[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










ילידת 82, מתגוררת בחולון.
כותבת מגיל שמונה וזהו לה נסיון הפרסום הראשון.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
פחד
לרצות ללכת ולבחור להישאר.

ריקנות
כשאפשר להצמיד אוזן בשקט ,בשקט ולשמוע את הים.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אולי בכל זאת תחזור
שאלה הילדה את הים
הגלים רק הנידו ראשם

רגעים של אושר
אני ממעיטה בערכם עד שהם נעלמים
חולפים לעולמם בשקט, בשקט
לעיתים רחוקות ברעש

"כבר 20 שנה שלא אמרתי אני אוהב אותך
היום אתם כולכם עדים..."
והא לקח את פניה בכפות ידיו והביט
עמוק ,עמוק אל מבטה

אני זבובה
רוב היום מרחפת באווירה
מתקרבת רק למה שעשוי סוכר
ועושה כמה שיותר רעש

כשמנסים לפגוע בי
אני מקטינה את עצמי
לממדים של זבוב
מי שלא מכיר ורק מביט מהצד
חושב שאני תמיד זוממת משהו

אני טועמת את הים
המלח נצמד לשפתי באהבה
העצים חולמים על אוויר נקי יותר
ממשיכים בעמלם

אני מתעוררת אל תוך העולם שייצרת
4 כתלים במרחב הפתוח
המחשבה מבקשת להשתחרר

טעם של מסטיק ילדים וסיגריות
אפורות
עם כל שאיפה אני מכניסה
לתוכי עוד חלק ממך

אני רוצה להיות עץ.
לעמוד זקופה ואז
לנטות מטה
להשקיע שורשים
בבטון שורף

את כפות הרגליים שלי אתה אוהב
מערסל אותן בכפות ידך ולוחץ
לחיצה עמוקה
לוחץ לא חלש כמו לטיפה

בילינו את הערב בשיחה על מפלצות
אנשי זאב , ערפדים וכל מיני דרכי מיתות
הבטחת לא להתאבד אם אמות
(אני מכניסה את זה בשיר כדי שתזכור)

הגבות שלך מדברות כשאת ישנה
את מסיימת להוכיח את דברייך
הן חייבות לומר את המילה האחרונה
כשאנחנו רוקדים

כשהזין שלך
פגש בכוס שלי
השמים רעדו
למי איכפת אם זו האמת
(זוג שירים)

המתח בינינו כמעט נוזלי
אפשר להרגיש אותו כמו קצף לבן
נצמד לשולי הבגדים ומתפוגג באוויר
משאיר רטיבות מוכרת
דביקה מעט
אבל חביבה על כל הרוחות
כמו ילד קטן שאוכל מילקי
ועל כל הפנים והבגדים שלו
נשארות עקבות

אני מתעוררת אל תוך העולם שייצרת
4 כתלים במרחב הפתוח
המחשבה מבקשת להשתחרר

לפעמים אתה מחפש את הקהל
שימלא כל חלל באוויר הדחוס,
רעשים צורמניים
יחלפו בתוך בועות ההכחשה בריחוף קל

"כבר 20 שנה שלא אמרתי אני אוהב אותך
היום אתם כולכם עדים..."
והא לקח את פניה בכפות ידיו והביט
עמוק ,עמוק אל מבטה

כיתת הלימוד שלי נסגרה
תחמו אותה קירות לבנים
ובהם חלון מוארך וצר המשקיף מטה

דלת , רב בריח , חסמה את הכניסה
דמות סמכותית בשער מבדילה בין חג לחול
השכלה ודעת לא נכללים ברשימת המכולת של היום

רכבות של אור דוהרות במנהרה
זוג חורים שחורים
בולעים עולם בתאווה
את דורשת התבוננות

היא אהבה לקבור את ידה בחול
לחרוש גלים כפולים סביב גופה
אז לשלוף את ידה במהירות כמו הבזק תמונה
להרגיש את אין-סוף הגרגרים הדביקים

את הלילה האחרון של הקיץ
העברתי בזרועות האהבה
רטובה ודביקה ממים
שלווה ושלמה אתך

אני מביטה בך
ילד ערובה
רגע בוכה כאילו כל עולמך חרב
ואז כשאתה מקבל את מבוקשך
ארטיק שוקולד גדול וקר
אתה נירגע
הופך שלוו
רודף שלום
(קובץ שירים)

סוגר את עצמו
בשירותים של בית הכנסת
את הכיר מכתים צבע:
הכניסה לגברים בלבד

מה שנותר מאותה אהבה שחוקה
נמדד בדיוק של כאב דק מלווה באנקה
הגוף עוד חש במגע של עורך
כשרכנת מעלי בלי לומר מילה

רוכנת בביישנות
היא כורעת על מיטת הילדים
באיטיות מעוררת ערגה

אני עצלנית כשאני פוחדת להיכשל
ככה קל יותר
מלהביט בעיניים לאלת האכזבה
ככה היא שקטה

כל אדם שמתחיל משפט כך מחפש
ועוד לא מצא.
האכזבה חורטת בבשר החי
בעודי סטטית , חסרת כל תנועה.

מבינה פחות ממה שאני מראה
מתקשה להחליט לגבייך
האם את כפי שאת אומרת
מכונה משומנת היטב
מדוגמת

ראשך על כר מיטתי מונח
נשימותיך כבדות
שערות גופך לכודות במרדף פראי של איבוד עשתונות

כששתקו הפעמונים
צלצל הטלפון
צלצול מקוטע וחיוור
שליפני המוות
משהוא ניסה לפתוח את הדלת
אני נעלתי אותה מבפנים
החדר היה צר וארוך
(קובץ שירים)

ירד היום גשם
אחרי שנת בצורת שבה
הכינרת ירדה מתחת לקו האדום יותר
לראשונה מזה הרבה ,הרבה זמן
לפני יומיים הייתה בצפון תאונה
אוטובוס החליק , 15 הרוגים
(קובץ שירים)




גרפינקל היה
החוליה החלשה
ב"סיימון
וגרפינקל"!


פרובוקטור.


תרומה לבמה





יוצר מס' 131. בבמה מאז 8/4/99 5:30

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשירי בן-משה
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה