[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
סילפן


הקדמונים ציירו על קירות של מערות בגירים כדי לברוח
מעולמם הפראי והאלים אל תוך אגדות קסומות שם האהבה
תמיד מנצחת. השיטות אולי השתנו, אך המטרה נשארה
זהה.

היכנסו למערה שלי.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
באיזו מלחמה עתידית, אולי מלחמת העולם השלישית. אחד מהחיילים,
באמצע איזושהי פלישה, אל עבר נקודה אסטרטגית חשובה. חמוש ברובה
סער, ואקדח לצד רגלו. אפוד כבד, קסדה מתוחכמת. חליפתו כבר
מעופשת, מלוכלכת מדם. אולי הוא ידבר בשפה ערבית, אירופאית...
אולי בכלל אסיאתית.

ויהי באוסטריה צדיק תמים היה בדורתיו אדולף היטלר: אמן וצייר
מוכשר בעל רגש ואהבה ליופי יצירתו של יהוה; בן ויאמר יהוה
להיטלר: דבר אל אירופה ואמור להם: כי בני ישראל איבדו את דרכם
ואותם יש למחות:

בין הזוכים יוגרל פרס חד פעמי - צפייה חוזרת בפעם האחרונה
שראית אותה.

התבגרות
הנחתי את כל האביזרים הנ"ל בצורה מסודרת ליד הקיטבג, הסתכלתי
עליהם טוב טוב ולא היה לי מושג מה הם הולכים לחולל לי בחודש
הקרוב.

לפתע הגיח אדם משום מקום אל תוך החדר. מתיישב על המיטה, לידי.
הוא הסביר לי שהוא מהעתיד ושיש לו משימה מיוחדת עבורי.

זה הג'וקר, הנרקומן הכי ידוע בשכונה. הוא שוב מתחיל לעשות
בעיות. להציק לבעלי עסקים, מרעיל את מוחם של ילדים קטנים
בתעמולה ניהיליסטית.

המפקד שלו התקשר אליו ב-9 כדי להודיע לו: "מחר אתה עולה לשמירה
על הר האוורסט".

המחשבה הזאת, שכל דמות ראשית זקוקה לפסקה מאפיינת משל עצמה,
תמיד חרפנה לי את הראש. ומה יכתבו עליי?

סוריאליזם
השמש לא תחמם אותך אם תתחבא בצל, זה מה שאבי היה נוהג לומר.

בברית מילה, הוא בכה. הוא יבב כאילו זה סוף העולם, כל האולם
שמע אותו. הוא בכה בצורה כזאת שזה כבר לא היה מצחיק, ואף אחד
לא רצה לצלם. זה היה נורא ועצוב; והמוזר מכל הוא שזה לא היה
בגלל הסכין, אלא בגלל השם.

קניתי באיביי בן אדם.

לא בן אדם אחר. לא כמו-עבדות. קניתי בן אדם בדיוק כמוני.

הוא הגיע לסיפור על חומת יריחו. איך שהכוהנים תקעו בשופר
והפילו את החומות הגדולות. הוא הניח את הספר, אחז בקנה של הM16
שלו, הדביק לפה ונשף לתוכו; שנייה אחת. שני שניות. שלוש שניות.

מדע בדיוני
אני תוהה. אם ניתן להניח דבר כזה, אז הרי שניתן גם להניח שישנם
יצורים שייתפסו את המרחב כפי שאנו תופסים את הזמן. כשביל הנע
לכיוון אחד בלבד.

אני מוצא חרטות ווידוים שלפני המוות כמעניינים במיוחד. מדובר
ברגעים הכנים ביותר של כל אדם.

כל שכלול טכנולוגי היה לא יותר מניסיון אומלל של לב שבור
להתחקות אחר נקודות בזמן שככר חלפו.

עוד מגיל קטן היו בי תחושות תמוהות בנוגע ליום הזיכרון לחללי
צהל. לא, לא חשבתי שאדם צריך להקריב את חייו למען אנשים אחרים.
ואינני צריך להודות להם, כי מעולם לא ביקשתי מהם לעשות את זה.

גן עדן
קילומטרים ספורים מגוש דן, יושב עם המייחל להשמדתנו. רוב
הישראלים לא מעריכים את העובדה הזאת.

אנשים אומרים לי שכתיבה תעזור לי להתגבר עלייך. והיא קצת, כן,
למשך מעט זמן. לשפוך את הרגשות, ואת החוויות, זה עוזר. אך לאחר
מכן אני מביט במה שכתבתי ותוהה; זה בסך הכל מילים, ואת, את
היית הכל.

געגוע
באותו חדר המתנה היו עוד 3 חבר'ה, לבושים בחליפות ולחוצים לא
פחות ממני. יצר התחרותיות בער בי והעיף אותי לל"ג בעומר אחד
כשהייתי קטן, כשציפיתי במדורות הגדולות ביותר שראיתי בחיי.


לרשימת יצירות השירה החדשות
זכרונות
חלקים וצורמים היו הזכרונות
בערב בודד במיוחד
במקום לא חשוב, בזמן לא חשוב

קצרצר
as the wind stalks your steps
her face seems to arise from every grain of send
and your existence starts to crumble again
into the black again, into the vain again

אהבה
I believe good shell be the only ruler of the land
the wind, the stars, and all the people hypnotize by its
love
but until then its only you and me
through the street corners

אהבה
מה עשיתי לך
מה שמעתי ממך
אם לא את אהבתנו
בריקוד אלגנטי לתוך הסערה

הרהור
מחול הרגשות החגים סביבי
הופכים את עולמי בכל רגע
לוחצים וסוחטים
בין אהבות, שנאות, עצבים ועצבות

הגות
אתמכר למנורות הלילה
במיוחד בערבים גשומים
אספר ואסביר לכולם
על אור מנורות הלילה

עצב
להתאבד להתאבד להתאבד להתאבד

כאב
הלוואי שהייתי מת
הלוואי שהייתי מת

הרהור
בתקווה, ברחמים
אחר שובל אופייך עוקב
דרך נפלאה
דרך איומה

הרהור
מכל הצבעים הנודדים בעולם
נתפוש את היפים והנוגעים ביותר
הצלילים החדים ביותר
הריחות הסוחפים, כולם ימשכו אלינו

הכחישי את חיי האומללים
הכחישי אותם לאט
במערה מסתורית, בתוך מפל זוהר
אמרי לי כעת את אשר על לבך.

עצב
ילדים רצים בקיבוצים אחר פרפרים
אולי רק הם מאושרים, לעת עתה
זוג מאוהב צופה בשקיעה
הם מאושרים, לעת עתה

עצב
החיים שלך זולגים מן השמיים
לא כמו גשם, אלא כמו שלג
עצבות ממלאת את האופק
עכשיו זה הזמן לפסל איש שלג

הרהור
רוחות מן הים פולשות אל היבשת
מתמזגות בשיערך
ואנשים הולכים כפופים בצד השני של המזרח
ואתה לא מצליח להתמודד עם זה שהיא הלכה

געגוע
זה כמו שאתה במדבר ואתה מביט לשמים
ופתאום אתה רואה מה באמת יש למעלה
ללא כל האורות של העיר, ללא כל החשמל המזיק והגז הרעיל
אתה באמת רואה את כל הכוכבים שלמעלה

הרהור
אילו ברחם אמי, הייתי יודע דבר
הייתי עושה משהו למנוע זאת
נשבע שכן

אהבה
עינייך הן אכן
חלקים מכוכבים מתים
דברייך הן
התורה החדשה

הגות
ניחוח ארץ הקודש
מלטף גוויות ואש כבר עידנים
והאנשים מריחים זאת
לכן הם כה כך

קצרצר
מה הייתי לוקח לאי בודד?
את כל הדברים שבחדר שלי

הרהור
כשאתה הולך בכיוון מסוים
יש עוד אנשים שהולכים באותו הכיוון
אתה רק לא יודע זאת

הרהור
לפעמים האבנים זזים ממקומם בלי שום סיבה נראית לעין.
זועקים בקולות בשפה לא מובנת.
דלתות נטרקות.
תמונות ישנות בשחור לבן.

הרהור
בבמה חדשה
אתה צריך לכתוב בצורה כזאת
כדי שהיצירה שלך תאושר
לא חצי שנה אחרי שכתבת אותה

הגות
אנשים אומרים שאם תצמיד קליפר לכיוון הירח
הוא ישרף ויהפוך לשמש
אומרים שאם תכוון זרנוק מים לשמש ותתיז
הלהבות יתכבו, והשמש תיהפך לירח

הגות
השמש והעננים וכל הכוכבים הם עדיי
לאומללות היצורים החיים
בתודעתם הגוועת, הלא-נפסקת
המלאה במחשבות ואינסטיקנטים

אהבה
אמרתי לך כל כך הרבה דברים
בראשי

הרהור
והוא בטוח שהוא בתכנית מתיחות
הוא יודע שהוא בתכנית מתיחות
והוא ממשיך עם זה, רק בשביל הקטע
והוא יודע שצוחקים עליו מאחורי הגב

הרהור
כשכולנו מסתובבים מסביב לשמש
100 אלף קילומטר בשעה
כולנו באותה הדרך

בדידות
כוכבים שלמים מעבירים מיליארדים שנים לבדם בחושך
מתפללים למטאור או אסטרואיד שירעיד את עולמם
ישתתף יחדיו בעול הזמן והמרחב

אהבה
זה לא היה נכון
כשהם אמרו שאין בליבי אהבה
אולי איני נמשך לאותם פרחים כמו כולם
אולי הבעיה היא באפי, או בריאותיי

הרהור
דור שלם רצח אותי
דרך הרעיונות שלו
הכלים שלו
הבחורות שלו

הרהור
שוב חלמתי את אותן המאורעות
עולם כמו שלנו, אבל די שונה
מתלקח בכדורי אש הנופלים מן הכוכבים
יצורים חיים, דומים לאנשים, אבל די שונים

הרהור
ידך הרועדת
עינייה הזוהרות
אור הירח, והרוח הקרה של הערב
זה היה אחד הרגעים הטובים בחייך

הרהור
שכולם יראו
שלי עוד יש לב
פועם, מדמם, זוהר
גם אם זה כבר טאבו בסביבה

אלוהים
משה קרע את הים הגדול לשניים
דגים וכרישים אימתניים הביטו בו המומים מתוך המים
כשחיל הפרשים המצרי בעקבותיו
צעד 40 שנה במדבר לוהט ונורא

הרהור
נפלתי אל תוך בור שחור
בקפיצת ראש
אנשים צילמו את זה בפלאפון

הרהור
80% שקרים
ו-19% חצאי אמיתות
1% של הכחשות
לדור הזה אין מקום לאמת

זכרונות
עוד מעט והזיכרונות ייעלמו
הרגשות הכואבים, לא יהיו עוד
יום יבוא ואחזור להיות לא קיים

אהבה
'הבריחה הגדולה'
כך אלוהים בחר לקריין את חיי
כשרצתי אל השבילים הפתוחים
כשדילגתי בין גגות הבניינים

גורל
איזה גורל נורא היה בטח לממציא השפה
תחת שרביטו, מחבר ויוצר ניסוחים המשפטים
על מנת להקל על חברי הקהילה שבה חי
להקל על התקשורת בינהם, על פעולות הציד

הרהור
אין זה הדבר המכאיב ביותר להתבונן בדבר היפהפה ביותר ללא
אפשרות לגעת בו?
הכוכבים המנצנצים בלילה ממרחקי שנות אור
קשת בענן של אחר יום גשום וקשה

חלום
אותה מועקה האוחזת בלב וסוחטת את מיציו עד תום
לא רוצה לספר לך
לא רוצה שסיוטים כה קודרים יחדרו אל שינתך

הרהור
הם אומרים שהכוכבים לא מנצנצים ללא החשיכה
אך יש כוכבים שלא רוצים להתבלט
אין להם בעיה להתחבא תחת יקום מלא אור
לא רוצים להיות מסגרות לציורי חיות

אהבה
איזה מוזר זה בטח היה לאנשים הראשונים
לצפות בצורות השונות של הירח בכל הלילות
לפעמים הוא חצי עיגול דקיק
לפעמים כולו מואר בלבן

גורל
ולהעלות על הדעת
סצינה שכזו
לילות רבים יודו לה

הגות
התנ"ך היה אמור להיות סיפור על אהבה בלתי אפשרית
ספר בן אלף עמודים על גבר ואישה צעירים
המנסים למצוא קצת משמעות בכנען השסועה

גורל
עוד 4 מיליארד שנה השמש תבלע את כדור הארץ
המקום שבו התנשקנו לראשונה ייעלה בלהבות

לא חוזר אל העיר
לא לבניינים ולרחובות עמוסים
מי יודע, אולי שם אמצא אותך שוב

מצב
הרשו לי לחסוך לכם סיפור ארוך ומסובך
אחסוך לכם מטאפורות עבשות ומאוסות
קונפליקטים מאולצים, דמויות לא אמינות

הרהור
נפשך תמיד נמשכה אל המרחבים הפתוחים והפרועים של השדות
במרדפה אחר פרפרים תחת הקשת בענן, מרדפה חסר המנוח
אך לא רחוקים כמו ברגעים אלו

אהבה
המתים פרצו מקבריהם
לאט, נכנסו לתוך חדרי
ולחשו

חולות כחיי אדם
שהוא אני, ברגעים מסוימים
דרך מדברית שוממת אינה דרך, אלא נפש
כך נדמה בחושך

הרהור
לכל אדם יש מספר מילים מוגבל שהוא יכול לחלק לעולם הבזוי הזה
ברגע שזה נגמר
נשארו לו רק הבעות פנים
תנועות גוף מסוימות

קצרצר
אצבעותיך מתמזגות אל הרווחים שבאצבעותיה
והשמש זורחת, והגיע הזמן לקום
עינייך נפקחות בחזרה לעולם הזה
בחזרה אל תוך העלטה

הרהור
מהמרפסת הגבוהה, צפיתי בבניינים הנופלים אל החשיכה, לאורך כל
האופק.
אנשים מן הרחוב נודדים באטיות ובכפיפות לבתיהם, כשבהדרגה אורות
נכבים בחדרים וחלונות.

הגות
הפרדוקס מתגלה בשעת לילה מאוחרת
לפני השינה, כמו חפרפרת
ואתה נשאר קפוא, כמו טיפת גשם במזג אוויר חורפי

הרהור
הוא לא אמור להופיע באור יום
כך האמנתי
אך הוא מופיע
ועצבות מחלחלת בכל יום ובכל רגע

הגות
הם אומרים לי
הבט בכוכבים, הם מאירים עבורך
הבט בשמש הזורחת, זורחת בשבילך
שחה בימות העולם, הרח את עלי הפרחים

הרהור
קופים מבולבלים יושבים בחליפות עסקים
במשרדים עם מלא מחשבים
מדביקים צורות מוזרות מסך זכוכית
דבר לא משתקף מעיניהם הגדולות

הגות
הייתה הרגשה כזאת באוויר
הרגשה שנפשי נמשכה אלייך מאיזו שהיא סיבה
שלמרות שידעתי שאין בזה טוב
נתתי לזה למשוך אותי, לסחוף אותי אל הלא נודע

הרהור
אך הרגשות היו סוערים מדי עבור זה
שונים מדי
ואכן זו הייתה עדות לכך שיש אינסוף רגשות שטרם גילינו
כמו שאמרת לי פעם

בדידות
יכולתי להעביר ימים שלמים
בהרהורים על הזיונים שלך איתו
הנישוקים, הנגיעות, השיחות
מה שבטח הרגשת כלפיו

עצב
כל גשם אותו הזיכרון
למה היית חייבת ללכת דווקא בחורף
ההתחממות הגלובולית
היא ישועתי היחידה

בדידות
נתקלתי בהלם מוחלט
אני מכיר אותך כך זמן
את חסרה אצלי כך זמן
ועם זאת אני מצליח לשרוד

הרהור
הרשה לזרעיך להתפשט בכל חלקי הארץ
פורחים, מלבבים
תחת הגנת הדחליל
בכל הגוונים והריחות, מכל הצורות

הרהור
תולעות עומלות כה בפרך
באבק, בחול, בתוך האדמה המסריחה
חייהן בתוך התעלות הקצרות והדקות
ובחוץ, זוחלות תחת השמש החמימה

כאב
אני יכול לחוש אותך יושבת מול הטלוויזיה כרגע
גם כשאת בעבודה, אני יכול לדעת
עם הלקוחות המעצבנים
אני יודע, אני יכול להרגיש

עצב
במרדפים צבועי אדום במדבר האינסופי
חזירים קפיטליסטיים לוקחים הפסקה כדי למדוד חליפות ועניבות
אף אחד לא שם לב לברקים המנתצים את האדמה

הרהור
נולדתי במבטך השותק
מתתי במבט אחר
ורק מבט נוסף אחד ואחרון יחזיר אותי לחיים

הלל
נבחרתי מבין רבים
להיות עד לחיים אחרים

קצרצר
טבע האדם כטבע הצל
שנוחת לאיטו בדרכיי
מן העבודה, מן הבית ספר
נדמה שגם מן חיי

הרהור
באמת אדם רע
יושב מתחת לעץ
מלקט את הפרחים
מפריד בין עליהם

קצרצר
באשר טיפות גשם הדופקות על גג ביתך
כאילו אומרות לך
לך וספר לה
והכוכבים, והירח, והמרווח העצום ביניהם

קובץ שירים
כוכבים רחוקים שנות אור משתקפים בדמעותייך
מליוני גרגירי חול מתחלקים בזהירות מכף ידיך
אך באשר לליבך, אני כבר כלל לא בטוח מה נמצא שם

אהבה
היום הכוכבים נראים גדולים יותר
קרובים יותר
ובאמת,
הרגשתי שאני קצת מצליח לשכוח ממך

אהבה
או שאת תהיי שלי
או שאמות לפני שזה יקרה
אך הנחמה משכנעת ונוגעת
לא אצטרך לחיות בלעדייך לנצח

הרהור
את יום כיפור הראשון שלי אני לא זוכר.

ביום כיפור השביעי שלי למדתי איך לרכב על אופניים ללא גלגלי
עזר.

ביום כיפור התשיעי שלי נפלתי מהאופניים ושברתי את יד שמאל.

ביום כיפור האחד-עשר שלי פגשתי את החברה הראשונה שלי.

אהבה
אמרי לי שקרים
כשאורות כחולים מהבר שממול משתקפים בפנייך
לחשי לי באוזן סודות שייעלמו יום למחרת
הובילי אותי אל סמטה

אהבה
אז אתה רוצה שנרעיד את האדמה כולה?
שואלים האנשים בבורות
ואולי, הגיע הזמן שהאדמה מתחתיי תרעד
אבל אולי היא חושבת עליי

הרהור
שבעיניה, בעיניהן
תמיד אומרות
שאין חיי זהב מעל העננים

הרהור
אל האדמה ועל כל מה שחי
אל אנשים מסוימים
שהיית רואה ולפעמים מדבר

אהבה
זעקת בפנייך השקטות
ונגעת בי, באותו רגע של שתיקה
הרגשתי לכוד בנפשך
ובליבך

אהבה
אהבתם בערה כמו המדורות בלג בעומר
כמו כשהיה ילד
והוא שלו אספרו עצים במשך חודשים
המדורה בערה בעוצמה והשריפה השתקפה בעיניו הכחולות

אהבה
היי,
היצר הביולוגי שלי חושק בך

הגות
הלילה,
ניסע לאן שתרצי
טנק הדלק מלא
והשבילים פתוחים וחופשיים

אלוהים
לא ברור איך האנשים לא השתגעו מהניסיון לגעת בשמש
בעת השקיעה
כשכדור הארץ עוד היה שטוח
היה נדמה כאילו אתה יכול להגיע לשמש רק אם תלך מספיק רחוק

הרהור
בתחנה המרכזית
אנשים הצדיעו לעוברי אורח
והריעו, וצעקו
בסיסמתם הנצחית

קינה
שובע בלתי נגמר
לתוך לחייך החלקים
עינייך האינסופיות
זה עולם אחר

הרהור
ליבי נח על גבי רוחות הנושבות מן העבר
עדין וזהיר
והן סוערות כמו טורנדו טקסני

הגות
אנשים שמתלהבים מהשקיעה לא פגשו בך
ואף פעם לא הבנתי אותם בכל מקרה
למה לצפות בשקיעה
כשאתה יכול לדבר עם השמש עצמה

הרהור
בהליכה בודדה סביב צלילים זרים
אורות חדים של הנמל
האופק נראה כה רחוק

הגות
וכשהיקום יחזור לגודלו המקורי,
אל תוך נקודה סינגולרית אחת קטנה כפי שהיה בראשית הזמן והמרחב
שאריות האטומים שנשארו מגופי ימצאו את מה שנשאר ממך
והם ילהטטו בזעם בריקוד של שקט וחשכה בלתי-נתפסים, כי הם ידעו;

הרהור
גם אם תביט דרך משקפת
לא תראה דבר מעבר לאופק
אולי תראה יותר ברור
יותר קרוב, אך דבר מעבר

הגות
עשבים נפלו למשכב
בניינים נעצרו
הרגשתי, לב פועם

הרהור
יום יבוא ואני אספר לכם מה באמת הרגשתי באותו היום
כרגע איני מצליח למצוא את המילים
בקושי את התחושות

הרהור
הקיום נתפש אצלי כדבר מכאיב ומתסבך במיוחד
אני יודע שהרוח נושבת כה עדינה בשערי
אני רואה את השמש בכל יום
בכל הדרכים, בהליכות הקטנות

הגות
מה קורה בליבך עת הדממה
האם הציפורים מעופפות כפי שאני מדמיין
עם כנפיהן הרכות, העדינות, לעבר הזריחה
מה קורה שם שאינך מספרת לי

כל הרחובות, בניינים
חדרים סגורים
הכל מוצף באור כחול

אהבה
כתיבה זה פשוט עניין של למצוא מטאפורות נכונות
ועבורך כבר מצאתי אלפים כאלה
את כמו ברד ראשון של חורף קשה וארוך
זה מרגש, זה קסום, אך כואב לבשר

כאב
ואם מליארדי אנשים בעולם
מאמינים ומתפללים לאלילים
כשברור שאין דבר
מלבד החושך הגדול והנורא

געגוע
התחושה הזאת של אחרי השינה
היא ממכרת
אנשים יכולים לשכב על המיטה למשך דקות ארוכות
בגעגועים אל התחושה של השינה, בהתפרקות עליה

הרהור
המערכה הראשונה; המתחילה את הסיפור.
הגיבור לא מרוצה מחייו ומשגרתו.
ואז נכנס משהו לחייו שמפר את שגרתו, ובעצם גורם לו לצאת למסע
מסוים.

כאב
לך תדע מה מסתתר שם
אני יודע שאתה אמיץ
אך מה שיש שם
נמצא מעבר למחוזות הפחד והאומץ

קצרצר
דמותך יכולה להשתקף גם מחלקי מראות מתנפצות

הגות
הקשת נפרשה מתוכי
מן העננים הפורחים בנפשך
לאחר הגשם הנורא
הגשם הנורא והבודד

הרהור
גם אם החלון פתוח האוויר לא נכנס
אף משב רוח לא חודר
במקום חלון תשים לך מראה
במקום הדלת שים מראה

הרהור
יש שטוענים שמשורר חייב לחיות את מילותיו
אך איני רוצה לחיות בגיהנום

זכרונות
השמש המשיכה במסלולה, נחה על הגבעה שממול
מגיחה מבין העננים
הגשם המשיך לרדת, הרוחות המשיכו לנשוב

אהבה
ראית את אותם הגלים בחזונך?
את רעש התנפצותם אל הסלעים
כשהתנשקנו, כשחיבקת אותי
ובאותו רגע ליבי היה מלא, מלא ונכון

אהבה
איפה המקומות שם טרם איבדו אמונה באהבה?
אולי, בעברי
והרי שאם אחד איבד אמונה באהבה אז כולם איבדו

אהבה
נחלץ מזה מעט
לעולמי הצר והקצר
מן האהבה, ומן היפה

הרהור
ישיבה ברכבת תמיד בלבלה אותי
כולם מעדיפים לשבת לצד החלון
יש תמוהים כאלה שמעדיפים את זה כי הם רוצים לישון
אני מאלה שמעדיפים להביט בנוף

הרהור
זוכרת שדיברנו על חוקיו של אלוהים?
הלילה נפר אותם
אל תפחדי מהירח,
הוא יפנה אלינו את צידו האפל

הרהור
הביאי נחמה
ואמרי שהזמן לא באמת נע בלעדייך
או שהוא נע
אך יחזור, כשאת תחזרי

הגות
אינני יודע איך להתמודד עם הריק שבחזה
כמוכם, שעושים זאת בכזאת קלות
במרדף אחר תחושות שבכל מקרה ייעלמו לאחר מכן

הרהור
השמש שוקעת לפני שהיא זורחת והיא זורחת לפני שהיא שוקעת
הרבה אנשים לוקחים את זה למטאפורות
ואומרים שזה סימן לכך שאחרי זמנים קשים, יהיו זמנים טובים
אבל האמת היא שהשמש לא שוקעת והיא לא זורחת

הרהור
הוא ביקש מאיתנו לדמיין את סיזיפוס מאושר
בלי לומר מה משקלו של הסלע
בלי לומר מה גובהו של ההר

הגות
השמש עולה באיטיות על גבי הים
קרניה מחממות אותו, אורה חושף אותו ואת האופק הרחב
כאילו אומרת לו
נכון לעכשיו הכל בסדר
נכון ל-12 השעות הבאות, אני איתך

אהבה
וכשדיברת
בשפה המסתורית הזאת שלך
על תכנים שהתודעה האנושית כנראה טרם יכולה להבין
דיברת על אהבה, ועל נצח, ועל קשרים בין גלקטיים
וזה הרגיש נפלא, כאשר דיברת

הגות
כל האנשים משתקפים ממסכי הטלוויזיה
ואפשר לשמוע את הצעקות שלהם עולים מן מקלטי הרדיו
ובחוץ רק כלבים עזובים מעזים להסתובב
ועוד אלפי ילדים מתו בסוריה ואפריקה מרעב

אלוהים
פרשנים התעסקו רבות בסיפור עץ הדעת
בנוגע לנכונותו, בנוגע להשלכותיו
איוולות האישה, ערמומיות הנחש
אך לא בנוגע לטעם הפרי

ביקורת
כשאני מפרסם משהו אני לא מסמן מאפיין

אני אוהב לראות איך העורכים פרשו את מה שכתבתי

הרהור
בחור באדמה
יש יצורים העומלים ליל ויום
מתחת לאדמה, הם עוזרים לנו
מתפעלים את העולם, כדי שנוכל לחיות

הרהור
נטיל לכם את זה על אדמת הטרש
כשהשמש תילחם בירח
והכוכבים כולם לצידנו

אהבה
הרוחות נושבות בחוזקה אך איני מרגיש בהן
חולפות ממני בלחישה
יורד מבול אך אני נשאר יבש
השמש לוהטת בעוצמה אך אני מרגיש בקור

אכזבה
למה יש משהו במקום כלום?

איך זה שהכוכבים כל כך עגולים?

מדוע יש אור? ולמה אי אפשר לעקוף אותו?

הרהור
ומה יש בעיניו שכה מושך אותך?
ולמה לשונו כה סוחף אותך, אל תוך נפשו ועולמו?
בלילות גשומים ישבתי מול החלון
וניסיתי לשכנע את עצמי שאינו איזה אליל כלשהו

הרהור
שקט ושיניים ישבו בלשונו
ומה שנראה מלפניו היה חשוך ועמום
מטושטשים היו הדרכים
כמו שתמיד היו

אלוהים
מבקשים מאיתנו לאהוב את אלוהים
באותה נשימה
טוענים שאי אפשר להבין את טבעו כלל

אהבה
אך באותו רגע הוא באמת חש את היקום זורם בורידיו
מבעבע, חי, מופלא וקסום
לא ידע מנוח מאותה תחושה

אהבה
תיפול לתוך האהבה
בתוך הבניינים האפורים
מבעד לקרני השמש
תיפול ותברח מן העולם הזה

זכרונות
חשתי ברוח כאילו נשבה ממש פה הרגע לידי
והפה שלי רצה לפלוט, את אשר על ליבי
"מבטך כה נוגע, גם פה בתמונה
ועינייך כל כך עמוקות, כמו כל היקום"

הרהור
במרחבים האבודים של נפשך
מצאתי מקומות יפהפיים של פרחים מלבבים
בבריחתי מן המפלצות מלמטה
מן האש שנפלטת מלשונם, מעיניהם הערסניות


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אין לנו שליטה על הרצונות שלנו. אנו רוצים את מה שהאבולוציה
החדירה בנו. לשרוד ולהתרבות.

המורים והתלמידים בבית ספר; הם ידעו. הם ראו את הקרניים
האדומות והגדולות. הם איכשהוא הצליחו לראות את זנבי הקטנטן,
מבצבץ מבעד לברמודה. גם האנשים בעבודה, גם הבחורות שאהבתי,
המשפחה, ידעו, והבינו - כי אינני מעולמם.

לעולם לא אפסיק למרוד בכם. ברחובות, בברים, במשרדי העבודה.
ליבי לא יצא לעניין מלבד המרד ופי לא יאמר דבר. שיחותיי איתכם
יתמלאו בערס, עטופות בזעם מחריד.

אני זוכר איך בכל שנה היה דיבור כזה בכיתה שכולם מפחדים לצחוק
ברגעי הצפירה. ולמה שנצחק? דור שלם של עם משונה אשר פיתח
אלרגיה לבנאליה של הטראומה.

הרי זה ככה היה כל הזמן, ואין דרך אחרת. זה הכל חלק מהשרשרת
הנצחית, אך מכל אלו עולה הבחנה אחת ברורה ומנחמת, וזה נדיר,
כשנחשפות הבחנות מנחמות

בעולם האכזרי שלכם כבר אי אפשר למצוא אהבה.




נו איך היה?

חרא.

סופגניה עם ריבה
במסיבה של
שירזי.


תרומה לבמה





יוצר מס' 92878. בבמה מאז 12/11/16 4:19

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשלומי בוכריס
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה