|
shiridanstage
אני. כי, אין לי לאן ללכת...
"אבל היא התעקשה..."
בזה הרגע הבנתי. רגליי הריצו את מחשבותיי שש שנים אחורה. אולם
גדול, ואבי ואני בחדר קטן. אבי נע מצדו האחד של החדר לצידו
השני, מנסה לחמוק מן הנאום אולם המילים דוחקות בו.
|
יש בך משהו
שהייתי מבקשת
לחקור
|
לעמוד בתוך החושך
להפנות
את הגב לאלוהים.
|
מציירת את כולי,
גוף,
פנים,
חזה,
וישבן
בצבע פחם
שחור בלבד.
|
אני מוכרחה לנקות את עצמי.
להוציא את הלכלוך ששוכן בתוכי.
גוש שחור שמדכא את כולי,
ערמה מגעילה,
מטונפת,
ומסריחה,
של מחשבות ששונאות אותי,
מנסות להשמיד אותי.
|
אתמול בלילה
צרור של דמעות
נשמע מחדרי
חורר את סדין מיטתי.
|
בואי נצא למלחמה
אני אכבוש לך את ההר הימני.
|
בתור אמן
אני תמיד חייב
לעורר את הזמן.
|
אני לא ניראית
כפי שאני
בטח
נשמעת
|
אני מוכרחה להוציא את עצמי לאור.
|
מבצע ילדה במתנה.
יש לה זוג עיניים, שפתיים
וגם לחיים
|
מחשבות ארורות!
אתן מגורשות!
מחשבות ארורות, משיבות;
"איך תגרשי אותנו הרי אין בך כוחות".
|
באחת הסמטאות הנידחות שבי,
בהצטלבות הירכיים מתיישבת
אישה זקנה
מקבצת נדבותיהם של גברים נודדים.
|
עת הלכתי בשדה ערומה
הבחנתי בו.
|
קורי הלילה עוטפים את הפות שלי
|
אני מרגישה שהריקנות
בולעת אותי
|
שאני גומרת
עלי הכותרת שבי נפתחים
|
השירים הללו
חייבים לחפות על
כל הסבל שנגרם לי.
|
שפתיים חושניות
מלאות בבשר משובח,
משורטטות בידי השף או האמן.
|
תולעים מבקרים אותי מתחת לשמיכת הפוך שלי
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
ארץ קטנה עם
שפם
אני טורקי |
|
