[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שירה שלג

אל היצירות בבמה האהובות על שירה שלגאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי שירה שלגאל היוצרים המעריכים את שירה שלג

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אני מנסה נורא בעדינות לא לענות על זה, כי למה צריך את זה? אני
יודעת שאם היו נפרדים ממני והייתי יודעת שיש בחורה אחרת, זה
היה מספיק חרא גם בלי שישבו ויסבירו לי בעיניים נוצצות למה היא
יותר טובה ומוצלחת ממני. מה, לא ככה?

הכפכפים עושים לי רעש,
הרוח עושה קר ברגליים,
החתולה עושה לי עיניים כשאני עומדת ליד הפח,
כמו מבקשת שאשאיר לכבודה את המכסה שלו פתוח,
שתוכל לבוא להתארח כשתרצה.

התמלאתי תחושה שאולי אני צריכה לשפר את התגובות האדישות שלי,
תחושת שמחה קטנה בשבילך שהצלחת להעלות את השימוש במוח שלך ב-2%
קטנים ולרחף קצת כמו שרצית, תחושה שאולי אני צריכה ללמוד לתת
חיבוקים לאנשים שדוחים אותי...

ואולי עכשיו בפעם הבאה שניפגש זה לא יהיה באקראי, אלא בכוונה,
כי קבענו להיפגש, ואז אני לא אשרוף אפילו תא אחד קטן מהמוח שלי
בניסיון להבין מה לעזאזל קרה פה.
ויהיה כיף.

כשאתה שוכב מתחתיי ואני יושבת מעלייך ומה שנמצא בינינו מזכיר
לי קצת את הכובע של המלצרית מאתמול, ושומעים את הגשם שיורד
בחוץ, ומריחים אותו בגלל שהחלון פתוח, אני יכולה לבקש משאלה
ולא לגלות לך אותה אף פעם.

חוסר אונים
'את הנסיכה שלי, ואת יודעת שאני אוהב אותך, נכון?'
'כן אבא, אני יודעת'
'אבל את יודעת רק שלפעמים כדאי לא להרגיז אותי יותר מדי כי אז
אני מתחמם, ואז אני לא שולט בעצמי, נכון?'
'כן אבא, אני יודעת'
הוא נתן לי נשיקה על הראש ויצא מהחדר.

שתיקה מאולצת, מילמול תקוע, שרוך של מכנסיים וזוג תחתונים, שפה
מלטפת, יד מחליקה, כרית נמעכת, עיניים נכבות, ועוצמה קטנה מדי.
כי שתי טעויות לא הופכות להיות דבר אחד נכון.

היצור הקטן והמעצבן הזה
היפה הזה והחמוד הזה
והאררג הזה, טורח לבוא לבקר
אבל שהאדון יטרח להגיד לי?


לרשימת יצירות השירה החדשות
התנועות משתנות עם הרוח שמתעקשת לצעוק ולזעוק לשמים הריקים
שיפסיקו
יפסיקו להיטלטל כל כך

באגדה כמו באגדה הכל זכור בצורה קסומה ונהדרת
באגדה כמו באגדה יש משהו עצוב
הנסיכה קצת התקפלה
'גם אני יודעת להיות קרה. באמת. [פעם ידעתי]'

הרהור
יד לוקחת יד
ברקע שחור
עם אנשים לבנים
כמה צבעוניים
אורות מסתובבים
הרצפה מרחפת

לכל דבר מתרגלים בסוף
גם לקור וגם לשקט

נפלת לי בדרך כי לא היית הוא

אהבה
זה גם ככה לא יילך לך עם ביטחון עצמי גבוה כזה.

אני נוסעת באוטובוס,
עוברת ליד הבריכה שסיפרת לי עליה סיפורים


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אוטוביוגרפי
בקפיצה של שנתיים אחורה אפשר היה להגיד שהייתי רזה. גם אפשר
להגיד שזה עוד קטע כתוב של אובססיבית מפגרת למשקל. אני מרשה.

ואולי מחר אני אתעורר והעולם יחייך אליי
ואולי הוא יירק לי בבוז בפנים.

לא על כל דבר כותבים ספר
ולא כל פעם שאני נעלמת אני צריכה שיחפשו אחרי.

בואו נהיה מגניבים
בואו נכתוב נקודה בכל סוף משפט.
בואו נעמוד על הראש
בואו נהיה ציניים
בואו נהיה מנוכרים
בואו נהיה חסרי רגש

ומכאן אני לא זזה
עד הפעם הבאה שאני ארצה לזוז

'ברווזים תמיד שוחים יחד', אמרת לי בהחלטיות וסגרת את הקופסה.
בתוך הקופסה היו כלואים שני ברווזי חרסינה קטנים שהבאת לי
באותו יום.

לפעמים את מרגישה קצת פחות מ
מה שהיית
וקצת יותר ממה ש
את פוחדת להיות

הרהור
שתי שניות לפני הסוף את מדמיינת את הבחוץ
נגמר המשחק ואת נשארת מנצחת במים

היפרדות
כשהסטת את המבט המאוהב שלך מפוצקי, הסתכלת עליי וזרקת לי את
החולצה המשובצת שאני כל כך אוהבת על הפנים בצורה שדי כאבה לי,
ושאלת אותי מה קורה.

אני לא איזה מטפחת שאתם יכולים לנגב בה את האף ואז לזרוק אותה
לכביסה בידיעה שהיא תצא משם נקייה ותהיה מוכנה לנזלת החדשה
שלכם
אני לא מוכנה שתנגבו את העלבונות שלכם ואת העצבים והעצב שלכם
בי
יש לי מספיק אומללות ומירמור משלי,תודה.

הידד.

מדהים איך שכל החיים שלנו אנחנו שולחים ידיים לשמיים,
מנסים לתפוס במשהו, רק לא ליפול.
תופסים באוויר, תופסים בכסף, תופסים בידיים אהובות,
תופסים בכל דבר שיחזיק אותנו מליפול למטה.
הכי למטה שאפשר.

זכרונות
יצירת עולם חדש שבנוי על הריסות של זכרונות

הרופא אמר לי שזה לא בריא.

זה לא בסדר להזכר בזה
זה לא בסדר זה לא בסדר זה לא בסדר

כל הפחדים שלך סגורים בתוך צנצנת
הכוכב הירוק הזוהר,
התמונה של הדוד והשחור והאיטלקי
בטריה שהוא הביא לך כדי שתתני לו כיסא
ואלף אלפי חיוכים וחיבוקים,
סגורים בתוך צנצנת, מחייכים אלייך וקורצים.

את לא רוצה ללכלך את הדף הזה עם עקבות מהעבר - אבל לא הולך לך
יש כתמים של דשא על הסדין ההוא, ויש עקבות עשן של סיגריות
באוויר.

לשכוח מה קרה אתמול זה קל
לשכוח לאכול זה קל
לשכוח לשתות זה קל
ורק לשכוח אותך זה קשה.

אהבה נכזבת
זה לא שפתאום נפל עלי דיכאון
או בשורה מאיימת
סתם כי עכשיו לילה

אני מין אחת כזאת שתרצה לבקש ממך שתשמור על עצמך, ושנורא תיזהר
כשאתה חוצה את הכביש, כי היא כל כך אוהבת אותך, ובמקום זה היה
תיתן לך מחזיק מפתחות למזל טוב, כי היא פשוט לא מאמינה שתרצה
לקבל ממנה יותר מזה.

הייתי רוצה לכתוב אלייך בצורה הכי פשוטה שלי,
כמו שתמיד אתה רואה אותי, כמו שתמיד אתה אוהב אותי
כמו תמיד כשאני עושה לך חשק לנשק אותי
או לחבק אותי
או להסניף אותי חזק חזק אלייך,
אבל כל מה שאני מצליחה לעשות זה רק להרחיק מעליי את החיבוק שלך

אני רוצה להיות קטנה קטנה קטנה
כל כך קטנה שהרוח תוכל להעיף אותי
ואז אני אתן נשיקה לענן.


לרשימת יצירות הפלסטיקה החדשות
פיסול
אל היצירה


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צבע
אל היצירה

צבע
אל היצירה

פורטרט
אל היצירה

צבע
אל היצירה

פורטרט
אל היצירה

חיית מחמד
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

צבע
אל היצירה

צבע
אל היצירה




אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
הפאנק לא מת.






עוד סלוגן מוטעה


תרומה לבמה





יוצר מס' 34643. בבמה מאז 28/4/04 20:03

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשירה שלג
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה