|
Open up your eyes
You've got to learn to cry
Maybe you'll feel just fine
רחוצי גוף ונקיי כפיים עמדו הצוערים בפתח בית הכנסת לבושים
בבגדי שבת ייצוגיים ומעוטרים בסיכות נוצצות. נכנסנו אל תוך בית
הכנסת ובירכנו איש את רעהו בברכת "שבת שלום". החזן הנעים
במנגינות המושכות את האוזן ואת הלב...
|
גרגרי חול התעופפו מהרצפה שעה שהמסוק המריא משדה דב. הוא העיף
מבט במסוק הקל הזה תוך כדי שהוא מעביר משקל מרגל לרגל ונע
קדימה בשלושים קמ"ש על שביל האספלט הארוך. עם מיסבים משומנים
היטב וגלגלים בקוטר מאה ס"מ, לא היה לו קשה במיוחד.
|
העשן התפוגג תוך כמה דקות, ואז, רק אז, הדס הבינה מה קרה. היא
הסתכלה סביב, והכל היה לבן. הכל. לא היו רחובות, או בתים או
אנשים, לא חתולים ולא ציפורים, אפילו קרקע ושמים לא היו.
|
"...הקשיבי אליי. מה שאני עומדת להגיד לך לא יהיה פשוט. אבל
לפני שאסביר הכל, את חייבת להבין משהו. שמת לב למשהו מוכר
במראה שלי?" "כן!" צעקה שלומית, "את נראית בדיוק כמוני, ואני
מאד רוצה לדעת למה!"
|
כל הלוקר שלי מסריח מריבת אוכמניות. כל הדפים נדבקו אחד לשני,
כל המחברות הלכו. חצי שנה של קריעת תחת הלכה לאיבוד. למה? אני
לא מאשים את פינחס, אני עשיתי טעות, נתתי לו להשתמש בלוקר שלי.
|
ויען אבא גלמוביץ' ויאמר "אכל כל בן-משפחה 1366.920374 תמרים
ביום בממוצע"
|
משהו במציאות ההזויה הזו נראה לי לא אותנטי. אני עדיין הרגשתי
שאני מפספסת משהו. יתרה מזאת, הרגשתי שאני לא ממצה את
הפוטנציאל שלי. הרגשתי שאין לי כח ברגליים ללכת מהר כמו
לאחרים. הייתי חייבת לצאת. לברוח ממרכז-העיר הזו. לברוח
מהמציאות הזו.
|
עולה אדם לתוך הר הבית
ורואה את המזבח החיצון
מנורת הזהב המזבח הפנימי
|
תוכנה זדונית מצאה חומרה
מכונה ללא נהג
ויפח באפיו נשמת חיים
ואלהים נפל ולא קם עוד
|
שבע שנים באהבתו אותה
מה טיבה של אהבה זו
המכוננת עולמות ועמים?
|
נפעם אדון מובו המתכתי
וכל מעגליו אומרים שלום
מחייך הוא בקרבו
ולוחש באוזניה של קרנל אהובתו
|
הם עטופים כאבירים
או כמו פיות טובות
חלוקים אדומים בוהקים
מצמר מלאכותי אדום
|
ובקצה האדמה המלח נכנס לי בעיניים
ובקצה האדמה השחף הצל עלי
|
אץ חיש אל פגש
קדקודו אז הרגש
נשים נשמו כבדה
בחזיון פגש עלם לנו
|
גברים נועדו להגן על נשים מפני צרות
כשם שכלבים נועדו לשמור חצרות
ואם כלבי שלי יתקיף אותי עכשיו
שיני שלי לא תגברנה על שיניו
|
היום אני מתחילה שנה חדשה
בלעדיו, "שלקח אישה חדשה"
את הרימון היום אני אוכלת
כאשר את אהובי הרימון כבר אכל
|
שומרת על שיוי משקל באצבעות פשוקות כזנב סנונית
מקפצת כמו אילה בין האבנים המגינות על הסתוונית
|
כך אז הייתי שרועה על משכבך:
עייפה מעמל תבל, ומסבל אנוש
לא כח היה בי ולא נשמה באפי.
|
אמת כי אין זה גן שושנים
לא עדן ולא גיהנום
זהו הגרוע מכל חברים
זהו אתמול זהו היום
|
על כל פרט קטן מילה או סימן
מבררת את כל תחומי החיים
ושופכת אור צבע וטעם על כל
|
לבך אטום ולא שת אתה למרקם
העדין של הצליל, הרך והמלטף
אתה חושב שאתה שומע
רק חושב שאתה שומע
|
אני חושב
שאני אוהב
אותך בגשם
|
הרחתי באוויר גם את הקפה
כוס הבירה הגדולה
קרואסון החמאה
|
גם כי אלך לי ואינך לצדי וכעת אינך מגרה את חושי
גם אז אוהב אותך וכל תא קטן אפור יצווח את שמך בקול
|
אחד הוא שיבוא ויגאלנו
אחד הוא שיגיע ויושענו
כך אומרת הנבואה העתיקה
|
ויברא אלוהים את האדם ויאמר לו שמך אדם
ויאמר האדם לאלוהים תודה על האקליפטוס
וישמח האקליפטוס וישמח האדם
|
עורב זקן עומד עם שתי רגליו
בקצה המרזב של גג רעפים
וקורא בקול
|
היינו שוכבים על הדשא
סופרים כוכבים
ואתה היית משחק לי בשיער
|
אולי כל הלילה שקט ורגוע
כי בבוקר תזרח החמה
אולי כל הלילה עיף ויגע
כי ביום היתה מלחמה
|
חול רטוב תחת בהונותיה היחפות
והיא צועדת אל האופק ברגליים טופפות
|
והכפירים שאגו:
די! וחדל!
הנסבול האור הגנוז?
מירק עשב ועד גמל
|
מילקשייק
כשהוא מתקתק ומשוקשק
שקול הוא לשיקוי
|
טיפת גשם על חלון מטושטש
מתמזגת עם טיפה מתחתיה
|
הקדושה והרוממות
יורדות מהשמיים
וזורמות בורידים
|
ויצורי כל לך הומים
חי יצמח יידום מתקוממים
|
בצד האספלט השחור
ורוד חזק
|
בתחילה שלש אצבעות לטפו בשקיקה,
כל אות וכל קמט בכריכה הקשה.
ציפורן, וכרית. ציפורן, וכרית,
חקרו אצבעותיי את הספר...
|
חילזון החידלון זוחל לאטו
אל עבר פי באר עמוקה
|
וחולמת ברגע זה ממש
על איש פח ועל איש קש
שוכבת במיטתה הרכה
עטופה ברוך בשמיכה דקה
|
ושהוא בשבילה חבר ועוזר
ובלעדיו פשוט לא יכולה יעל
כי היא מכורה לקפאין
|
לביבות מרובבות טובעות בחלל
טיפות הגשם הדקות נדלקות
באלומת הזרקור, העלומה בכפור
והאורנים מהנהנים כמו נר דועך
|
על גדות הנהר השקט הרגוע
נעוץ נטוע אילן גבוה
עב גזע הוא ורב ענף
עליו תשכון צפור כל כנף
|
יין נוטף על ספרים עבי כרס
עוד לא עשיתי הבדלה
יין אדום יבש בכדי חרס
בחביות עץ אלון ואלה
|
עד כמה שאתה אוהב אותי בכל לבך
ועד כמה שאתה רוצה אותי איתך
בשבילי אתה בסך הכל כמו אח גדול
|
לא אשכח את הכימיה
לא אשכח לעולם מה שהיה
את השעות והימים
|
יסר יסרני סרן סירנה
לנסר הנסר נסור ונסר
הסנאריו יסרני יסור נורא
|
כל שנה הוא שוב מפתיע
אין זאת כי אם סתיו הגיע
|
אני ישן
ראשי מונח על ימיני
ואני מחבק מקלדת ארגונומית
כבר הייתי כאן
|
קול דממה דקה.
קול עלעול מפכה
קול דומיה תהילה.
|
אתה קורא לי כל יום
מחבק אותי ואני מתרחק.
איך? איך להגיע אליך?
|
ראו את התל הזה
הרוח עשתה בו שמות
ובנו מה עשתה הרוח? שיטתה
|
ולפתע אני מרחף
בהונותי באוויר
רוח קרה מלטפת אותי
והכל הופך משחור ללבן
|
שימוש ברכבת בכלל לא רע
לכל אדם, מבוגר או צעיר
|
בחדר אין איש
רק אני לבדי
בחדר אני לבדי
וכל העולם שבחוץ מת מצדי
|
למה לפתע ששתם ושמחתם
ובשירה תפצחו ורקדתם
תתלכדו כלכם לעת ערב
אך שקעה השמש ותצהלו
|
לבשי אדום
בת מלך
עורקיך כפלגי מים
ושפתותייך חוט של דם
|
חוזרת אחורה בזמן
מנסה להיזכר בתקופה
איך היה כשהיית כאן
איך עליך הייתי שרופה
|
עוד רגע ואטבע, או ראשי יותז.
בבוא רק רגע יקבע, המוות הבלתי נועז.
|
טיפות מים קטנות וגדולות זלגו מכתפיה של שלומית עד לציפורניה.
והיא, מביטה על רגליה היחפות...
|
צנחתי, נפלתי
מהירות צברתי
|
לכאורה יש המון תכליתות ביניים, גאולה ודומיה,
איש לא יאמר לך מה היא התכלית המוחלטת.
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
די
לא יכול יותר
אחד שמדברים
איתו על שלח
לחמך באמצע פסח |
|
