|
האישה שיושבת לידי בתחנת האוטובוס אוכלת תפוח אדום, בנגיסות
קטנות היא חושפת את ליבו הלבן אל העולם...
|
פתאום זה נראה כמו הדבר הכי הגיוני לעשות...וכשהוא הביא את
הכדורים מבית המרקחת זה נראה לה נכון.היא הרגישה שסוף סוף תוכל
גם היא להיות מאושרת.
|
כבר זרחה בי השמש באור אהבה
ואיתך בערה בי כמו אש.
מבקש בי ליבי לשמור בתשוקה
כן ליבי רק אותך מבקש.
|
פיצוץ בכל עבר
ושקט מחריש
ללכת,לשכוח.
לאטום,לא להרגיש.
|
ואני בלעדייך לב מנופץ לרסיסים על שטיח התקווה.
ואני בלעדייך-אני.
|
עת מלחמה ועת שלום
נחתה עלינו הגלות פתאום
וקצב הלב הלם כמו תופים
ושקט האש לחש למתים
|
ובלילות כשאין כבר מה לעשות
ובלילות - אני מחפשת תשובות.
ואין שמות ואין תחושות ויש דמעות
|
היא אומרת שנגמר לה הכח
וכח הוא כל מה שהיא
היא חושבת אין מה לברוח
ואני כבר בכלל לא אני
|
והלב שלי בוכה עכשיו דמעות,
אוסף שברים ורסיסים של אלף לבבות,
ומתגעגע ורוצה שוב לחזור.
הלב שלי, הלב שלי גיבור.
|
פגשתי נסיך קטן,
שם, איפה שיש הרים ושלום.
נסיכי הקטן שכב על החול ובכה,
אמר שאבד לו חלום.
|
יונתן שלי, אתה כבר ילד גדול.
ילד של סמים, של אלכוהול.
יונתן שלי, שכחת שהבטחת?
|
זה לא קל לאהוב אותה
בגלל גלים שקטים של דמעות
זה לא קל לאהוב אותה
עם הכאב,עם השתיקות.
|
הפכנו בנשימה אחת לנשמה אחת,
בפעימה אחת - ללב אחד שפועם.
ואתה רחוק ואני בוכה,
ובכל זאת, אנחנו אחד שאוהב.
|
מלחמה בחוץ
תותחים ורובים
צעקות וכאב
מהי אנושות ותקווה
היכן נמצא הלב
|
נשמתי כבולה כבלים דימיוניים
חבויה בבור עמוק
נשמתי בוכה שקרים אמתיים
ואני בתוכי נמצאת רחוק
|
והשמיים נפלו
כמו נבואה שהגשימה את עצמה
הכאב הפך בילתי נסבל
כמו שידענו שיהפוך
|
עצבות אלימות
ויש מי שזוכר לי
הדמעות הכאב
עם אחד-עם אוהב
|
ובי בפנים,יש את הפחד התמידי להכשל,
את הרצון להאמין שאין מקום אחר,
וכל האור שבתוכי פתאום פורץ בשי,ר
צלקת ישנה שהעבר השאיר.
|
צל של ספק,
שנאה מכוונת.
רגש שלפרוץ החוצה מתאפק
|
שירים יוצאים לאט לאט
מילה אחר מילה
והכאב שעובר אצלי בנתיים כמו עצב לא נשלט.
|
ואנחנו שותקים.
ובשתיקה שלנו נופלות חומות,
ובשתיקה שלנו קורסים בניינים.
ואנחנו- שותקים.
|
אנחנו נחשפים לתופת הרחוב
עצבנים וקשים ויודעים לכאוב
|
ועכשיו אתם בטח אומרים - סבבה, נו? מה את רוצה? כי זה נראה לכם
נורמלי שדג זהב קטן ומסכן יחווה את חווית הגילוי כל כך הרבה
פעמים בחיים. אבל תחשבו רגע שהוא רעב - הוא חושב לעצמו שכל
החיים שלו הוא היה רעב.
|
|
|
למה אין מחלקת
פורונו באתר?
אנתופולוג קליני
מתעניין |
|
