|
כולם בהו בה, כשהיא הייתה עוברת היה ניתן לחוש במשב רוח מרענן
אפילו ביום הכי שרבי בשנה, איתה הזמן חלף מהר, רק לאחר שעברה
כבר נתגעגעו אליה, רצו בשובה אך היא עוזבת תמיד בטרם עת,
להשאיר תחושה של עוד. פרטים רבים לא ידענו עליה...
|
הדבר הכי נורא זה שפשוט כאב ראש מחריד תקף אותי מאז שקמתי...
ניערתי את הראש וזה סרב להסתלק... כל כך הרבה אנשים הלכו ברחוב
באותו יום, וכל אחד מהם חשב בדיוק על מה שאני חשבתי... מה
לעזאזל אני מנסה לעשות, אני מודה שבהחלט נראיתי תמוה, החולצה
שלי הייתה מלוכלכת...
|
אולי היא צודקת, אולי הבנות האלו באמת ממלאות הרבה חללים בחיי,
ואולי גם זו הסיבה שכל כך נמאס לי מהן... שהן כל כך רגילות
בעיני, כי הן פשוט סובבות אותי מכל עבר... אבל זו, זו שעמדה
מולי באותו רגע הייתה כל כך לא רגילה... כל כך מיוחדת...
|
"תקשיב לפני הכל אני חייב להגיד לך" וזה נכון באמת היה חייב
להגיד לו, זה נראה מאוד בולט לא יכולתי שלא להזכיר את זה, זה
היה ברור מדי בשביל להתעלם...
"מה יש לך? אתה נראה חיוור, חלוש, אתה חולה?" שאלתי באמת מתוך
דאגה, טוב אולי גם קצת מסקרנות בסיסית.
"האמת, ש
|
"תגיד?...אתה עושה ממני צחוק..?" כמה זמן אתה חושב אני במקצוע?
יומיים? שלושה?..חה!" צחוק מלגלג בקע מכיוונה... ורובו באשמתי.
אף פעם לא ידעתי לשקר, רעיון זה תמיד נשגב ממני, מעולם לא
הייתי מוצלח בזה....לא הייתי צריך להמציא כזה דבר, וזה גם שקר
מופרך, אני? הבחור
|
היא לגמה מהקפה ואמרה "נו, אז מה אתה עושה פה מול דלת
ביתי?...באת עד לכאן בשביל להראות לי מה זה?..." בהתחלה רציתי
לצאת מביתה וללקט מחדש את כל הרעל שירקתי רק כדי שאוכל לטעון
כוחותיי ושוב לירות עליה
|
מי זאת? מה היא רוצה ממני? הסתכלתי למטה וחשבתי מה לעזאזל אני
עושה ישן במסדרון של בית דירות שכור? לצדי הייתה איזו זקנה
שכנראה לפי מה שהנשים אמרו הייתה מתה, עליי הן המשיכו להסתכל
במבט מוזר, הייתי חייב לענות להן, אבל לא ידעתי את התשובה
לשאלה שלהן...
|
|
|
לא איטונג
לא קונה
אחמד מכביש
שועפת |
|
