|
שירה נס
כשהרעלה מוסרת
והכלום
מתבונן עמוק בעינייך במבט
|
התרחבות זמן כבידתית הופכת
אין
סופית לצופה
מרוחק.
|
גע בי בדממה כמו בזכוכית שבירה
בכפפות של משי ותחרה אחוז
עת מניחה אני עצמי על מזבח ההיסטוריה
כי כתמיד האהבה הזו חורכת אותי מבפנים
|
אז במקום האינטימיות, באות המילים.
זה מרגיש כמו צמר גפן מתוק.
|
צחוקה מתגלגל
למול מוות ממוזל
|
ואולי יוותר לו פירור. יתגלה. יתגלה ויוביל. יוביל אותו
בנפתולי נפשה. בסבך הצפוף. בכל מצבור המילים שלא נאמרו.
המחשבות שלא נהגו. החלומות הכמוסים
|
אוורירי. הקשר הזה. הסבך. מקסם שווא של החיים. ריטואל,
וירטואל. מוחשי כל כך. כאילו, לא נוגע. כאילו. מזעזע את אמות
סיפי. המחסומים, ההגנות. ביני לבין המין האנושי. פורמת עצמי
מעוד.
|
לווינים גיאוסטציונאריים
חגים בנקודה קבועה מעל לראשי.
|
תאונת שרשרת היא אמרה. או שמא, אני. שאמרתי אני. מהסוג שאי
אפשר לעצור. אני. זה סוג של אונס. אני. המוזיקה הזו, המילים
האלו, האהבה הזו
|
לא לחוש, לא
לדבר,
לא. להיות.
|
והרוח שם בוטשת בכלאה לכדי סערות מחנק רוטטות כבצק שטרם נאפה
דיו בחום הרגש האופף את המחסור בניסיון חיים. ועל גל האימה
האופף עולה וגובר לו מלמול חרישי. הריפוי החל.
|
הדבר היחיד שנותר להקריב הוא גופי. נשי, עגול, שקט, רופס. פעם
אפשר יהיה לי להיות. אישה.
|
השקט הזה מחריש. האלימות הזו משתקת. אותה זה משעמם ואני רק
רוצה עוד פטור.
|
זיגמונד מגחך לעברי בשניו הצהובות משנים של בליסת טבק מריר.
|
מגיל צעיר. מאוד. מאוד למדתי. להלחם בדרקונים. למדתי. להביסם
בהבל פי. למדתי. להניסם לכל רוח על כנפי דמיוני. למדתי. כלי
זין חזק. הדמיון.
|
בניגוד להבטחות ולמילים היפות שפוזרו אין שם בסוף הסיפור, לא
קל בכלל לגעת באושר. לתפוס אותו. להחזיק אותו. להחזיק אושר.
לתחזק. חיים שלמים של אושר. בכלל. לא קל.
[אגדה של חיים]
|
הדרקון אהב אותי, טרם הפך לנסיך אפרורי.
|
אישה מוחזקת הווה אומר זונה הווה אומר מוכרת את גופה את נפשה
ואת ליבה את ערוותה תאוותה את רחמה את חיוכה ואת בכיה כן כן
הכי הרבה מוכרת את בכיה היא
[אגדה של חיים]
|
את חכמה לא טוב, אמרה סבתי ויספה. את חזקה לא בריא, מילמלה
בעברית רצוצה. הם מפחדים, לחשה בעיניים בורקות קונספירציה.
|
מחר כשיבוא. הוא יבוא. מחר. הוא יבוא. ינקוש על דלתי. חליפה
אפורה על גופו. מדולדלת. אפורה וגדולה על מידות גוו הכפוף. הוא
יבוא מחר. הוא יבוא.
|
נ.ב.
זה לא היה מנומס לא לבקש ממך רשות לפשוט את נשמתי כך בפניך.
שוב.
סליחה.
|
הם עולים על סוסם האציל (פיגו 106, יד שלישית, מעורך דין)
ודוהרים יחד לעבר השקיעה, או הזריחה. לחיות באושר ועושר, עד
עצם היום ההוא.
|
לא לעצום, לא לעצום עיניים, לא להרדם, לא לעצום עיניים, לא
להרדם, לא לעצום, לא להרדם, לא לה... רדם, לא לעצום, לא לע...
צום עיניים, לא להרדם, ל... עצב תהומי. זוג עיניים. ילדה,
ילדתי, שבורה ללא תקנה. זרועותיה עוטפות אותי.
|
הפסקה. כולן גדולות כל כך, ורצות. רצות מהר. רצות גדול. הקפה
ראשונה, שניה, שלישית. סביב בית הספר. הן רצות. ואני רצה,
איתן. חסרת נשימה, מקרטעת. מנסה לשאול. אין לי אויר. לשאול את
זו בחולצה הורודה ששכחתי את שמה.
|
60/80 ס"מ
אקריליק על קאנווס
|
80/60 ס"מ
אקריליק על קאנווס
|
25/25 ס"מ
אקריליק על קאנווס
|
80/60 ס"מ
אקריליק על קאנווס
|
60/80 ס"מ
אקריליק על קאנווס
|
120/120 ס"מ
אקריליק על קאנווס
|
100/60 ס"מ
אקריליק על קאנווס
|
30/30 ס"מ
אקריליק על קאנווס
|
60/80 ס"מ
אקריליק על קאנווס
|
אקריליק על קאנווס
100 על 60 ס"מ
|
25/25 ס"מ
אקריליק על קאנווס
חלק מסדרה של 9 ציורים
|
6080 ס"מ
אקריליק על קאנווס
|
|
|
עיון, שפצור
ומחזור הלכו
לים.
אבל קודם הם עשו
שיעורי בית
ועזרו לאמא ואבא
שלהם.
- עוד הברקה
מבית היוצר של
ועדת החינוך
הסמוי באינטרנט. |
|
