|
רוב הזמן עובר
פעם כך ופעם כך
מנסה לזרום בכל ההצפה הזאת. המצבי רוח שלי לא נורמליים. שניה
אחת אני מרגישה טוב בכל הגוף ואחרי רגע אני נגמרת.
|
אני עוד צעירה, אני אומרת לעצמי, ועוד יגיעו הרבה הזדמנויות,
אבל כולי פחד מלהיטמע בכל הזוהמה העירונית הזאת, בכל הצחנה של
הפקקים והאנשים שמורידים את העיניים ברגע שאתה מסתכל עליהם.
אני כבר הרגשתי את האמיתי בשבילי . וזה לא פה איתי
|
מאוחר מדיי לחזור. הכל כל כך השתנה. והם כל כך רחוקים. ואני
שוב מגיעה לדפקה הזאת שלי- שאני מוצאת את הכל, את השלם-
באנשים. בטוב. בחיוך ובאהבה אינסופית. לאנשים שהם. למה שהיה
פעם. לחום, לטבע , למדבר, ליער- ששרצנו בו וחיינו בו ויצרנו
בו.
|
אל הארכיון האישי (12 יצירות מאורכבות)
|
|
"הו הו הו...
פרוזה פרוזה
פרוזה - את
אהובה שלי..."
נא לשיר בסגנון
יורם גאון. |
|
