|
לעת בדידות מחלה משבר,
עצם הידיעה שיש לך חבר.
מאפשרת לך לשאת בעול,
גם אם אין בכוחו לעזור,
די בכך שהוא קיים.
חברות אינה נגרעת בגלל מרחק, זמן
מאסר או מלחמה
בגלל סבל או שתיקה.
דווקא בשל כל אלה היא משתרשת ומעמיקה,
דווקא מכל אלה היא פורחת
(פאם בראון)
"נסעתי ברכבת, ראיתי את הנוף חולף: בתים, מכוניות, ים כחול
וחלק.
הייתי בדרך לשדה תעופה. הייתה לי טיסה בחמש אחה"צ. במזל תפסתי
את הרכבת. כמעט פיספסתי אותה בגלל נהג המונית הטיפש הזה. אוף,
ישראלים מפגרים, לא יודעים לנהוג.
|
יש משהו שאני צריכה לומר לך, אני חושבת שהוא חזר.
זאת אומרת שאני לא בטוחה במאה אחוז שהוא חזר, אני חושבת שהוא
חזר.
אני יודעת שאתה לא מבין.
|
הופכת את כל החדר מנסה למצוא. איפה זה יכול להיות? איפה כבר
יכולתי לשים את זה? מחפשת בארון ומוצאת חולצה ישנה שלך. טוב,
נו, גם זה נכנס לקופסא.
|
זה מין יום מוזר כזה שהכל מרגיש לא במקום קמתי בבוקר התארגנתי
והלכתי לליטל חברה שלי אנחנו מכירות שנים וגרות באותה הקומה
כבר כמה שנים הגעתי אליה כרגיל היא לא מוכנה תמיד אנחנו מאחרות
בגללה יש לה נטייה לגרום לנו לאחר מזל שאנחנו גרות קרוב לבית
ספר אחרת חבל על ה
|
מה קרה אהובי,
תוכל להגיד לי מדוע.
אתה אומר שאין דבר,
בבקשה תפסיק לשקר.
|
אני מחכה לגשם, אני מחכה לך
אני מחכה לגשם, שינקה הכל
אני מחכה לגשם, אין טעם לכלום בלעדייך
|
אני מחפשת בית חדש
יש מקום שהוא בשבילי
רוצה לחזור לבית שלי
אבל הוא כבר מזמן לא קיים
|
אני מאמינה,
שזה הגן עדן הפרטי שלי,
ואגן עליו כל עוד אני יכולה,
נשארת כאן לשהות בדממה,
אם אני רוצה,
האם תנסה להבין.
|
זמן לא קצר עבר
מסתבר שמשהו השתנה
בניינים נבנו, ילדים נולדו
זמן לא קצר עבר...
|
מתחילה לבכות ולא יכולה להפסיק
זה לא שהעולם ורוד
פותחת חלון ומחכה.
|
ילד שלי,
אני זוכרת שכל כך פחדתי לומר את המילה הקטנה הזאת
שלי...
|
עכשיו שאני נמצאת במקום אחר
לא ממש רחוק אבל לא ממש שם
אנשים אחרים הסובבים אותי
אבל כלום לא השתנה...
|
כל זה אינו שלי וגם לא יהיה כשלי
מעשיי אינם שלי
דרכיי אינם שלי
|
השעה כבר מאוחרת, זה מוזר
לא בהקיץ לא בחלום
הציפורים כבר ישנות להן על ענפי עצים
מוזיקת עולם ברקע.
|
אני רואה אותך כל יום, כל הזמן
אבל אנחנו לא נראים אחד לשני
אנחנו גרים יחד באותה הדירה,
ואנחנו בכלל לא מכירים.
|
עכשיו שאתה אוהב אותי, אני מסוגלת לאהוב את עצמי
מעולם לא חשבתי שאומר מילים אלו,
שאומר אותן לך
|
אתה לא רואה
אבל אתה מסתכל
העיניים שלי כחולות לא שקופות
|
פגוש אותי שנית לאחר רדת חשיכה,ואאחוז בך שנית
אנני מעוניינת בדבר מלבד לראות את פנייך
|
אהובי היקר האם נכון הדבר שברצונך להיות איתי,
אהוב יקר האם ברצונך להיות חופשי.
אנני יכולה להעמיד פנים יותר, שאנני מכירה אותך
בלילה המתוק הזה הינך שלי.
|
עוברת על יצירה ועוד יצירה שכתבת
מנסה לברר לחשוב מה כתוב אליי
איזה מהשירים או סיפורים קשור אליי
|
קראתי שוב את מה שכתבת,
ירדו לי דמעות
לא של כאב או צער
דמעות של אושר אמיתי
אושר טהור
|
אני מצטערת שאני לא מי שאתה חושב
אני מצטערת שאין לי הסבר לתת
אני מצטערת כי זה מה שיגרום לך להתרחק
|
נדנדת עץ, צעצוע ישן
פעם לא היית ישן
היית נוצץ, חדש, מעניין
זה מוזר איך שהזיכרון מתעתע בנו,
|
כמו מהופנט, ממשיך לכתוב עוד ועוד
מילה ועוד מילה, שורה אחרי שורה
כאילו מנסה לשכנע, לגרום לי לראות את האמת
אבל אני יודעת את האמת.
|
אני מעסיקה את עצמי בכל מיני דברים,
אפילו שהשעה לא מאוחרת
מדברת עם אנשים שאני בכלל לא רואה
ובכלל לא זוכרת מאיפה אני מכירה
|
אתה אומר שאתה כבר לא מרגיש אותי כאן יותר
זה גורם לך לפחד ולי להרגיש אשמה.
הגרוע ביותר מאחורינו ואנחנו יכולים לנשום שוב
לנשום לרווחה, כי הסערה עברה
|
אתה שהבטחת הבטחות
אתה שאמרת מילים יפות
אתה האשם בכל שקרה
אתה שמנסה את הדרך הקלה
|
עברה חצי שנה...
חצי שנה מאז שעולמי השתנה.
עדיין יש כמה קצוות לא סגורים, פצעים פתוחים,
אבל כלום לא השתנה.
|
מחפשת את הסדק שיכניס קרן אור
מחפשת את החור הקטן שיתן לי לראות
|
הוא עוד פעם עשה את זה, השאיר אותי מאחור כמו גיבור גדול,
כאילו הכל יהיה בסדר.
ומה אני יכולה לעשות, יוצאת למרפסת רואה אותו עוזב, מדליקה
סיגריה בידיים רועדות פותחת טלויזיה הולכת הלוך ושוב.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
