[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 172124288 172124288
אל היוצרים המוערכים על ידי שלומי אלפרוביץאל היוצרים המעריכים את שלומי אלפרוביץ
לבלוג הסיפורים והיצירות שלי (כולל דברים שטרם
פורסמו בבמה)
http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=gmg

לבלוג הרגיל שלי
http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=pufpuf




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
היא נכנסה למקלחת והסתגרה שם שעה ארוכה מתחת לזרם, מנסה להטהר
מהמחלה, כאילו זה כתם שסיבון טוב יוריד.
היא התלבשה ויצאה לרחוב. בדרכה למכוניתה עברה לצידה משאית
בכביש, והנהג צפר לה. היא עשתה פרצוף מרוגז והניפה אצבע משולשת

הומור
תוך דקות מהדיווח על המקרה בקשר המשטרתי, השמועה החלה להתפשט.
תחילה הופץ שהוא מת מוות טבעי, וזה היה נכון חלקית. אין דבר
יותר טבעי מלמות אחרי שיורים בך כדור בראש. הרוצח לא הסתפק
בירי בלבד, הוא גם עיטר את פרצופו של אביב בחתכים עמוקים בעזרת
סכין יפנית.

אהבה נכזבת
לחזור הביתה בלי ששון לא הייתה אופציה, שום תירוץ לא יתקבל.
ידעתי שמבחינת אפרת ועידן, ברגע שאני אחזור בלעדיו, לנצח הדם
של הקרציות שלו יהיה על הידיים שלי, במיוחד כשלא נחשדתי בחיבה
יתרה לכלב הזה מלכתחילה.

"מה סקסי בעיניך?" שאל המראיין
"אשתי" השיב המרואיין
אשתו, חשב לעצמו משה.
"מה המוטו שלך בחיים?" שאל המראיין.
"אם החיים נותנים לך לימונים, תעשה מהם לימונדה" השיב
המרואיין.
"מזל שהחיים לו נתנו לו ביצים, אחרת היה צריך לשתות גוגל מוגל"
השתעשע לעצמו משה.

הוא נעמד על הגג והביט למטה. רוב האנשים שמגיעים למצב הזה לא
עושים את זה באמת כי הם רוצים לקפוץ, אלא כי הם רוצים לקבל
פרספקטיבה. לראות איך הכול נראה פתאום כל כך קטן וחסר חשיבות.

סיפור בחרוזים
כשהייתי קטן, אבא עבד בעבודה מוזרה,
שבגללה כל כמה חודשים - עברנו דירה
אני לא בטוח, אבל נדמה לי שהוא היה אדריכל
וזה לא מצא חן בעיני אימא בכלל,
אני זוכר אותה שואלת לעיתים קרובות:
"מתי?מתי כבר יגמרו הרחובות?"

ודד היה נוהג לחלום חלומות נבואיים מהיום שבו הוא זוכר את
עצמו, אבל בניגוד לעצמו, דווקא את החלומות הוא לא היה זוכר.
לעיתים, בשניות ואפילו בדקות הראשונות לאחר שהיה מתעורר, היה
לו עדיין איזשהו מושג קלוש על כך שחלם חלום, ואפילו זיכרון
מאוד מעורפל על ההתרחשות

הומור
אני לא אוהב לדבר בשם אחרים, אבל הרושם שקיבלתי הוא שגם הנכדים
האחרים העדיפו קצת את הסבתא השנייה שלהם על פני סבתא מרים.
באותו ערב ליל סדר קיבלתי חיזוק להערכותיי, שהרי אם הייתי
טועה, מישהו מהם היה נענה לבקשתי ומסכים להתחלק איתי בנטל
ולהיות זה שלוקח אותה בחזר

הצפירה תפסה אותו לא מוכן והוא לא הצליח להבין תחילה במה בכלל
מדובר. הוא הרים את מכנסיו בבהלה ונעמד במהירות. הוא סידר את
המכנסיים ובמקביל בחן בבושה מסביבו מחשש לא רציונאלי שאולי
חלילה יש מישהו שצופה בו כרגע. הוא ניסה להתייחד עם הנופלים
אבל הראש שלו היה עסו

מלחמת העולם השלישית התחילה באמת בטעות. "לא משנה מה תעשה, אל
תלחץ על הכפתור האדום", אמר מחמוד לאוסמה, המתלמד החדש בכור,
ועזב אותו בשביל לקנות סנדוויץ', כשלפתע החלה האזעקה לפעול.
מוחמד תמיד הזהיר שהאזעקה הזאת רגישה מדי ושיום אחד היא תפעל
סתם

בעודו נאבק להשחיל גם את הצריח אל תוך התמונה, לא יכול היה שלא
לתהות, כמה אנשים לפניו עמדו בנקודה זאת בדיוק, וניסו לצלם
ממנה את מגדל אייפל, בדיוק כמוהו.
ברגע זה ממש, בכמה אלבומים מנייר ובכמה אלבומים מפייסבוק, אפשר
למצוא תמונה זהה כמעט.

אני לא סובל את השיר הזה, אבל גיל הגדיר שזה יהיה הצלצול שישמע
בכל פעם כשהוא מתקשר. אני לא מתחבר לכל הקטע הזה של צלצולים
ומבחינתי שלכולם יהיה את אותה המוסיקה הקלאסית שבאה כברירת
מחדל של המכשיר, אבל גיל לעומת זאת, כולו רעש וצלצולים.
לטענתו, מתוקף מעמדו כחבר


לרשימת יצירות השירה החדשות
ולא יגידו שלום
ולא יבקשו סליחה
רק דמעות בעיניים
ושתיקה מביכה

ביקורת
ני הדור השלישי,
אני פשוט נהדר,
מותאם באופן אישי
ועם לוק מפואר.

זה לא ממש נעים,
זה משהו שאף אחד לא אומר,
אבל מה שמניע אותנו בחיים,
זה הרצון להיות חסר.

אנשים כל הזמן עושים,
את כל מה שרק אפשר,
אנשים עושים הרבה דברים
אבל לא עושים הרבה מכל דבר.

הרהור
אבל בסופו של יום
כשעל המיטה אני מביט
זה קשה קצת לקבל את זה
שציפה היא סתם ציפה

הומור
הכרתי אותך בפורום
שוחחנו רבות בצ`אט
ועד כמה שזה מטופש
התאהבתי בך באמת

הומור
פתחתי את פח הזבל
וגיליתי אותך- שמזמן זרקתי.

גם כשיש שרב, וגם כשיש סערה
אני רוצה אותך-חזאית יקרה.

גורל
זה שיר עצוב
על באמת
זה שיר על חייל
שעוד לא מת

ביקורת
מתעורר חמש דקות לפני השעון,
ניצחון קטן ובכל זאת המון.
לכאורה מדובר בהישג פעוט
אבל אני לא בררן בכל הנוגע לניצחונות.




אל הארכיון האישי (23 יצירות מאורכבות)
שלוותא






(כך היו קוראים
ללהקת נירוונה
לו היתה מוקמת
בישראל)


תרומה לבמה





יוצר מס' 10108. בבמה מאז 1/2/02 7:03

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשלומי אלפרוביץ
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה