|
רגליי נמסות ואין בי עוד כוח,
הגוף ניצח את הרוח,
אני נופל והופך כלנית
|
אהבות נסות מפניי,
זיכרונות נמחקים בתוכי,
לבי משתולל בקרבי,
כמו רוצה לברוח,
להימלט מפניי.
|
רסיסי טל,
על ריסייך הארוכות,
מנסות לשווא להסתיר את עינייך השחורות.
|
וחסידה תועה וטביעת כף רגלו של שועל.
וקור חודר של ערב מדברי יורד על נגב.
|
הנה נושרים בגדי מעליי,
ושלד שחור ניגלה מתחתם.
|
|
|
היו ר' חרגול
ור' אשכנזי שעיר
מהלכין לערב
במה, ועברו על
פתח בית זונות.
נכנסו וגמרו
אומר ויצאו. אמר
ר' חרגול: מצווה
גדולה עשינו,
שנאמר- כל פרנסה
מכבדת את בעליה. |
|
