|
היא אוהבת לדבר, לשיר, לרקוד...
יש שירים שהיא נוראאא אוהבת לשמוע, בעיקר לועזי קצת
נוסטלגי (שנות ה-80, 90), אלה השירים האמיתיים!!
הטירוף השני שלה זה לכתוב שירים. היא מוציאה הכל
בשירים שלה, המחברת שירים שבה היא כותבת היא בעצם
היומן האישי שלה.
אבל היא אף פעם לא מסוגלת לקרוא את השירים של עצמה,
רק לכתוב. היא אף פעם לא מצליחה לאהוב את מה שהיא
כותבת.
אבל מקווה שאתם תאהבו... ואולי אפילו תגיבו! אני
אוהבת תגובות, זו בעצם הסיבה שלא השארתי את היצירות
שלי להתקע במגירה...
אהבה זה דבר חזק, ואני חזקה
אהבה זה דבר יפה, ואתה יפה
אהבה זה משחק לשניים, ואנחנו שניים
|
אתה שואל אותי איך אני עכשיו
אני מנסה, אך עדיין לא מצליחה
למצוא את המלים הנכונות כדי לענות לך
|
איפה הגבולות?
אנחנו מסמנים אותם
בוחרים אותם
מבריקים אותם
|
שוב רעבה אליך
לא כי מאהב היית
מאהב כבר יש
|
אתה משדר אהבה
וזה מה שהיא שומעת
אבל מה שהיא לא יודעת
זה למה
|
השיר הזה שלך
הוא שנותן לי את הכוח
שמתנגן ברקע, כשאני נוסעת
כשאני עוברת עוד דרך
אתה שר שקשה
אתה שר שכואב...
|
בחור כסף ובחור זהב
ואז אתה
הכסף נוצץ ומושך אותי אליו
אבל אין על הזהב
הוא מיוחד והוא איתי
אבל לא תמיד הוא רק שלי
ואז אתה
|
אהבה זה מן חלום
מתוק, לא מציאותי
שבתוכו אני חייה
|
את, לא חשבת לרגע שזה יקרה
נאיבית שכמותך...
|
אנחנו הולכים וממשיכים
וצעדנו כה קטנים
כל צעד שנעשה, נראה שאנחנו רק מתרחקים מהמטרה
ממשיכים ללכת, אך לא בהכרח להתקדם
|
בערב ההוא, הכל היה טוב
היינו יחד, עייפים זה על זו
ולפתע
העייפות חולפת ואנו נסחפים במלים
מי הכיר אותך לפני כן? לא הכרת אותי
|
הגשם בחוץ, שאותו אני שומעת
טיפה אחרי טיפה
ואני מחכה שהגשם ייפסק
כי החלום כבר אינו מספיק בכדי לחוש בך
|
ושוב אני נרדמת
ובידך אוחזת
מרגישה את ליבך
איך הוא פועם בחוזקה
|
וגם היום, כמו בכל יום
בדקה הזאת, כמו בכל הדקות
נזכרת בך,
כמה שאוהבת אותך
|
יש לאן ללכת
אף פעם לא היה
תמיד היינו תקועים במבוך בלי דרך יציאה
כשמסביב כל המכשולים והחידות,
|
והוא מסתכל עליה
ילד קטן
מחפש תשובה, מחפש עניין
מחפש את שחצבה מליבו כבר מזמן
|
כשאוהבים, יודעים
כשאוהבים, רוצים
כשאוהבים, ההגיון הוא עוד גבול
שכבר מזמן עברנו
|
קשה לי כשאתה לא כאן
האמנם?
|
העיניים שלך, הן לא כחולות
אז איך זה כשאני מביטה בהן, אני רואה את השמים?
העיניים שלך, הן לא ורודות
אז איך זה כשאני מביטה בהן, אני רואה אהבה?
העיניים שלך, הן לא מבדולח
אז איך זה שהן מגלות לי הכל?
|
היום זה היום
היום אני מתנתקת מהחוטים
כמו פינוקיו ביומו הגדול
רק שאצלי החיים המיועדים מעט שונים
|
לרגע צץ לי בחלום
סתם חלום, כזה בלי קשר
ואז שוב
|
מאוהבת עכשיו
וכבר לא בך
חושבת עכשיו
וכבר לא עליך
|
אתה מתרחק, מתמזג עם האופק
כמו שפעם, היינו מתמזגים אנחנו
ילדה קטנה שנשארה
|
הוא לא הנסיך, קורא קול מרחוק
קורא קול - ונעלם...
והיא מאושרת, לא רואה את העולם
חייה ת'חיים שלה, בין נסיכים
|
אני נכנסת, האורות כבויים
אני רוקדת, האורות עוממים
אתה מגיע, בזכות כל השיכנועים
ואז, כל הזרקורים
רק בך לפתע מתמקדים
|
|
|
מה הכפתור הזה
עושה?
המלנכולית,
מגלה עולמות. |
|
