|
לפעמים אני מרגיש את עצמי בתוך מרדף רציני, מרדף אינסופי
פרשים לבושים בשחור, גל עשן מאחור, גל אבק די אפור
בכל כוחי אני רץ ונמלט אל המקום - לעיר מקלט
אל המקום בו אין כלל אנשים, אל המקדש
אל מקדש הדמים
|
השיר הבא נכתב על מותה של חברתי זכרונה לברכה (אני לא אפרט את
שמה ואת נסיבות מותה מטעמי פרטיות). אהבתי אליה נצורה בליבי
לנצח נצחים. תמיד אזכור ואכבד. כואב, זוכר ואוהב.
שבע שנים שעברו מאז ורק עכשיו הצלחתי להפתח, והחלטתי לפרסם
אותו לזכרה.
|
|
|
איידל. אריק
איידל. לא
איידול כמו
בילי, אלא איידל
כמו במירק.
זה שמאשר את
הסלוגנים נתקל
בסלוגן שמוציא
אותו משלוותו
הסטואית ומחזיר
אותו לתלם בפרט
ולאישור
הסלוגנים בכלל |
|
