|
איני כותב הרבה,
אבל כשאני כותב זה עם כל הנשמה.
שכבנו במיטה הצרה של קרן והבטנו אחד לשני בעיניים. עיניה
כחולות עמוקות ושערה הבלונדיני נשפך על הכר. היא הביטה בעיניי
והרגשתי שמצאתי את נפשי התאומה. כן, תאומה. נוסף על הנפש
התאומה השנייה שלי, גלעד, אחי התאום. שכבנו מחובקים ומביטים
אחד בשנייה.
|
חלפה לה כבר יותר משנה מאז המקרה, והכאב כאילו נצרב על גבי
לבי. אני מתעורר בכל בוקר עם הכאב והבדידות, והולך לישון עם
אותה ההרגשה. נותר בלבי הגעגוע לעיניה הכחולות המביטות בי
ולשערה הבלונדיני הנשפך על הכר. מתחילים גם לצוץ ניצנים של
געגוע לגלעד, אחי התאום.
|
מקובל להאמין שהשלב הראשון באבל הוא הכחשה. זאת טעות. השלב
הראשון הוא בדיוק ההפך: קבלה והשלמה מוחלטת. שמעתי את הבשורות
הרעות והבנתי בדיוק מה אמרו לי. הבנתי שמישהו יקר ללבי - אחי,
גלעד - לעולם לא יחזור הביתה
|
|
|
למה אין דגל
לסטרייטים???
כי ההומו-לסבים
לקחו את כל
הצבעים |
|
