[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 myrain

אל היוצרים המוערכים על ידי שירה אופלאל היוצרים המעריכים את שירה אופל
ילידת 1985
יודעת מספיק, לא יותר מידי
עברתי מספיק, גם לא יותר מידי...
יום אחד יהיה מישהו שם, אתם יודעים?

All the flowers died today"
my heart doesn't want to be broken
a quiet shout must be taken now
with a cold smile by bright angels

goodbye..."




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
הספד
אולי זה קרה בגלל שמשהו טוב חייב להיגמר והם לא יכלו לעשות את
זה בעצמם... אולי מישהו שם למעלה החליט שדי.
"הלב יצא מושלם", היא חשבה לעצמה, בזמן שהיא ניקתה את הדם שנזל
לה מהירך, מלכלך את הסדין שלילה קודם חווה ליל תשוקה יפהפה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
גורל
שנינו נבראים בירח מלא
הולכים דרך טבעות של עשן
מבט משתנה, יללה מהפנטת
טירוף בעיניים, שלי או שלך

אכזבה
אם רק היית יודע
היית מחייך אלי ומזכיר לי שיהיה טוב
אם רק היית מבין
היית מצליח לדמיין אותנו בחיים אחרים

ערפילי
תגיד לי כשתרצה למחות את הדמעה
האחרונה בהיסטורית הדמעות שכבר הפלנו לא פעם

חלום
אני עולה... לפעמים במדרגות, למשוך את הזמן
אולי אני אפתח את הדלת ואתה לא באמת תהיה שם.
אולי הפעם... אגלה שכלום לא קרה.

הגעתי לסוף הדרך
בלי לדעת איך להמשיך מכאן,
לצעדים שלי לא היה כל ערך,
התעוררתי ואני לא יודעת לאן...

שמיים וארץ מתמזגים לאחד,
יוצרים קרבה על מפולת בוערת.
יצר קרוע בתשוקה נכחד,
מדמה שתיקה של ילדה מפוררת

אתה יודע מה יותר קשה מהגסיסה של הגוף?
הגסיסה של הנפש.

תחושתי
ולאט לאט אני משתחררת מכבלי הסבל, הטעויות
מכבה את נרות הזיכרון שהשארתי אחרינו
על כל אחד מהם צרבתי אותך, כשהשטן לבש אותך
ולא היה לך לאן לברוח, נכנעת לו

אכזבה
הוא נתן לך ללכת,
הוא ויתר על הכל
הוא אמר שהגיע עת לשלכת
של עצים המובילים לדרך השאול.

הטעם המר שחלף על כל נקודות שפתיי,
מדמה את האור הכבוי שממלא את החורים.
הוא נתלה בדמעה, כובש את מערותיי,
מציב מלאכי שטן שעל הפתח שומרים.

עצב
כשהיא הולכת מצד לצד
היא מנסה להבין...
איך טעות אחת גורמת לחלל שלם לדהות.

נפש יחידה נשארה בתוך הים הקודר,
לשמר אותה שם יפה ועדינה הוא נודר.
רוקדת סביב למדורה של שדים,
היא אינה יכולה להרפות מהם, היא רוצה גם את נפשם להרדים.

למה לא יכולת להישאר לחבק אותי
להגיד לי מילים מנחמות
שלא נורא להרגיש לבד
שמישהו עוד יאהב...

הוא רוצה שאני אחייך, אפילו שאין לי חיוך יפה,
הוא רוצה שאני אהיה שמחה, גם אם לפעמים אני אבכה.

ואני נשבעתי שתבין...
שאמלא את החלל העמוק שחפרתי בטעויות
שאכרע את הברך על חודי זכוכית שפיזרתי עוד מלפני שנים
בשבילך...

אמונה
אף פעם לא תבין,
כמה זה היה קשה.
לתת לך לראות אותי,
מה שאף אחד לא רואה.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
התבגרות
לשכב איתך, להרגיש אותך חודר לתוכי, ממלא את הלב שלי לפני שהוא
מתרוקן שוב, נכנס אלי חזק יותר עם כל חיוך שנשבר.
תדע שהרגתי אותו

לפעמים הייתי מכעיסה אותך בכוונה, רק כדי לשמוע אותך אומר את
השם שלי, בכזאת עוצמה שנתנה אפילו לשם הקטן שלי משמעות.

המסך יורד ונכנע ללחישת האורות
הקהל עומד אדיש מסונוור בין השורות.
אין תזוזה, הכל נשאר דומם
הבמה נשארת חשוכה, הכל שומם.

ונוס תמיד חצתה את הגבולות,
אני עדיין מרגישה את רוחה מסובבת את ראשי לעיניים כהות של
שקר.
ואתה? עדיין יושב על סוס שחור שלעולם לא ידהר קדימה

And even if you can not hear my voice , i'll be right beside
you dear
מציאות שורפת מלאכים

והברזל שחיזק אותנו נשבר, שום דבר לא מחבר אותי אליך יותר, אבל
כמה כואב זה כבר יכול להיות לבן אדם שלא יכול ליפול עמוק יותר?
פשוט נסעת... גם הלהב הקר שטיפס לעבר מרכז הבטן לא הוציא אותנו
מהפינה השקטה, כשהדמעות נגרו בקצה של הקיר.

עמדתי מעל קבריכן ואמרתי רק מילה אחת שחזרה בראשי, בלבי ועל
העפר שמעל לגופכן... - סליחה.

הרהור
הרבה שאלות שאלתי,
לאותן מילים שלא רציתי לשמוע אותך אומר.
ותמיד אני מקווה שתהיה לך תשובה שלא תכאב יותר

חלום
עכשיו אני מוהלת את שמי בשלך, חורטת בחלקת קבר מרופדת במשקולות
של פחד, כאן אני נשארת?

אני לא אהיה כאן עוד מעט,
אני אדהה ואעלם לאט לאט.
אל תבקש ממני לחכות, אני לא יכולה לאחר.
אתה לא צריך לבכות פשוט חפש פרפר אחר.

הספד
מתוק,
כל כך מתוק הרגע הזה שאתה יושב בתוך רכבת הרים ומקיא את כל
הציפורים של אמצע הלילה, אלה שלא יודעות לשיר במיוחד.

ואני? הנחתי לאצבעות לשוטט על המים, לקרוא לך, להביא אותך אלי
כדי שאולי יהיו לך מילים שאני ארצה לשמוע.

הרהור
השמים מתכהים פתאום, יוצרים כנפיים קרועות מעננים שקטים.
התיעוב והחמלה מוצאים עכשיו דרך החוצה למציאות אחרת מתוך
עיניים שלא אומרות יותר דבר.




לכל ציץ יש שם.






אביה האיום.


תרומה לבמה





יוצר מס' 56339. בבמה מאז 16/9/05 19:19

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשירה אופל
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה