגרית משובחת
שקנית בשוק לוינסקי.
|
היתה לי ילדות
שהצמיחה ניבים
בלביאה מורעבת.
|
בתוך גבינה לבנה
אני מתחבא
הכי רחוק
שאפשר
מחלב-אם.
|
ככביסה מלוכלכת
אני נופל לזרועותיך
|
ימים מדומים
כמו ים-התיכון
וימי התיכון
מזדנבים כעפיפונים תועים
|
הקמתי את ביתי בגבול המסוכסך
שבין צפון-קורע לדרום-גורע.
ארבע העצמות הגדולות
|
אם הייתי משוגע
או חבית של יין
האם היית בונה לי
ארובה
|
זאת עיר גדולה ואת בקצה השני,
בפרדס היחיד שעוד נשאר כאן
אני יושב מתחת לעץ ומקלף אותך
מהכחשות מכישות,מנקישות נושכות.
|
הברוקולי שלי שרועה, כעת, בנחת לצידי
על גבי תאוות הקרטון ליצוא
ועל שפתי החרושות נזרעים חיוכים
|
בפסל הברונזה היצוק של אבי
שמנופף בידו
על ילדותי המתהפכת
|
תוף הרעשים דועך לאיטו
הערב שוקע אל דמדומי תחתית האגן
|
כי יש לך את הגובה של נפוליאון
אבל כשאני בתוכה
יותר מרגיש את דה-גול
|
זה עוד בור קר
לכרות בו
ונר להבעיר בו
|
לאחר שנתפרה במוחי המחשבה
שדקירת מחט עלולה להמית
נפרמתי לחוטי הישרדות מתרוצצים
|
משוריינות הרעב לחיים
מטפסות את המולת היום
|
עם כל אין מוצא במשקל נוצה
שפוקע מביצת אין-אונים סדוקה
נגזר על גוזלי הרך
ללמוד להניע את כנפיו
|
תקליט הוויניל השחור
של רפסודיית הילדות
כבר נשחק מרוב שמע.
|
כרמלית נאה
חגתי סביב צופך בתשוקה טבעית
|
שיערך המלבין
הוא הרקע
שעליו
נצברות האותיות
|
מלחיית השחר תבזוק
גרגירי אור
על הכותרת הפצועה.
|
שיר שנכתב לפני השינה
הוא המדובב שנישתל
בתוך תאו של העצור הלירי
|
לחזור כמו תוכי
על המילים המוכרות:
דחוי, דחוי
|
|
|
מילותיי
הראשונות היו:
"אבא, יש לי
בדיחה, תגיד אם
כבר שמעת"
חרגול |
|
