|
היא נולדה ב88, בבאר שבע,
משם עברה לחור בדרום שממנו עברה אחרי 13 שנה,
ולמרות שעברה לחור אחר- טוב יותר, עדיין רוצה לחזור
לחור הישן והמשעמם חסר החיים לחלוטין!
בכיתה י' גילתה את נפלאות הכתיבה,
כתבה הרבה, בכתה הרבה, ושוב כתבה...
עכשיו כבר לא בוכה כמו מקודם ולכן גם לא כותבת כמו
מקודם.
תהנו מעברה...
חברה א': מה זה אושר בשבילך?
חברה ב': אני לא יודעת, מה זה אושר בשבילך?
|
היה לה משעמם במסיבה...עד אותו הרגע המקסים בו היא ראתה את
אותו נער מסתורי נכנס בדלת...
|
היא בת ארבע...
היא הולכת לגן כל יום, משחקת עם חבריה כל יום, כל היום. שותה
מיץ, אוכלת ממתקים - והרבה ממתקים. בקיצור, עושה חיים...
|
היא מסתכלת עליו,
הוא ממשיך ללכת,
אז היא קוראת לו,
הוא לא שומע.
כך עובר לו יום ועוד יום...
|
הדילמה הזאת...
להיות שונה, מיוחדת...
או לעשות מה שכולם עושים, ולהנות מזה
איך אמורים לדעת מה לעשות?!
|
היא כל-כך נהנתה לרקוד במסיבה. היא התפרעה, השתוללה עם
חברותיה, פשוט נהנתה...
היא ראתה אותו, בחנה אותו. הוא גם הסתכל עליה, אבל אז היא
הסתובבה, סתם כדי שיראה, שירצה, שיחשוב, שהיא מ"הקשות", שצריך
להילחם עליהן...
|
רגשות זה דבר לא ברור....שיכול להשתנות בשניות,דקות,שעות
ואפילו ימים כך שעלינו לשמור אותם לעצמנו לפרק זמן מסויים, עד
שאנחנו יודעים בוודאות שכל מה שאנחנו חושבים שאנחנו מרגישים
באמת נכון...
|
ברגעים הכי קשים, הכי עצובים
שהכי צריך להגיד מילה או שניים,
רק כדי להרגיע או לפחות להסביר את המצב
ברגעים אלה אף פעם אין לי מילים....
|
הוא התאהב בי,
כל מה שרציתי, זה שהוא יתאהב בי,
אבל עכשיו אני כבר לא רוצה,
רוצה להיות רק ידידה.
|
העיניים של האדם אומרות הכל,
ניצוץ של אושר, עצבות, אהבה ובדידות.
העיניים שלו...
הלוואי והם היו מראות לי את מה שאני כל כך רוצה לראות...
|
חברה,
איך אפשר בלעדיה?
ללא עידודיה ואהבה?
|
בדיוק כשחיי מתחילים להשתנות,
אני מתחילה שוב לאבד את העשתונות
|
למה זה קרה?!
למה דווקא עכשיו,
דווקא פה,
דווקא לו
|
למה הזמנים הם לא כמו פעם,
למה אנחנו לא ילדים קטנים
|
גם אם דברים נגמרים,
חייבים להמשיך הלאה
גם אם אותה נקודה היא כואבת מאוד,
חייבים להמשיך...
כי כל סוף הוא תמיד התחלה...
|
מה אני עושה עכשיו, מאיפה אני ממשיכה?
שוב להיות לבד, שוב בודדה.
|
שוב אותה התרגשות,
שגורמת לנו לשחק משחקים טיפשיים
שגורמת לי לעשות מעשים טיפשיים.
כל כך התגעגעתי,
לאותם משחקים,
לאותם המבטים.
|
אני רוצה שידע...
אני רוצה שיגיב...
אז למה אין לי אומץ?!
למה אין לי מילים?!
|
אוף... אני לא רוצה לעבור את אותו סרט נורא שעברתי,
שניסיתי לעבור, שניסיתי לשכוח...
אני לא רוצה לפגוע גם בו, ואז שוב לשקוע בדכאונות...
|
תמיד חשבתי שאהבה זה מתוק,
אתה אומר לה שאתה אוהב אותה,
היא בוכה... מסכימה, אוז באה הנשיקה
|
תמיד אמרו לי שרק כשמאבדים משהו לומדים להעריך אותו,
תמיד אני חשבתי שאני לא ככה, שאני שונה, שאני יודעת להעריך
הכול,
אפילו אותך....
ורק שהלכת לי הבנתי עד כמה טעיתי...
עד כמה לא הערכתי אותך מספיק...
|
עשיתי את הדבר הנכון,
אבל אני לא בטוחה.
אולי כעסתי מהר מדי,
אולי סלחתי לאט מדי.
|
אני מאמינה שלכל בן-אדם יש את הכשרון שלו, את הנושא שהוא הכי
טוב בו, הכי מצליח בו.
אני כבר שנים מנסה להבין מהו הכשרון שלי. תמיד חשבתי שהוא
משחק, עד שהבנתי מהו באמת משחק. אז חשבתי שאולי הכשרון שלי הוא
שירה, עד ששמעתי את עצמי שרה.
|
לחיות איתי זה קשה.
זה לא כמו הזוגות בסרטים,
שהכל הולך, הכל ורוד, קסום.
איתי זה הפוך.
אני אוהבת דרמות, תסביכים.
אני אוהבת להלחם על דברים.
|
השמש פוחדת מהירח,
שלא יקח את מקומה.
כשקונים בגד חדש,
פוחדים שכולם יצחקו.
|
עברו כבר חמישה חודשים.
זה מרגיש הרבה אבל ביחס לכל הזמן שעוד צריך לעבור או שיעבור
בכל מקרה, חמישה חודשים זאת ממש טעימה.
|
כל רגע שעובר,
כל מחשבה שרצה בראש,
כל צמרמורת העוברת בגופי,
זה אתה, זה רק אתה!
|
איך יודעים מה להגיד,
מבלי לפחד לטעות?!
|
זה לא מה שזה היה וזה א יותר טוב.
|
אני מחכה לך! כמה זמן אני מחכה לך!
אני לא מוותרת, אני נלחמת, אני נלחמת לא רק בזמן, גם בזכרונות,
באנשים...
|
אני כותבת לך מכתב כי אני כל-הזמן חושבת עליך, חושבת מה אתה
עושה שם, שם ולא פה... חושבת ומתלבטת האם אתה מתגעגע אליי, האם
אתה חושב עליי, האם אני חסרה לך, אתה בכלל חושב עליי?!
|
|
|
כבשים לבנות זה
הטריפ שלי.
אחד, לא חשוב
מאיזו עדה |
|
