|
"דימיון חשוב יותר מידע. ידע הוא מוגבל.
דימיון יכול להפליג סביב העולם." אלברט איינשטיין
פעם אהבה גדולה חתכה את חיי לשניים
והחלק הראשון ממשיך לפרפר
במקום אחר, כנחש קטוע.
השנים שחלפו הרגיעו אותי
והביאו רפואה לליבי ומנוחה לעיניי.
ואני כאיש עומד במדבר יהודה
מול שלט "גובה פני הים",
ולא יראה את הים, אבל הוא יודע.
כך לזכור פנייך בכל מקום
בגובה פנייך.
יהודה עמיחי.
פעם חשבתי לקרוא לכלב שלי אלוהים.
חשבתי שזה יכול להיות נורא מצחיק, שאני ארצה לתת לו אוכל, אז
אני אצעק "אלוהים, אלוהים" ואנשים יחשבו שאני משוגע.
זה נראה לי נורא מצחיק אז, שאנשים יחשבו שאני משוגע, כשבעצם
אני רק אקרא לכלב שלי.
|
אני מפנה אצבע מאשימה. את אותה אצבע שדחפתי לגרון אני מפנה
אליכם, לחברה. לחברה שגרמה לי לשנוא את עצמי על כך שאני לא
מושלמת,
|
אשר שימחוני קראו לו. לא הכרתי מימיי אדם יותר מאושר ממנו.
פעם, כשרק הגעתי לכאן, נכנסתי במקרה לחנות שלו כדי לברר אם
צריך עובדים. זה היה מין מקום מוזר כזה שלא יכולת להבין מה
מוכרים שם, מקום שנראה מעניין, אז נכנסתי.
|
לילות קרים
ודמעות בלי מנוחה
צורבות אט אט
על פניי את שמך...
|
המיית קולך היא צלצולי אוזניי
לאחר הקרב.
|
בנשיכה עדינה מתגלה הגלוקוז החבוי
בעטיפה הירוקה הזו.
|
טל הבירה
המתחמק מריח השעורה
יורד לאיטו
במורד גבעות ירוקות
|
קול מהדהד בחושך
ושוב, אני לבד
חשבתי שעונים לי
אך אין כאן אף אחד
|
אני מנסה להוציא אותו ממני
אבל הוא חוזר בלילות
משתלט עליי ללא קושי
גורם לי לרעוד
|
והסמיכות שנתקעת בשיניים
כבר פערה חורים.
|
ובלילה של סיוטים
מתעוררים אל הכאב
ויודעים שהם לא ייעלמו
הפצעים שבלב.
|
כי אין לכאב שלך מחיר
וכשאת מזייפת וצועקת מאבדון
הם חושבים שאת נהנית
|
תנור חימום ענק
מצליף בי אור וחום לאין קץ
חורך את עורי הלבן
מזכיר לי שהקיץ כאן.
|
יגרסוני
במטחנת בשר
יבתרו את נשמתי
לקוביות
|
וכמה שתנסי
את יודעת, ורואה
שהיא עמוק בפנים
וכמה שהיא נוראה
|
מלמולי הטירוף, או שמא השפיות
מחשבות על לחיות, מחשבות על למות
הבדידות באדם שוב קוראת לו לצאת
השקרים מחייכים, מול גוויית האמת.
|
אני חושבת עלייך רק
במנות בינוניות
בכל פעם
|
ואז, כשהוא מסיים לספר לכם דבר כזה, שרוב האנשים במדינה כבר
יהיו די אדישים אליו, הוא לוקח אויר, משחרר מן אנחה כזאת ועובר
לידיעה הבאה.
|
יכולתי להרגיש את הכאב, למחוץ אותו בכף ידי, כל-כך מוחשי עד
שפקפקתי ביכולתי להחזיק מעמד עוד שעה נוספת במציאות.
לו יכולתי הייתי מסיר ממנה את עורה עד שתזעק ובלבד שלא תאמר את
כאבי שלי בפיה.
|
|
|
"גם לכתוב 'סוף'
בסוף זה מיותר"
מתוך הספר:
"מאה משפטים
במתיים ששינו את
פני ההיטוריה" |
|
