|
עמדתי מביטה מעל קופסת משחקים
ובובה אחת שבורה הייתה שם,מביטה לי בפנים.
דמעה זלגה מעיני, לא הבנתי על מה.
ואז הבנתי שאני הבובה מקופסת המשחקים
|
היא בוכה אל החשכה בדממה הרוגעת
היא מחכה לגלות את שאינה יודעת
ליבה נדם מפחד מחפש תשובה
אך משהו באוויר אומר שאין לה ברירה
|
זוהי תחינתה האחרונה של ילדה
ילדה שביקשה רק קצת מנוחה
כל יום בלילה לפני השינה
בכתה לאלוקיה שיפסיק את הרע
|
המילים הנותרות על הדף החלק
הן המילים שאף פעם לא יכולתי לומר מספיק לעצמי
את בסדר, את לא רעה, אלוקים שם
המילים הנותרות הן על הדף החלק, חבל,
הן רק מילים נותרות...
|
אני אוהבת אותך כ"כ, שהמילים נראות לי טיפשיות מידי
אני מסתכלת בחוץ, על כל היופי
אבל כל מה שממלא את הראש, זה איפה אתה, אתה בסדר?
אני אוהבת דווקא אותך ולא אף אחד אחר, למה?
|
רציתי לומר את דברי האחרונים
אותם מילים אשר לא ישמעו לעולמים
דברי אילמים בחשכת הליל נשמעים
|
|
|
מתוך קריאה
עמוקה ודייקנית
של הסלוגנים
בבמה, הגעתי
למסקנה שעד היום
לא פירסמתי משהו
שהיה גם מנוסח
יפה וגם התוכן
שלו היה עמוק
ופילוסופי, אז
בגילוי מרשים
אני מביאה
בפניכם את משפט
החכמה שצץ לי
בראשי לפני זמן
מה ומלווה אותי
עד היום,
והחלטתי לחלוק
אותו עמכם: "טוב
למות בעד
בימתנו"....
טושטוש לפחות
מנסה... |
|
