|
ארבע בבוקר , תחילת דצמבר , קור כלבים בחוץ. מסיימת את הוויסקי
בשלוק אחד , קצר ושורף , נועלת את הנעליים השחורות ויוצאת. היא
פוסעת בהליכה , לא מהירה מדיי ולא איטית מדיי. אפילו מעיל
הטייסים שהיא לובשת לא מצליח לעצור מבעד הקור הזה. היא אוהבת
קור וקר לה עכשיו.
|
הגשם שכבר לא ירד הרבה זמן , השאיר אותי נובלת יחד אם הפרחים
מחכה למישהי שתשקה אותי בדמעותיה. יוצאת לגינה , השמש שורפת ,
כבר צהרים. מה השעה? השעון מתקתק , פלשבק צורם לא!!!!! בבקשה
אל תלכי!! תישארי איתי!! תהי האמא של הילדים שלי!!! לא!!
|
הכל צהוב בחוץ.
-הגשם לא שמע שבא אביב.
-משפט בלי נקודה
-.
-נקודה בלי משפט.
-הכל צהוב בחוץ.
|
היא הייתה אומרת מילה והם היו נשבים בקסמיה. היא הקשיבה אז הם
דיברו , היא בכתה אז הם תמכו. היא רק הייתה אומרת מילה והם היו
קופצים לדום. נוסעים מרחקים עצומים , גיאוגרפים או נפשיים.
מוכרים רכוש או נשמה , הכל כדיי לרצות אותה , הכל כדיי להיות
איתה
|
התקרבתי ושאלתי "מה את עושה?"
בלי להפסיק להעביר את המברשת על הקיר, היא ענתה "צובעת את
הקיר".
|
יחד עם השפל
מגיע הספק
שבמוקדם או במאוחר
כל זה מתפרק
|
אם המשפט נכון אז אהבה משנית
אינטלגנציה רגשית
שכל זה ייגמר כבר הלוואי
|
לו היה לי אקדח
הייתי שבור אמיתי
|
אדוני תן לי עוד מכה
עוד מיתה מתוקה
אהובתי תני לי עוד נשיקה
נשיקה מטווח אפס
|
|
|
גוסס חדש:מי
זה?
גוסס ותיק:מי
זה?
גוסס חדש:זה
זה.
גוסס ותיק:גם זה
זה.
[פאוזה]
גוסס חדש: כאן
מתים?
גוסס ותיק: כן,
כאן נמות.
גוסס חדש: אז זה
המקום.
גוסס ותיק: כן,
זה.
גוסס חדש:אבל
אולי יהיה מקום
אחר.
גוסס ותיק:לא
יהיה
גוסס חדש: אבל
אולי
גוסס ותיק: אבל
לא.
מתוך:
"הבכיינים" מאת
חנוך לוין ז"ל. |
|
