|
נולד ב1974. גדל ברמת גן-גבעתיים, כתב מנעוריו
למגירה, מוזיקאי, ניגן במספר הרכבים ביניהם "ליצני
החשק של ברלין" ו"ג'ינקס". גר בגבעתיים ועוסק
למחייתו כטבח במסעדה תל אביבית.
את ניצבת לך דומם בפינה,
מתחננת לקצת אהבה.
|
כי דרכנו לא סוגה בשושנים.
אולי מחר יהיה טוב.
מנסה לאחוז שוב בקשר.
שהולך ונהפך טחוב.
|
לפעמים אני חושב
שאם היו נותנים לי את
הפרטיטורה של החיים
לפני שאנו נולדים,
בטח היינו מכניסים שינויים.
|
בין השמשות
בין העונות,
אני רוצה לדמיין ,
את יופייך.
|
רק את ערגתי,
אני מפחד לאבד,
ערגתי אלייך,
להיוותר בלעדיה.
|
לפתע נפלטת קריאה
היא משחררת לו את החגורה
מעולם היא לא התנשמה כך
עד גבול ריאותיה.
|
רציתי לחקור אשה!
היא עמדה שברירית בפינה
היא עמדה כה יפה, עדינה
שערה התבדר על לחייה.
|
בהתחלה ראיתי רק את הטוב.
אח'כ באו רק חסרונות.
קשה להרדם בלילה כשהלב מלא,
דאבות.
|
תזרוק את הזבל בחורצ'יק!
אולי תעשה גם כלים?
|
מצא לנפשך רחם
פנק אותה ברוך
|
זה פוגע אמרת, מעליב,
לא רציתי לראות יגונך שוב מעיב.
|
עכשיו שנגמר המשחק,
כותרות מאירות את הסוף.
מסמנות שכדאי שוב ללכת,
ולראות מה מציג בקרוב!
|
זה פשוט יוצא ממני,
אין לי שליטה.
אני כותב וכותב וכותב,
שירים לפי הרגשה.
|
רגעים שנכתבו בספר
רגעים שנחתמו
כשהספירה לאחור תחל
את ושלך תיעלמו
|
רגשות שעוטפים לב של אבן,
רגשות שעוטפים לב זהב.
|
רציתי להיות טוב ומטיב,
רציתי להיות,
עצמי.
|
ברגעי שיחכה
שיממון ועצבות
התמונות שרצות
מעורפלות בציור
|
הצצתי ברווח ששדיך יצרו
רציתי להתמזג בם.
פטמותיך הזקורות קרצו לי
אצבעותי רצו לעסותם.
|
כמו גלים מתנפצים על החוף
אני מתנפץ על גופך.
כמו ספינה שחוזרת לחוף
כך אני מסמן את דרכי לליבך
|
אני מביט שוב בעינייך,
הילה עוטפת את פנייך,
ואור חלש מאיר ,
מכה ומסנוור
אותך באור זהב
משביח
|
|
|
כבוד האדון חבר
של שלי,
ברצוני לברך
אותך על שלי
שלך
בחורה כל כך
מצוינת לא
מוצאים
בכל יום.
רציתי לשאול
היכן הצלחת
למצוא את שלי
והאם יש לה
אחות או חברה
פנויה שאוכל
להכיר.
כמו כן רציתי
לשאול כיצד
התחלת
איתה. אני אוסף
בימים אילו חומר
למהדורה מעודכנת
של ספרי המצליח
"כיצד להתחיל עם
בחורות
ולהישאר בחיים"
ואוכל להיעזר
במידע.
בתודה
י. פופק. |
|
