|
עד שקרה הנורא מכל, הרגע בו חייו של חן עברו את התפנית הנוראה:
המורה הקריאה שמות.
|
אני הולכת על הגבול הדק
שבין אי שפיות לאי שפיות אחרת
רק שלא מוצאת את הגוון הסופי
מה אני בוחרת.
|
אני כבר ילדה גדולה
ולדמעות שלי אין טעם
רק מליחות אין סופית
|
אור אדום מרחף מעל ראשי מערפל את חושי לכאורה.אבכה ואיך לא?
אכזבתי קשה מנשוא.
כי חפצתי בך אבן רציתי שתחליפי.ואת בשלך
הכיצד אשכנעך להגיע למקום חפצך?חפצי...כי חשקתי בך אבן, רציתי
שתחליפי.
|
ולא אכפת לי יותר שלא ארגיש לעולם
גם אם זה בגללך ואולי בגללי
בטח בגללי.
הנה שוב האשמה הזו עולה וצפה
|
אבל פעם אחת שיחקנו
ומאז אני לא מוצאת אותה יותר.
|
הים כחול, עומד שותק.
ואני? אני כבר שמח.
|
מחשבות מעורפלות מתערבלות מתערבבות
ראש כואב, שפתיים צונחות.
כמה קשה ותובענית את עצבות.
|
מה יש לראות בכלל
הכל שם חשוך בחוץ
ואולי אצלי בפנים
שוב אצלי בפנים.
|
טיפות בכיי השמיים הרכים
נופלים בלילות עקובים משינה
מדירים את שנתי, מרחפת.
|
הייתי טובעת בים אנסופי
של רגשות עלומים
ואם גל חזק יגיע
אני שם מפליגה איתו
אולי לחוף מבטחים
|
לפעמים זה נדמה כאילו אין אני
וכשיש אני אני אני לא מכירה אותו
וזה החלל הזה בפנים
|
מגע אנוש כעין הסערה.
כאין.
עיינים בוכיות על לחי משותקת מכאב.
לכי.
|
אין לי כוחות להתמודד עם הרע
ובכלל מי אני עכשיו?
ילדה קטנה שמתחננת לסליחה.
|
רחוקה את ממני אומנם. אך לא השמיים ולא הארץ יפרידוני ממך.
ולא ימים ולא יבשות רבות
ולא דמעה מלוחה ולא פצע פתוח, ולא האושר ולא העצבות.
והפחד.פחד הריחוק המשסה בי כל כך.
רחוקה את ממני אומנם.
|
והכי בטוחה שלא בטוחה
עוד
בשום דבר
|
היא מביטה בי
מבט נוקב ומצפה
תתעוררי שם
אני מנסה
והנה אני כל כך שקופה
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אבל השאלה
האמיתית היא,
האם אתה היית
שוכב עם אבא שלך
בשביל להציל
אותו?
צאן מרעיתו
דורשות תשובה. |
|
