|
פּוֹתַחַת אֶת הַמִּלּוֹן הַפְּנִימִי
וּמוֹצֵאת
שֶׁכְּטִבְעוֹ שֶׁל מִלּוֹן,
רְשִׁימַת מִלִּים יְחִידוֹת בּוֹ.
|
למלום גַּלִּים משתפלים אֶל קַו הַחוֹף המתנועע,
צָעִיף עָנָן נִשְׁמַט בְּרַכּוּת במורדות חַשְׁרַת הָרִים,
זַכּוּת דִמְמַת טיפות הַגֶּשֶׁם,
הַמַּבּוּעַ המְפַכֶּה בִּפְעִימָה
|
ריחו של פרח התפוז.
אדמומית פושטת בלחיים
כחמימות מתפצחת בעץ.
בעת כזו חשה אני כיצד נחשפת
|
יש רגעים שהלך רוח מיוחד מופיע ונעלם במהירות ויש שהוא נשאר
לכמה ימים.
אני אוהבת לארח את ההלך, לשהות עמו, להתמסר לשליחותו.
כמעט תמיד אותות מהאירוח מופיעים במילים, כמו כאן בשיר.
|
יש רגעים שהלך רוח מיוחד מופיע ונעלם במהירות ויש שהוא נשאר
לכמה ימים.
אני אוהבת לארח את ההלך, לשהות עמו, להתמסר לשליחותו.
כמעט תמיד אותות מהאירוח מופיעים במילים, כמו כאן בשיר
|
|
|
-ילדה ילדה, את
יודעת מה השעה?
-אני לא ילדה,
אני פרי הדר.
שמואל
איציקוביץ' מספר
בדיחות קרש. |
|
