|
שירי, ילידת 1988.
כותבת או מציירת בדרך כלל כשהיא עצובה (או כל סערת
רגשות אחרת).
שירי עושה הרבה דברים שהיא לא אוהבת שאנשים אחרים
עושים.
היא גם לא תכתוב על עצמה יותר מידי, כי גם ככה כל
חמש דקות היא משתנה.
בוגרת תנועת נוער לנוער / צמר"ת.
בוגרת בית הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו (2006-מחזור
ז').
חיה במספר קומונות. בשנת השירות ושנתיים של שירות
לאומי (עמותת אלון ו"גרעין דבש" של החברה להגנת
הטבע).
סטודנטית לתקשורת חזותית.
כחלק מאמנותה גם מדגמנת ועובדת בעבודות קהילתיות
רבות.
העתיד עוד פתוח.
שירי לא יודעת להחמיא לאנשים, זה לא יוצא לה מהפה
בצורה אוטומטית -אך כשזה מרגיש באמת נכון, זה יכול
להגיע.
יושבת לה לבד, בבית בפינה מוארת ושותה מיץ תפוזים בכוס יין
מהודרת,
לבושה בשמלה מהודרת, מנסה להראת מושכת, מאמינה שמישהו רואה,
מאמינה שמישהו גם חושב שהיא יפה.
|
מלחמת המפרץ 2, נשמע כמו שם של סרט, זה גם הרגיש ככה, לפחות
בהתחלה, עד שהבנו שזה רציני.
עד לרגע האחרון, לא פחדתי בכלל, אבל אני מודה שהפניקה של כולם
השפיעה גם אלי. מזל שזה עבר מהר.
|
אני הולך,
לא יודע איך,
אני מושך צרות
|
להיות חברה של סופר זה דבר נוראי.
|
שלום, אני ירון, אני המורה לספרות. אני לא סובל ספרות. זה
מקצוע נוראי! אני לא רוצה ללמד אתכם! אני לא אוהב ילדים, אני
מעדיף להיות עם אשתי במיטה כרגע, אבל מה לעשות, צריך להתפרנס.
|
עט כחול וצבעי עיפרון על נייר A4
|
הפגנה נגד אפליית האתיופים, 2008, פ"ת
|
בהשראת "נעליים" של פורטיסחרוף
|
התמונה שמופיעה (או הופיע במקרה של שינוי עתידי) בדף הראשי שלי
רק בגדול. התמונה הראשונה מהסידרה הזו.
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
|
"דובים רואים את
היער"
מתוך 1001
פתגמים מקוצרים. |
|
