|
 
רטוב כולי הבטתי בפתותי השלג שהפשירו על מעילי וכעת ניגרו ממני
והותירו שלולית מביכה לרגליי. חסר לה שלא תגיע. חיבקתי את עצמי
והתכווצתי בחוסר נוחות במושבי, מביט אל החיילים והחיילות
במדים. כשאהיה גדול כמותם אסע גם אני לבדי ברכבת לתל-אביב,
לכסנתי מבט אל אבא
|
"כשאמא באה לאסוף אותי, אני מתחנן בפניה, שנבקר אצל עלמה אולי
קרה לה משהו נורא? אולי היא נחטפה על ידי איש רע או מפלצת? "
|
...: אלה שקמים מהמיטה ויוצאים מהבית בבגדים בהם שכבו לישון;
אלה שמשקיעים יותר ומנסים להתאים בין פרטי הלבוש ולעולם לא
שוכחים להשתמש בדאודורנט... והקבוצה שלי, הפריקים לספורט, אלה
שכל פריט בלבושם נבחר בקפידה, נדיף זיעה ונראה עליהם כמו
מיליון דולר. דומיניק פול
|
הוא מביט לעברה בבוטות, עיניו עוקבות אחר ספל הקפה שאחוז בין
כפות ידיה. היא מרימה את הספל אל שפתיה ומלקקת את הקצף שנותר.
|
כביכול עוד אישה, שמחזיקה סל פרחים בידה. אבל אם מביטים בה
היטב, רואים איך פני האישה מיטשטשים ומפנים מקומם לפנים של
גבר.
|
היא רואה אותו, רצה, גוררת אחריה את הטרולי ומזנקת אל החיבוק
שמצמצם לאפס את הפרשי השעות בין הארץ לכאן. חיבוק שחיכה לה
ערבים ארוכים של שיחות טלפונית, אחרי שכולם כבר שכבו לישון
ואצלו, בדרך לעבודה, בוקר חדש שאת ערבו היתה חותמת.
|
עיניה נותרו עצומות ולשונה נשלחה החוצה לקלוט את הכדור החום
העטוף בקקאו. היא מצצה ומצצה, מתענגת על שלל הטעמים שהתפשטו
בחלל פיה. הטעם המריר-מתוק של טרוף השוקולד שנמס לאיטו התערבב
בתחושת העור הצורב
|
"אף פעם לא חשבתי, שאפשר לחיות גם אחרת. מקסימום לשרוד, לעבור
כל יום בנפרד ואז נותר לצנוח אל שינה ללא חלומות, שמשכיחה שעוד
מעט מחר..."
|
מיניות מתפרצת עצורה ושוקקת על שמריה לתפוח
אני צורחת אני כורעת ללדת את מהותי
חשוקה במצולות תשוקתי
בודדה בתוכי
|
"תמיד תהיה לנו פריס"
אני מנחם אותה
ויודע שאני משקר.
|
|
|
תנו לי
מיקרופון, כי
אני הסלוגן-מן,
בבמה החדשה מקפץ
ומאונן, תביא
יוצר- אני אקח,
בועז רימר
התותח, מאשר
הסלוגנין- הוא
מגניב והוא
אנין,
בוא לצ'ט אני
כבר שם, הבמה
היא העולם, האתר
מכיל תכנים לא
הולמים ולא
הוגנים, נזקים
שייגרמו לכל מי
שייחשף- ההנהלה
לא אחראית
ומצידנו תישרף.
קומיצה בראפ
מתחנף מטיף
ומטומטם כאחד. |
|
