|
"ועל לחייה הופיעה
גומה קטנה
של חן
וקמט של חיוך
בזוויות של פיה
אומר לי
שאכן
אכן אישה של עצב
רואה כבר שמץ אור
אולי
עד רדת ערב
כבר לא תדע שחור..."
(איוב כהן על שירה שיר)
היא חורפית
היא קייצית
היא זזה
היא נשארת במקום
|
בארץ השמש שלי ליקטתי פירורי געגוע מפה ומשם
|
מסביבי הכל מתנוון הכל מעומעם הכל מרקיב
|
בלילה נפגשנו בברזייה של סאטורן, שני חולמים שותים מים על הירח
|
מצאנו יופי חבוי באלמוגים
ושקט שוחה בין הדגים
|
מיהו בריא ומי הוא שאינו ומי אתה או אני שנגזור גורלו
|
משהו בך מת ומשהו בי התחיל לחיות
|
זו אני וזו את וזה אתה - ואלה הן ההשתקפויות שלנו, בתוכנו
|
טיפה אחת של חסד
בים שחור של שקר
|
שיעמום שלווה ורוגע כאילו לקוחים מסרט אחר
|
החושך גהר עלי ואנס אותי בהבל פיו המיוזע
|
במקום שלי על הגבעה
אני חיה בסרט
העולם פרוש לרגלי
|
כשאני רואה יופי אני מאושרת וכשטוב אני מתענגת
|
כלב קטן חולף על פניי במהירות. לאן הוא ממהר?
|
צרוף, שרוף, שזוף, אהוב צרוב
|
כל תובנה היא מנגינה וכל זיכרון הוא המנון
|
הוא מכיר אותך הכי עמוק שאפשר,
יודע את כל סודותייך הכמוסים
|
שיחררתי אנרגיות טמונות בחום של אבנים
|
הקיץ כופה עצמו עליך
אם תרצה
או לא תרצה
עם חומו
וזיעתו
ותשוקותיו.
|
הסרתי את השיריון שלבשתי, נשארתי חשופה
|
עשה שאדע לחמול, להצטנע, לקבל, לסלוח על הכל
|
רוח קרירה מפזרת הבטחות כזב ואכזבות
|
אולי אם אישן זה יבוא, כך שהזמן יעבור
|
אני נסחפת בנשיקה
ללא פנים
במגע משכר, משתוקק
ללא גוף
|
עם הזמן שכחתי להאמין באלוהים. שכחתי שיש לי שאיפות. אי שם הלך
לו לאיבוד יצר ההרפתקנות שלי.
|
אל הארכיון האישי (41 יצירות מאורכבות)
|
|
מה קורה ישראל,
נותן לאישתך
לגלוש באינטרנט? |
|
