|
היא נכנסה למקלחת והסתגרה שם שעה ארוכה מתחת לזרם, מנסה להטהר
מהמחלה, כאילו זה כתם שסיבון טוב יוריד.
היא התלבשה ויצאה לרחוב. בדרכה למכוניתה עברה לצידה משאית
בכביש, והנהג צפר לה. היא עשתה פרצוף מרוגז והניפה אצבע משולשת
|
תוך דקות מהדיווח על המקרה בקשר המשטרתי, השמועה החלה להתפשט.
תחילה הופץ שהוא מת מוות טבעי, וזה היה נכון חלקית. אין דבר
יותר טבעי מלמות אחרי שיורים בך כדור בראש. הרוצח לא הסתפק
בירי בלבד, הוא גם עיטר את פרצופו של אביב בחתכים עמוקים בעזרת
סכין יפנית.
|
לחזור הביתה בלי ששון לא הייתה אופציה, שום תירוץ לא יתקבל.
ידעתי שמבחינת אפרת ועידן, ברגע שאני אחזור בלעדיו, לנצח הדם
של הקרציות שלו יהיה על הידיים שלי, במיוחד כשלא נחשדתי בחיבה
יתרה לכלב הזה מלכתחילה.
|
"מה סקסי בעיניך?" שאל המראיין
"אשתי" השיב המרואיין
אשתו, חשב לעצמו משה.
"מה המוטו שלך בחיים?" שאל המראיין.
"אם החיים נותנים לך לימונים, תעשה מהם לימונדה" השיב
המרואיין.
"מזל שהחיים לו נתנו לו ביצים, אחרת היה צריך לשתות גוגל מוגל"
השתעשע לעצמו משה.
|
הוא נעמד על הגג והביט למטה. רוב האנשים שמגיעים למצב הזה לא
עושים את זה באמת כי הם רוצים לקפוץ, אלא כי הם רוצים לקבל
פרספקטיבה. לראות איך הכול נראה פתאום כל כך קטן וחסר חשיבות.
|
כשהייתי קטן, אבא עבד בעבודה מוזרה,
שבגללה כל כמה חודשים - עברנו דירה
אני לא בטוח, אבל נדמה לי שהוא היה אדריכל
וזה לא מצא חן בעיני אימא בכלל,
אני זוכר אותה שואלת לעיתים קרובות:
"מתי?מתי כבר יגמרו הרחובות?"
|
ודד היה נוהג לחלום חלומות נבואיים מהיום שבו הוא זוכר את
עצמו, אבל בניגוד לעצמו, דווקא את החלומות הוא לא היה זוכר.
לעיתים, בשניות ואפילו בדקות הראשונות לאחר שהיה מתעורר, היה
לו עדיין איזשהו מושג קלוש על כך שחלם חלום, ואפילו זיכרון
מאוד מעורפל על ההתרחשות
|
אני לא אוהב לדבר בשם אחרים, אבל הרושם שקיבלתי הוא שגם הנכדים
האחרים העדיפו קצת את הסבתא השנייה שלהם על פני סבתא מרים.
באותו ערב ליל סדר קיבלתי חיזוק להערכותיי, שהרי אם הייתי
טועה, מישהו מהם היה נענה לבקשתי ומסכים להתחלק איתי בנטל
ולהיות זה שלוקח אותה בחזר
|
הצפירה תפסה אותו לא מוכן והוא לא הצליח להבין תחילה במה בכלל
מדובר. הוא הרים את מכנסיו בבהלה ונעמד במהירות. הוא סידר את
המכנסיים ובמקביל בחן בבושה מסביבו מחשש לא רציונאלי שאולי
חלילה יש מישהו שצופה בו כרגע. הוא ניסה להתייחד עם הנופלים
אבל הראש שלו היה עסו
|
מלחמת העולם השלישית התחילה באמת בטעות. "לא משנה מה תעשה, אל
תלחץ על הכפתור האדום", אמר מחמוד לאוסמה, המתלמד החדש בכור,
ועזב אותו בשביל לקנות סנדוויץ', כשלפתע החלה האזעקה לפעול.
מוחמד תמיד הזהיר שהאזעקה הזאת רגישה מדי ושיום אחד היא תפעל
סתם
|
בעודו נאבק להשחיל גם את הצריח אל תוך התמונה, לא יכול היה שלא
לתהות, כמה אנשים לפניו עמדו בנקודה זאת בדיוק, וניסו לצלם
ממנה את מגדל אייפל, בדיוק כמוהו.
ברגע זה ממש, בכמה אלבומים מנייר ובכמה אלבומים מפייסבוק, אפשר
למצוא תמונה זהה כמעט.
|
אני לא סובל את השיר הזה, אבל גיל הגדיר שזה יהיה הצלצול שישמע
בכל פעם כשהוא מתקשר. אני לא מתחבר לכל הקטע הזה של צלצולים
ומבחינתי שלכולם יהיה את אותה המוסיקה הקלאסית שבאה כברירת
מחדל של המכשיר, אבל גיל לעומת זאת, כולו רעש וצלצולים.
לטענתו, מתוקף מעמדו כחבר
|
ולא יגידו שלום
ולא יבקשו סליחה
רק דמעות בעיניים
ושתיקה מביכה
|
ני הדור השלישי,
אני פשוט נהדר,
מותאם באופן אישי
ועם לוק מפואר.
|
זה לא ממש נעים,
זה משהו שאף אחד לא אומר,
אבל מה שמניע אותנו בחיים,
זה הרצון להיות חסר.
|
אנשים כל הזמן עושים,
את כל מה שרק אפשר,
אנשים עושים הרבה דברים
אבל לא עושים הרבה מכל דבר.
|
אבל בסופו של יום
כשעל המיטה אני מביט
זה קשה קצת לקבל את זה
שציפה היא סתם ציפה
|
הכרתי אותך בפורום
שוחחנו רבות בצ`אט
ועד כמה שזה מטופש
התאהבתי בך באמת
|
פתחתי את פח הזבל
וגיליתי אותך- שמזמן זרקתי.
|
גם כשיש שרב, וגם כשיש סערה
אני רוצה אותך-חזאית יקרה.
|
זה שיר עצוב
על באמת
זה שיר על חייל
שעוד לא מת
|
מתעורר חמש דקות לפני השעון,
ניצחון קטן ובכל זאת המון.
לכאורה מדובר בהישג פעוט
אבל אני לא בררן בכל הנוגע לניצחונות.
|
אל הארכיון האישי (23 יצירות מאורכבות)
|
|
מה זה טוען? מה
זה טוען? למישהו
יש ספק שאני
הקופירייטר של
אלוהים? מה? אתם
חושבים שאין
לאלוהים
קופירייטר? סתם
עשינו את כל
הבאלאגנים האלה
עם המסגדים
והקברים?
רייטינג, הכל
רייטניג.
הקופירייטר של
אלוהים מסביר את
המלחמה הזאת |
|
