|
נולד ב1974. גדל ברמת גן-גבעתיים, כתב מנעוריו
למגירה, מוזיקאי, ניגן במספר הרכבים ביניהם "ליצני
החשק של ברלין" ו"ג'ינקס". גר בגבעתיים ועוסק
למחייתו כטבח במסעדה תל אביבית.
את ניצבת לך דומם בפינה,
מתחננת לקצת אהבה.
|
כי דרכנו לא סוגה בשושנים.
אולי מחר יהיה טוב.
מנסה לאחוז שוב בקשר.
שהולך ונהפך טחוב.
|
לפעמים אני חושב
שאם היו נותנים לי את
הפרטיטורה של החיים
לפני שאנו נולדים,
בטח היינו מכניסים שינויים.
|
בין השמשות
בין העונות,
אני רוצה לדמיין ,
את יופייך.
|
רק את ערגתי,
אני מפחד לאבד,
ערגתי אלייך,
להיוותר בלעדיה.
|
לפתע נפלטת קריאה
היא משחררת לו את החגורה
מעולם היא לא התנשמה כך
עד גבול ריאותיה.
|
רציתי לחקור אשה!
היא עמדה שברירית בפינה
היא עמדה כה יפה, עדינה
שערה התבדר על לחייה.
|
בהתחלה ראיתי רק את הטוב.
אח'כ באו רק חסרונות.
קשה להרדם בלילה כשהלב מלא,
דאבות.
|
תזרוק את הזבל בחורצ'יק!
אולי תעשה גם כלים?
|
מצא לנפשך רחם
פנק אותה ברוך
|
זה פוגע אמרת, מעליב,
לא רציתי לראות יגונך שוב מעיב.
|
עכשיו שנגמר המשחק,
כותרות מאירות את הסוף.
מסמנות שכדאי שוב ללכת,
ולראות מה מציג בקרוב!
|
זה פשוט יוצא ממני,
אין לי שליטה.
אני כותב וכותב וכותב,
שירים לפי הרגשה.
|
רגעים שנכתבו בספר
רגעים שנחתמו
כשהספירה לאחור תחל
את ושלך תיעלמו
|
רגשות שעוטפים לב של אבן,
רגשות שעוטפים לב זהב.
|
רציתי להיות טוב ומטיב,
רציתי להיות,
עצמי.
|
ברגעי שיחכה
שיממון ועצבות
התמונות שרצות
מעורפלות בציור
|
הצצתי ברווח ששדיך יצרו
רציתי להתמזג בם.
פטמותיך הזקורות קרצו לי
אצבעותי רצו לעסותם.
|
כמו גלים מתנפצים על החוף
אני מתנפץ על גופך.
כמו ספינה שחוזרת לחוף
כך אני מסמן את דרכי לליבך
|
אני מביט שוב בעינייך,
הילה עוטפת את פנייך,
ואור חלש מאיר ,
מכה ומסנוור
אותך באור זהב
משביח
|
|
|
שאלה: בחד אופן
מותר לדבר
בפלאפון בלי
דיבורית ?
אחד שמתלבט
וזקוק לתשובה
מיידית |
|
