|
הסיפור החל כשמשה הלך אל המלחמה וממנה לא שב,
הוא השאיר בביתו אישה, שני ילדים ואב.
|
תחיה את הרגע, אל תנסה לתרץ לעצמך שהחיים עוד ארוכים ויש מספיק
זמן להנות... תהנה כל יום כאילו הוא יומך האחרון!
|
בכל חודש שעובר הוא נקשר ומרגיש שייך למקומו.
מחוברים בתוך מעגל גדול של אהבה,
הלהט קיים והתשוקה כה גדולה.
|
צעד ועוד צעד בדרך לשממה,
מה יהיה שם, שנאה או אהבה?
תרמיל אמיץ ועטיפה חמה,
הולך הולך הדרך עוד רבה...
|
אל תחשוש להקים את המשפחה עליה חלמנו,
את חלומותיי תגשים ותהפוך אותם לחיינו.
|
לבשתי את בגדיי הכתומים ויצאתי למסע של אבלים,
פרסתי את אבריי בכביש מלא דחפורים,
|
רכה מלאת תמימות וחן... שכל מאוויה הוא סיפוק החשקים...
|
לקנות ולהתחייב לה לסוכריות... זיקוקים וטבעת נישואין!
אז אולי תדפוק בטעות זונה בת 30 והקונדום ייקרע? ואז... את
המשך חייך תבלה בהכנת קוקטיילים ללא אלכוהול לעצמך (תרופה
לאיידס).
|
|
|
אני לא יודע למה
אישרתי את
הסלוגן שלי על
חסרונותיו של
הנייר הטרמי.
באמת שהפסקתי
להיות שנון.
אולי מישהו אחר
כתב את זה
בשמי?
זה שמאשר את
הסלוגנים מתחיל
לפקפק בקיומו |
|
