[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










Open up your eyes
You've got to learn to cry
Maybe you'll feel just fine




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
רחוצי גוף ונקיי כפיים עמדו הצוערים בפתח בית הכנסת לבושים
בבגדי שבת ייצוגיים ומעוטרים בסיכות נוצצות. נכנסנו אל תוך בית
הכנסת ובירכנו איש את רעהו בברכת "שבת שלום". החזן הנעים
במנגינות המושכות את האוזן ואת הלב...

סופני
גרגרי חול התעופפו מהרצפה שעה שהמסוק המריא משדה דב. הוא העיף
מבט במסוק הקל הזה תוך כדי שהוא מעביר משקל מרגל לרגל ונע
קדימה בשלושים קמ"ש על שביל האספלט הארוך. עם מיסבים משומנים
היטב וגלגלים בקוטר מאה ס"מ, לא היה לו קשה במיוחד.

סוריאליזם
העשן התפוגג תוך כמה דקות, ואז, רק אז, הדס הבינה מה קרה. היא
הסתכלה סביב, והכל היה לבן. הכל. לא היו רחובות, או בתים או
אנשים, לא חתולים ולא ציפורים, אפילו קרקע ושמים לא היו.

"...הקשיבי אליי. מה שאני עומדת להגיד לך לא יהיה פשוט. אבל
לפני שאסביר הכל, את חייבת להבין משהו. שמת לב למשהו מוכר
במראה שלי?" "כן!" צעקה שלומית, "את נראית בדיוק כמוני, ואני
מאד רוצה לדעת למה!"

ביתספר
כל הלוקר שלי מסריח מריבת אוכמניות. כל הדפים נדבקו אחד לשני,
כל המחברות הלכו. חצי שנה של קריעת תחת הלכה לאיבוד. למה? אני
לא מאשים את פינחס, אני עשיתי טעות, נתתי לו להשתמש בלוקר שלי.

ג'ננה
ויען אבא גלמוביץ' ויאמר "אכל כל בן-משפחה 1366.920374 תמרים
ביום בממוצע"

סייבר
משהו במציאות ההזויה הזו נראה לי לא אותנטי. אני עדיין הרגשתי
שאני מפספסת משהו. יתרה מזאת, הרגשתי שאני לא ממצה את
הפוטנציאל שלי. הרגשתי שאין לי כח ברגליים ללכת מהר כמו
לאחרים. הייתי חייבת לצאת. לברוח ממרכז-העיר הזו. לברוח
מהמציאות הזו.


לרשימת יצירות השירה החדשות
עולה אדם לתוך הר הבית
ורואה את המזבח החיצון
מנורת הזהב המזבח הפנימי

סוריאליזם
תוכנה זדונית מצאה חומרה
מכונה ללא נהג
ויפח באפיו נשמת חיים
ואלהים נפל ולא קם עוד

אהבה
שבע שנים באהבתו אותה
מה טיבה של אהבה זו
המכוננת עולמות ועמים?

אלגוריה
נפעם אדון מובו המתכתי
וכל מעגליו אומרים שלום
מחייך הוא בקרבו
ולוחש באוזניה של קרנל אהובתו

גן עדן
הם עטופים כאבירים
או כמו פיות טובות
חלוקים אדומים בוהקים
מצמר מלאכותי אדום

מקום
ובקצה האדמה המלח נכנס לי בעיניים
ובקצה האדמה השחף הצל עלי

חלום
אץ חיש אל פגש
קדקודו אז הרגש
נשים נשמו כבדה
בחזיון פגש עלם לנו

מחאה
גברים נועדו להגן על נשים מפני צרות
כשם שכלבים נועדו לשמור חצרות
ואם כלבי שלי יתקיף אותי עכשיו
שיני שלי לא תגברנה על שיניו

שכול
היום אני מתחילה שנה חדשה
בלעדיו, "שלקח אישה חדשה"
את הרימון היום אני אוכלת
כאשר את אהובי הרימון כבר אכל

יחסים
שומרת על שיוי משקל באצבעות פשוקות כזנב סנונית
מקפצת כמו אילה בין האבנים המגינות על הסתוונית

אהבה
כך אז הייתי שרועה על משכבך:
עייפה מעמל תבל, ומסבל אנוש
לא כח היה בי ולא נשמה באפי.

הגות
אמת כי אין זה גן שושנים
לא עדן ולא גיהנום
זהו הגרוע מכל חברים
זהו אתמול זהו היום

ארספואטיקה
על כל פרט קטן מילה או סימן
מבררת את כל תחומי החיים
ושופכת אור צבע וטעם על כל

מחאה
לבך אטום ולא שת אתה למרקם
העדין של הצליל, הרך והמלטף
אתה חושב שאתה שומע
רק חושב שאתה שומע

אהבה
אני חושב
שאני אוהב
אותך בגשם

נוסטלגיה
הרחתי באוויר גם את הקפה
כוס הבירה הגדולה
קרואסון החמאה

הגות
גם כי אלך לי ואינך לצדי וכעת אינך מגרה את חושי
גם אז אוהב אותך וכל תא קטן אפור יצווח את שמך בקול

אמונה
אחד הוא שיבוא ויגאלנו
אחד הוא שיגיע ויושענו
כך אומרת הנבואה העתיקה

טבע
ויברא אלוהים את האדם ויאמר לו שמך אדם
ויאמר האדם לאלוהים תודה על האקליפטוס
וישמח האקליפטוס וישמח האדם

טבע
עורב זקן עומד עם שתי רגליו
בקצה המרזב של גג רעפים
וקורא בקול

אכזבה
היינו שוכבים על הדשא
סופרים כוכבים
ואתה היית משחק לי בשיער

הרהור
אולי כל הלילה שקט ורגוע
כי בבוקר תזרח החמה
אולי כל הלילה עיף ויגע
כי ביום היתה מלחמה

אלגוריה
ניצב
על מרצפת אבן

חלום
חול רטוב תחת בהונותיה היחפות
והיא צועדת אל האופק ברגליים טופפות

אלוהים
והכפירים שאגו:
די! וחדל!
הנסבול האור הגנוז?
מירק עשב ועד גמל

מילקשייק
כשהוא מתקתק ומשוקשק
שקול הוא לשיקוי

קצרצר
טיפת גשם על חלון מטושטש
מתמזגת עם טיפה מתחתיה

אמונה
הקדושה והרוממות
יורדות מהשמיים
וזורמות בורידים

אלוהים
ויצורי כל לך הומים
חי יצמח יידום מתקוממים

הגות
בצד האספלט השחור
ורוד חזק

תחושתי
בתחילה שלש אצבעות לטפו בשקיקה,
כל אות וכל קמט בכריכה הקשה.
ציפורן, וכרית. ציפורן, וכרית,
חקרו אצבעותיי את הספר...

קצרצר
חילזון החידלון זוחל לאטו
אל עבר פי באר עמוקה

תחושתי
וחולמת ברגע זה ממש
על איש פח ועל איש קש
שוכבת במיטתה הרכה
עטופה ברוך בשמיכה דקה

הומור
ושהוא בשבילה חבר ועוזר
ובלעדיו פשוט לא יכולה יעל
כי היא מכורה לקפאין

תחושתי
לביבות מרובבות טובעות בחלל
טיפות הגשם הדקות נדלקות
באלומת הזרקור, העלומה בכפור
והאורנים מהנהנים כמו נר דועך

הגות
ואבוי לנבער המחפש אשם

פזמון
על גדות הנהר השקט הרגוע
נעוץ נטוע אילן גבוה
עב גזע הוא ורב ענף
עליו תשכון צפור כל כנף

תחושתי
יין נוטף על ספרים עבי כרס
עוד לא עשיתי הבדלה
יין אדום יבש בכדי חרס
בחביות עץ אלון ואלה

קובץ שירים
עד כמה שאתה אוהב אותי בכל לבך
ועד כמה שאתה רוצה אותי איתך
בשבילי אתה בסך הכל כמו אח גדול

יחסים
לא אשכח את הכימיה
לא אשכח לעולם מה שהיה
את השעות והימים

יסר יסרני סרן סירנה
לנסר הנסר נסור ונסר
הסנאריו יסרני יסור נורא

טבע
כל שנה הוא שוב מפתיע
אין זאת כי אם סתיו הגיע

תחושתי
אני ישן
ראשי מונח על ימיני
ואני מחבק מקלדת ארגונומית
כבר הייתי כאן

אלוהים
קול דממה דקה.
קול עלעול מפכה
קול דומיה תהילה.

חמשיר
וכשקראת בשמי
לא שמעתי

זכרונות
דם בתוך קירות הלשכה

כמיהה
אתה קורא לי כל יום
מחבק אותי ואני מתרחק.
איך? איך להגיע אליך?

הגות
ראו את התל הזה
הרוח עשתה בו שמות
ובנו מה עשתה הרוח? שיטתה

ערפילי
ולפתע אני מרחף
בהונותי באוויר
רוח קרה מלטפת אותי
והכל הופך משחור ללבן

שואה
שימוש ברכבת בכלל לא רע
לכל אדם, מבוגר או צעיר

קצרצר
קרוב או רחוק
זה לא משנה

בדידות
בחדר אין איש
רק אני לבדי
בחדר אני לבדי
וכל העולם שבחוץ מת מצדי

מחאה
למה לפתע ששתם ושמחתם
ובשירה תפצחו ורקדתם
תתלכדו כלכם לעת ערב
אך שקעה השמש ותצהלו

כמיהה
לבשי אדום
בת מלך
עורקיך כפלגי מים
ושפתותייך חוט של דם

אהבה
חוזרת אחורה בזמן
מנסה להיזכר בתקופה
איך היה כשהיית כאן
איך עליך הייתי שרופה


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
עוד רגע ואטבע, או ראשי יותז.
בבוא רק רגע יקבע, המוות הבלתי נועז.

טיפות מים קטנות וגדולות זלגו מכתפיה של שלומית עד לציפורניה.
והיא, מביטה על רגליה היחפות...

צנחתי, נפלתי
מהירות צברתי

לכאורה יש המון תכליתות ביניים, גאולה ודומיה,
איש לא יאמר לך מה היא התכלית המוחלטת.




אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
הרקדן חדש
והבמה עקומה


תרומה לבמה





יוצר מס' 53533. בבמה מאז 8/7/05 21:00

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשלומית ירון
© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה